שירת הבירבור של ליאור שליין

אני רואה קטעים מהתוכנית "גב האומה" מידי פעם, כאלה המשובצים בתוכניות החדשות, כי זוהי הרי תוכנית הדגל של הערוץ, וחשוב ליחצן אותה. וזה כבר אומר הכל. כי הכי קל ליחצן שנאה, הכי קל לצחוק על המצב.

הם קוראים לזה "תוכנית סאטירה". טוב, שמות אפשר לתת כרצונם. אבל הרמה הנמוכה והזחיחות המתלהבת מעצמה של המשתתפים בתוכנית מביכה מאוד ודוחה.

האם השתפר משהו בעקבות התוכנית? האם ישתפר? ברור שלא! רק שהשנאה תקבל את אישורה ואת חותמת הכשרות שלה.

כמויות השנאה והליגלוג, הציניות והצחוקים – אוי הצחוקים. ככה נראים פני האומה. ככה מעצבים אותם. צחוק וקלות דעת.

זאת אינה התוכנית היחידה שבנוייה על ליגלוג וצחוקים. יש עוד כמה. כי את זה אנחנו הרי יודעים לעשות הכי טוב - ללעוג לאחר ובכך להגביה עצמנו. עצוב.

וליאור שליין גם מוסיף היום קטעי הגות לתוכניתו. הוא עוצר הכל ופורש את משנתו לקהל הצופים. ובדרך כלל זה מיותר. ייתכן שליאור שליין מרגיש שימי תוכניתו קצרים וזוהי שירת "הבירבור" שלו. המילים שהוא מצפה שהצופים יקחו איתם... ורבים אכן מקשיבים, מהנהנים ואוהבים. כי שנאה קל להפיץ.

ובמדינה מחולקת ומפוצלת ומפולגת כמונו מה טוב יותר מתוכנית שכזו? תוכנית שמסבירה לנו כמה נכון לשנוא את מי שליאור שליין וחבר מרעיו מוצאים שראוי להעמיד על עמוד הקלון. ויפה בחרו את שם התוכנית: "גב האומה" - הגב זה רק מפני שקל יותר לתקוע סכין בגב ולברוח.

צחוקים...