הזוועות המדווחות מבורמה (מיאנמר בשמה הרשמי) הן נוראות. החיילים והמיליציות שמסביב לכפרים אונסים נשים, עורפים ראשיהם של ילדים, מכניסים גברים לתוך בניינים ומציתים אותם. הצבא הבורמזי לא אפשר לגורמים זרים להיכנס למחוז רחין ליד גבול בנגלדש, ולכן קשה לקבוע את גודל הזוועות – מדווח אקונומיסט.
להערכת האו"ם, מעל 150,000 פליטים נכנסו לבנגלדש מאז סוף אוגוסט, כשלאחרונה נכנסו 35,000 פליטים ביום אחד. פליטים אלו הם בני מזל, כי כפי שעולה מצילומי לווין - כפרים שלמים נשרפו במחוז רחין, וגופות רבות נשטפות לחוף הנהר שמפריד בין בורמה לבנגלדש. הקורבנות של הזוועות הללו הם הקבוצה האתנית רוהינגיה, מיעוט מוסלמי שנרדף על-ידי הרשויות במדינה מאז שנות ה-80.
ראש ממשלת בורמה, אונג סן סו צ'י, פעילת שלום וזכויות אדם וכלת פרס נובל לשלום, מכירה את רדיפות המשטר הצבאי. אבל כיום, בדיוק כמו קודמיה בתפקיד, נראה שהיא לא אוהדת את מצוקת הרוהינגיה. היא מכחישה את הטענות נגד פעילות כוחות הביטחון, שלטענתה מחפשים מיליטנטים רוהינגים שתקפו עמדות צבא ומשטרה. עתירות מהאו"ם, ממשלות שכנות, ארגוני סיוע ואפילו חבריה חתני פרס נובל שביקשו לשלוח סיוע
הומניטרי לאזור, נותרו ללא מענה. סו צ'י לא מוכנה אפילו לומר את השם רוהינגיה, וממשלתה טוענת שקבוצה אתנית זו, שמונה למעלה ממיליון בני אדם במדינה ונמצאים בה כבר עשרות שנים, הם למעשה מהגרים מבנגלדש.
חוסר הרצון של סו צ'י להירתם לעזרת הרוהינגים מובן, אך לא ראוי להערצה – אומר השבועון. רוב אזרחי בורמה מאמינים שהרוהינגים הם מהגרים זרים. רבים אחרים אומרים שבשל היותם מוסלמים, הם מתכוונים לפעול נגד הבודהיזם, הדת של רוב אזרחי המדינה. כשמהומות עדתיות פרצו בשנת 2012 בין הרוהינגים לבין הראחנים, קבוצה אתנית בודהיסטית שגרה במחוז רחין, התקשורת הציגה את הרוהינגים כתוקפניים. מעבר לכך, לסו צ'י יש סמכות מעטה על הצבא, שאחראי בעצמו על הרגולציה שלו. לכך סו צ'י לא יוצאת למאבק לא פופולרי זה, שסיכוייה לנצח הוא נמוך.
אקונומיסט קובע: האלימות ברחין הגיעה לרמה כזו, שלא ניתן יותר להצדיק את עצימת העיניים. פופולרי או לא, חובתה של כל ממשלה להגן על אזרחיה. גם אם סו צ'י לא תוכן לרסן את הצבא, עליה לפחות לגנות את התנהגותה ולהבהיר לשאר את האזרחים את המצב. היא הצליחה להתמודד עם הצבא בעבר, כאשר ניהלה את קמפיין הבחירות שלה.
באותו אופן, ממשלות מערביות נרתעות מלעשות את עבודתה של סו צ'י, מחשש לערער את הדמוקרטיה במדינה. הזמן להתמהמהות עבר, מאחר שהדמוקרטיה איננה מועילה אם היא כרוכה בעקירת אזרחים ובטבח. תורמים מערביים צריכים להבהיר שימשיכו לתרום, רק אם האלימות תיפסק.
הפעולה הטובה ביותר כעת, סבור השבועון, תהיה להטיל סנקציות על הצבא. הצבא מעורב בעסקים רבים והקצונה הבכירה מרוויחה רבות. אם ארה"ב ומדינות אחרות יטילו סנקציות על חברות שעושות עסקים עם הצבא, עושרם של הקצינים הבכירים יהיה בסיכון. דבר זה יכול להביא את הצבא לשקול מחדש את פעילותו ברחין. לא קל להשפיע על הצבא, אך בידוד כלכלי ודיפלומטי פעל בעבר. כדי למנוע את הסבל ברחין, יש לבצע זאת שוב.
