העלמות סירת חיל-הים ו-7 אנשי צוותה ב-1952

על-פי התוכנית המקורית הפלגת שתי הסירות תוכננה לצאת בשעות הבוקר של יום 19.11.52 אך בגלל מזג אוויר סוער ששרר באותו יום התעכבה ההפלגה והן יצאו רק בשעות הערב של אותו יום, כאמור בשעה 17:30 לערך. משימת צוותי הסירות הייתה להפליג דרומה ולהגיע לנמל תל אביב ולשוב לנמל חיפה. החיילים היו בוגרי אגודות נוער ימיות וימאים מוסמכים בחיל-הים. שתי הסירות צוידו במכשירי אלחוט לטווח קצר, שאפשרו קיום תקשורת ביניהן, אך לא ניתן היה ליצור קשר ממרחק עם החוף. צוותי הסירות הונחו ליצור קשר עם מפקדת חיל-הים בהגיען לקרבת חוף תל אביב או ליפו.

לאחר שיצאו מנמל חיפה ופנו דרומה נתקלו שתי הסירות ברוח חזקה. תורן אחד של "רבקה" נשבר ואנשיה הטילו עוגן צף. אנשי "רבקה", התקשרו באלחוט לסירת "מנחם", שאנשיה מסרו שגם הם הטילו עוגן צף. הייתה זו ההתקשרות האחרונה עם הסירה "מנחם". והסירות איבדו קשר ביניהן. הסירה "מנחם" התרחקה ללב ים.
ב-22 בנובמבר 1952 התקשר סרן יעקב המל מפקד בית הספר לימאות בבסיס הדרכה של חיל-הים למפקדת חיל-הים לברר האם יצרו הספינות קשר, כמתוכנן, בהגיען לתל אביב-יפו, הקצין התורן השיב בשלילה. ב-23 בנובמבר כשלא הגיעו הסירות ליעדן בחוף תל אביב יפו כמתוכנן ולא יצרו קשר עם מפקדת חיל-הים בחוף החלו חיפושים אחריהן באמצעות מטוסים וכלי שיט. כעבור כמה ימים הצטרפו לחיפושים על-פי בקשת צה"ל גם מטוסים של הצבא הבריטי והצבא האמריקני, אך הסירות ואנשיהן לא נמצאו. ביום ב' 1 בדצמבר 1952בשעות הערב נפסקו החיפושים האוויריים שכן סיורי אוויר אינם יעילים יותר אחרי תקופה ארוכה. דובר הצבא (כך נקרא אז דובר צה"ל) שהודיע על כך מסר כי ימשכו החיפושים על-ידי כלי שיט ובקרבת החוף.

בינתיים נודע כי הסירה "רבקה" הטלטלה בים עד ה-22 בנובמבר ונסחפה לחוף העיירה ג'וניה בלבנון, צפונית לביירות. שמונת אנשיה נפלו בשבי ונכלאו בבית סוהר בבירות.

ב-24.11 הודיעה משלחת לבנון בוועדת שביתת הנשק הישראלית לבנונית על סירה ישראלית אחת ובה 8 מלחי חיל-הים שהגיעה לחוף לבנון. לאחר משא-ומתן בין ישראל ללבנון הוחזרו בתאריך 8 בדצמבר 1952 הסירה "רבקה" ושמונת אנשי צוותה לישראל תמורת שחרור אניה לבנונית וצוותה שהוחזקו בישראל. חיילי הסירה שנשבו היו: בן עמי לוינהרץ (המפקד) אריה הדס, יוסף מחלוף, יוסף גרשטיין, בנימין סטריקובסקי, נחמן ספקטור, יעקב כהן ומרדכי כהן

הסירה "מנחם" ושבעת אנשי צוותה נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. באמצעות ועדת שביתת הנשק נעשתה פנייה אל סוריה על-מנת לברר אם הסירה השנייה ("מנחם" א.א) ואנשיה נמצאים בתחומה ואם ידוע להם על-אודותיה. התשובה הייתה שלילית. במשך שנים האמינו משפחות הנעדרים שהם עדיין בחיים וכלואים בסוריה. רק לאחר מלחמת ששת הימים הוצבו מצבות לזכרם בחלקת הנעדרים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. שבעת אנשי צוות סירת "מנחם" הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. עד היום בחלוף 65 שנים מאז ההעלמה של סירת "מנחם" לא ברור במדויק מה עלה בגורלה ובגורל שבעת אנשי ציוותה וככל שידוע לא התגלו עד היום שרידי הסירה או גופות אנשי צוותה. ההערכה היא כי הסירה "מנחם" טבעה במצולות ים וכל שבעת אנשי צוותה נספו. ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן-גוריון זימן ללשכתו את הורי שבעת החיילים הנעדרים והודיע להם על אבדנם. חיל-הים המשיך בחיפושים עד שהגיע למסקנה כי אין בכך טעם. ורק לאחר מכן שלח מפקד חיל-הים דאז האלוף מוקה לימון הודעות רשמיות למשפחות.

שבעה חיילי הסירה מנחם שנעלמה: אברהם בן פורת, יעקב ברודשטיין, שמואל גרבר, ראובן דגני, עמרם (עמוס) סעדון, יצחק פרושוביץ, יעקב שחר הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. מצבה לזכרם הוקמה בחלקת הנעדרים בבית-הקברות הצבאי הר-הרצל בירושלים כמו-כן שמותיהם הונצחו באנדרטת חיל-הים באשדוד. יום מותם נקבע ל-ה' כסלו תשי"ג 23.11.52 כל הנעדרים הועלו לדרגת רב טוראי.

יעקב ברודשטיין - נולד ב-8.1.1932 בתל אביב. בנם של יצחק ולאה ברודשטיין סיים לימודיו בבית-הספר "תחכמוני" בבת-ים ולאחר-מכן למד בבית-הספר למסחר. בן14 היה כשהצטרף ל"הגנה" וכן היה חבר בגדנ"ע;. ביוני 1949 הצטרף לקורס הראשון של גדנ"ע-ים והיה בין הגדנ"עים הראשונים שהפליגו אל מעבר לים לארצות-הברית. בשובו הצטרף לצי המסחרי הישראלי ועבד כמכונאי בו. את שירותו הסדיר בצה"ל החל בשנת 1951 בחיל-הים והיה מדריך בגדנ"ע-ים. בן 20 היה בנפלו.

שמואל גרבר - בנם של משה ורחל. נולד בשנת 1927 בעיר ברזנה שבפולין. המשפחה נדדה לבואנוס-איירס שבארגנטינה. שמואל סיים שם את לימודיו התיכוניים בגימנסיה ואף למד שנתיים באוניברסיטה בבית-הספר לרפואה. אך כאשר קמה המדינה הפסיק את לימודיו, כי החליט לעלות לארץ; עם עלייתו התגייס מיד לצבא ושירת בחיל-הים. בן 25 היה במותו

אברהם בן-פורת (אלברסון) - בנם של יהושע ומלכה. נולד ביום 5.3.1934 בתל אביב. היה חבר בתנועת "הצופים" ולאחר-מכן ב"מכבי". היה מכונאי של כלי-רכב. השתייך לגדנ"ע-ים והיה מדריך בו. משם גויס לצה"ל בספטמבר 1951 ושירת בחיל-הים. בן 19 היה במותו.

ראובן (פישל) דגני - בן אברהם ונחמה. נולד ב 21.7.1932 בעיר רוסטוק אשר בגרמניה. בשנת 1939 עלה עם משפחתו ארצה, למד בבית-הספר היסודי "תל-נורדאו" ואת לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה העברית "הרצליה". היה חובב ספורט והשתייך ל"מכבי". כמו-כן היה חובב תיאטרון היה פעיל בחוג הדרמה בגימנסיה העברית והשתתף בחוג הדרמטי של "הבימה". בינואר 1951 גויס לצה"ל והצטרף לחיל-הים.

יצחק פרושוביץ - בנם של פנחס-נפתלי וחנה. נולד ביום 22.10.1927 בעיר זמושץ' אשר בפולין. כשהיה יצחק בן שש היגרו עמו הוריו לארגנטינה והתיישבו בבואנוס איירס, שם נולדה אחותו טובה-גלדיס. יצחק למד בבית-הספר היסודי בבואנוס איירס וסיים לימודיו בבית הספר התיכון שם. הוא השתייך לתנועת בית"ר. בשנת 1949 עבר הכשרת טרום-עלייה ובתחילת שנת 1950 עלה לארץ בינואר 1951 התגייס יצחק לצה"ל ושירת בחיל-הים.

יעקב שחר-בן אריה ומרים. דור רביעי בארץ. נולד 2.12.1933 בירושלים. סיים את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני" בעיר . חובב ספורט היה והשתייך ל"מכבי". גויס לצה"ל בספטמבר 1951 לחיל-הים,

עמרם (עמוס)סעדון (סדוויין) - נולד בשנת 1930 בפס שבמרוקו בן תמר ויעקב.

זמן קצר לאחר האירוע הוקמה בחיל-הים ועדת חקירה לבירור נסיבות העלמות הסירה "מנחם" ונפילתם בשבי של אנשי צוות סירת "רבקה". על פניו היו שורה של מחדלים ותקלות בהפלגתן של שתי הסירות. צריך לזכור כי חיל-הים היה באותה שנה בתחילת דרכו וכלי השייט וציוד ואמצעי הקשר שהיו ברשותו היו דלים יחסית.

מפקד ההפלגה סמ"ר בן עמי לוינהרץ וסרן יעקב המל - מפקד בית הספר לימאות בבסיס הדרכה של חיל-הים העידו בוועדה כי פנו ביום ההפלגה 19.11.52 שהיה יום לא מתאים להפלגה מבחינת מזג האוויר לתחנה המטאורולוגית בנמל חיפה, לקבלת תחזית. לדבריהם על-פי התחזית שנמסרה להם מהתחנה המטאורולוגית אמורה הייתה הסערה להירגע וביום המחרת צפויה הייתה רוח מזרחית קלה.

סרן המל טען בפני ועדת החקירה, שהורה לסמ"ר לוינהרץ להפליג רק למחרת בבוקר. לעומתו טען סמ"ר לוינהרץ שסרן המל הנחה אותו להחליט על יציאה להפלגה כשמזג האוויר יאפשר זאת. העד היחיד שנכח בעת מתן ההוראה של סרן המל, היה רב"ט יעקב ברודשטיין, מפקד סירת "מנחם" שנעלם עמה בים וכמובן לא ניתן לגבות גרסתו.
נברתי בארכיונים כדי לברר מסקנות ועדת החקירה לא הצלחתי לאתר את מסקנות ועדת החקירה. אני מניח שמסקנות ועדת החקירה נמצאות אי-שם במגירות מפקדת חיל-הים או בארכיונים.