רוב בתי הקפה בירושלים טרום הקמת המדינה וגם לאחריה בשנות ה-60, ה-70 ואף ה-80 התרכזו כידוע בסמוך למרכז העיר ובעיקר במשולש ההיסטורי של הרחובות יפו, בן יהודה וקינג ג'ורג'. די להזכיר שמות כמו עטרה, טעמון, ניצן, אירופה. אחד מבתי קפה אלה היה בית קפה זיכל (מבטאים את השם עם כ' לא דגושה) שבו נהגו לשבת יוצאי גרמניה.
קפה זיכל שכן בקומת הקרקע של "בית אוסטר" בניין בן מספר קומות, ברחוב בן יהודה 6 בירושלים. הבניין הידוע כיום כ"בית אוסטר" הוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת והיה בבעלות עו"ד דניאל אוסטר (1893 -1963) ראש העירייה היהודי הראשון של ירושלים מחותמים על מגילת העצמאות .כאן גם שכן משרד העו"ד שלו .הבניין כלל דירות ומשרדים וחנויות בקומת הקרקע. אוסטר השכיר אותם או חלקם לשוכרים שונים.
בשנת 1941 שכר הזוג אירנה וארתור זיכל בדמי מפתח מדניאל אוסטר חנות בקומת הקרקע בבניין בבן יהודה 6 ופתח בו בית קפה שנקרא, קפה זיכל, כשם משפחתם.
מעיון בארכיונים אני למד כי לאחר פתיחת בית הקפה הגיש בעליו ארתור זיכל בקשה למועצת עירית ירושלים לתת לו רישיון למכירת משקאות חריפים. על הבקשה חתום "ארתור זיכל בתור מנהל קפה זיכל בע"מ". רבים מיושבי בית הקפה היו בני הדור הישן של העלייה הגרמנית אך לא רק, גם בריטים ובניהם חיילים וקצינים בריטיים נהגו לשבת שם. בין היושבים במקום היו עיתונאים. יש לציין כי בית הקפה זיכל שכן מול "בית סנסור" בהצטלבות הרחובות בן יהודה ויפו שכונה מרכז התקשורת הירושלמי, ובו שכנו בין השאר, מערכות עיתון מעריב, על המשמר ו"ידיעות חדשות" (עיתון מקומי בגרמנית) ומשרדי סוכנות הידיעות עתי"ם. ב"זיכל" גם ישבה קבוצה של פליטים חסרי אזרחות. ששהו בארץ.
בין באי בית הקפה המשוררות אלזה לאסקר-שילר ו"זלדה"
בין באי המקום, הייתה משוררת והסופרת יהודייה-גרמנייה אלזה לאסקר-שילר ילידת גרמניה, הנחשבת אחת היוצרות החשובות בספרות הגרמנית. היא הגיעה לארץ ב-1938. עד מותה התגוררה בירושלים וניהלה חיים תימהוניים. היא נקברה בבית הקברות "הר הזיתים" בירושלים.
המשוררת
לאה גולדברג מזכירה את בית קפה זיכל בספרה על אברהם בן-יצחק סונה (פגישה עם משורר, תל אביב, 1988: 44-43) וכך כותבת גולדברג: "הלכנו לבית קפה זיכל. ומיד בכניסתנו ראיתי את אלזה לסקר-שילר יושבת אצל אחד השולחנות. בית הקפה היה כמעט ריק, היא ישבה במקומה הקבוע אפורה כעטלף, קטנה, אביונה, מכונסת בעצמה... העניות הנוראה הזאת, הבדידות המטורפת של המשוררת הגדולה. האם לא הייתי גם אני חייבת להיות דלה, גלמודה וכמעט מנודה כמוה, אילולא עשיתי שקר בנפשי כל הימים, אילולא חטאתי לאמת, לטוהר לשירה? הלוא הייתה ישיבתה הנוראה הזאת סמל, לכל אותם החיים של אי-צדק, שחינו אנחנו, האחרים, הכותבים לעתים חרוזים מצלצלים?".
משוררת נוספת שהייתה בין דיירי המקום הייתה המשוררת שיינה זלדה שניאורסון-מישקובסקי המוכרת בשם "זלדה" (1914 - 1984)
זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב שבאוקראינה ב-1926, בהיותה בת 11, עלתה עם משפחתה לארץ והתיישבה בירושלים, למדה בבית הספר לבנות "שפיצר. הייתה מורה בבתי ספר. היא כתבה שורה של ספרי שירה. זכתה ב-1976 בפרס היצירה פרס ראש הממשלה וב-1978 - בפרס ביאליק לספרות יפה ובפרסים נוספים.
בבית הקפה זיכל ובחצרו נערכו מפגשים ואירועים שונים כך למשל במודעות שהתפרסמו ב-1947 בעיתונים דאז נאמר כי "בגן של בית קפה זיכל תערך מסיבה חגיגית לסיום כסות החורף תש"ח בהשתתפות חברי הנהלת הסוכנות, הוועד הלאומי ."בחלק האמנותי הקראות ע"י מרגלית לאופר ופרקי נגינה".
ב1952 מדווח "הצפה" בגיליונו מתאריך 16.7.1952 כי בקפה זיכל תיערך אסיפת חברות של תנועת "המזרחי" ש"בה ירצו ד"ר זרח ורהפטיג על מעמדה של החברה בתנועה והחברה מרים אליאש לקראת הוועידה הי"א. הפותחת החב' נחמה גבירצמאן "
