|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משפטים שאומרים לפני ההתנפלות
|
ירדתי יפה, אז אפשר להשתולל מעט ● אני רוצה לטעום מהכל והלוואי וזה היה נגמר בטעימות וחשוב לזכור, שאין אפשרות לאכול הכל ● מי יודע מתי אהיה במסעדה הזו בפעם הבאה
|
|
מה המשפט שאתם אומרים לעצמכם? [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
"אני לא אומר/ת דבר לעצמי, אני רק מתנפל/ת על האוכל, אין אצלי שום דו-שיח פנימי, רואה אוכל וקדימה..."
האמנם? האם אנחנו באמת לא אומרים דבר לעצמנו? אם כך, הרי אין סיכוי לשנות את התנהגות האכילה שלנו. ואולי נוח לנו לא להיות מודעים לשיחה הפנימית (שלעיתים באמת קצרה מאוד) ולהעלות אותה למודעות בכדי לשנות.
|
|
- ממחר לא אוכל לאכול את האוכל האהוב עליי, את הדברים הטובים, אז ננצל את זה עכשיו. המחשבה הזאת של "הארוחה האחרונה של הנידון למוות..." מראה מה אנחנו חושבים על דיאטה. היא נתפסת כעונש וסבל ואז באמת צריך לנצל את הרגע האחרון למלא מצברים... אבל, אם הכל מותר - אז אפשר לנטרל את העוקץ של מחשבה זו;
- כבר הלך היום, אז אם כבר אכלתי, אז קדימה... אני קוראת למחשבה הזו אבי אבות הטומאה. היא זו שמכשילה כל-כך רבים וטובים. והיא יכולה להתחיל מאכילה סתמית של ביס מעוגייה, טעימה של בורקס. ושוב, הכל מותר וגם אם חרגנו במעט, לא קרה כלום, לחזור מייד למסגרת;
- בלאו הכי לא ירדתי השבוע - אז מה? האם זה אומר שעלי לפצוח בחגיגת זלילה?
- ירדתי יפה, אז אפשר להשתולל מעט - מה לומר, כל הדרכים מובילות למקרר;
- אני אוכל רק עוגייה אחת - ומי אומר זאת? זה שתמיד הולך לאם כבר... ואולי כדאי לתכנן קצת יותר ריאלי. האם זה מציאותי שנאכל רק עוגייה אחת? ולא עדיף יותר עוגיות שאכלתי בזכות ולא הרבה עוגיות שאכלתי תחת מחאה?
- "כמה זמן אפשר לסבול" נכון, אי-אפשר. אז לכן, בואו נבנה תפריט שניתן לחיות איתו בשלום;
- רק עכשיו... ואחר-כך, אם כבר?
- אני רוצה לטעום מהכל... והלוואי וזה היה נגמר בטעימות... וחשוב לזכור, שאין אפשרות לאכול הכל. אז בואו נבחר את הדברים שאנחנו באמת רוצים;
- מי יודע מתי אהיה במסעדה הזו בפעם הבאה... ושוב, בהמשך למחשבה הקודמת, הרצון לאכול מהכל. ואיך לנטרל מחשבה זו, הרי אין מישהו שיכול לאכול את הכל. הפעם הזו אבחר את המנה הזו, וכן, ניתן לחזור למסעדה הזו גם בעוד זמן;
- אני יודע/ת לחזור למסגרת, זה בסדר... מכירים את אלה שהפסיקו לעשן לפני עשור וכך מרגיעים את עצמם. המחשבה הזו "מאפשרת" לנו להשתולל. אבל, בואו נשאל את עצמנו מה משמעותה של השתוללות. האם באמת ניהנה מהאכילה הזו גם כמה דקות אחרי שנסיים? ומדוע בעצם אנחנו זקוקים לאכילה ללא גבולות? זו יכולה להיות שיחה מעניינת. ואגב, בין לא לאכול או לאכול רק חסה ובין לאכול כמויות מוגזמות, יש הרבה אפשרויות ביניים;
- לא בא לי לשים לב, כן, זה לעיתים מעייף להיות מודע. וכן, זה בסדר לחרוג ולצאת מהמסגרת. אבל, בואו נעשה זאת במודע ולא מפני שנוח באותו רגע. ונדע שהארוחה הבאה כרגיל;
- אני רעב/ה. זה מהבטן ולא מהראש - באמת? כדאי לבדוק את עצמנו. זה מדהים כמה מעט אוכל אנחנו צריכים פיזיולוגית.
ומה המשפט שאת/ה אומר/ת לעצמך? ומה המשפט המתקן?
|
|
| תאריך:
|
10/09/2017
|
|
|
עודכן:
|
10/09/2017
|
|
רחל גרנות
|
|
משפטים שאומרים לפני ההתנפלות
|
|
בפתח הכניסה למעלית, בבניין משרדים בן 6 קומות בבני ברק, קבועה מזוזה. עם כניסתי למשרדיה של חברת התיווך סן-חן, בבניין, נפתח מיד דיון הלכתי עם מנכ"ל החברה, יעקב ערבליך (30), האם מעלית חייבת בזוזה? ערבליך: "יש חילוקי דעות בין מחמירים ומקלים. ידוע לי על בניין מגורים בבני ברק, שכל דייריו חויבו לממן במשותף – כמה מאות שקלים סך הכל - התקנת מזוזה בפתח המעלית".
|
|
|
|
|
אנחנו למעשה אחרי מופע ליקוי החמה המלא שהיה ב-21.08 (במזל אריה) וכיסה רצועה רחבה מאוד לרוחב ארצות הברית. אבל השפעתו לא מסתיימת. המופע קיבל "דלק" מהכוכבים מרקורי ומארס בשבוע הראשון של ספטמבר, כמו שנכתב כאן ברשימה הקודמת. אחרי שכוכב מרקורי חוזר להילוך קדמי, הוא שוב יעורר את נקודת הליקוי אולי עם פחות אלימות (מארס כבר עבר למזל בתולה).
|
|
|
|
|
מספר המדליות האולימפיות שלנו הוא 7% מחלקנו היחסי בעולם, בעוד מספר פרסי הנובל במדעים הוא פי 1,800 מחלקנו. למישהו יש ספק להיכן צריך להפנות את המשאבים?
|
|
|
|
|
שרלוט קיטלי (1960) כתבה את המחזה הראשון שלה "אימא אמרה שאסור" כשהייתה בת 25. כיום הוא נלמד כחומר לבחינות הבגרות באנגליה. במאה ה21 מקבלות האמירות שלה מאז, רלוונטיות גדולה עוד יותר. חרף הקידמה, אמצעי המניעה וכל הטריקים - נערות, בפרט באנגליה, נטו תמיד ועדיין, להתפתות לרגשות הרומנטיים ולהענות לגברים, גם נשואים, להיכנס להריון, וללדת בגיל-העשרה תינוק שלא יכלו לעמוד בגידולו. כתוצאה מכך גדלו הילדים עם הסבתא כאילו הייתה אמם האמיתית. תופעה שחוזרת ונראית בסדרות טלוויזיה בריטיות גם כיום.
|
|
|
|
|
רוב בתי הקפה בירושלים טרום הקמת המדינה וגם לאחריה בשנות ה-60, ה-70 ואף ה-80 התרכזו כידוע בסמוך למרכז העיר ובעיקר במשולש ההיסטורי של הרחובות יפו, בן יהודה וקינג ג'ורג'. די להזכיר שמות כמו עטרה, טעמון, ניצן, אירופה. אחד מבתי קפה אלה היה בית קפה זיכל (מבטאים את השם עם כ' לא דגושה) שבו נהגו לשבת יוצאי גרמניה.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
