החודש לפני 50 שנה נעשתה היסטוריה בארה"ב: ת'ורגוד מרשל היה האפרו-אמריקני הראשון שנבחר לבית המשפט העליון. ולא סתם כהה עור, אלא מי שהוביל בשנת 1954 לפסק הדין של אותו בית משפט, אשר ביטל את ההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים בארה"ב.

מרשל בן ה-59, נכדו של עבד, רצה להישבע במשרדו של עמיתו, השופט הוגו בלאק – אשר היה בעבר חבר בקו קלוקס קלאן. מרשל ידע שרוב תושבי דרום ארה"ב והפוליטיקאים שלהם התנגדו למינויו, אמר לוושינגטון פוסט ויל הייגוד, מחבר ספר על מרשל. 11 סנאטורים מהדרום הצביעו ב-30 באוגוסט נגד מינויו – לא בשל צבע עורו, חלילה, אלא בטענה שיש לו "מזג אקטיביסטי".

"אחרי ככלות הכל, הוא היה עורך הדין של זכויות האזרח שביטל הרבה נוהגים מפלים של הדרום", מסביר הייגוד. "החלטתו של מרשל לבקש להיות מושבע בידי בלאק – לשעבר חבר הקלאן באלבמה – הייתה צעד ממולח, כי מרשל רצה לשלוח איתות לדרום. חוץ מזה, עד אז בלאק כבר הוכיח שוב ושוב בבית המשפט את הרצון הטוב הליברלי שלו". בין היתר, הוא היה אחד מתשעת השופטים שהחליטו פה אחד לבטל את ההפרדה בבתי הספר. חוץ מזה, בלאק כבר השביע את מרשל שנתיים קודם, כאשר הנשיא לינדון ג'ונסון מינה אותו לאפרו-אמריקני הראשון בתפקיד פרקליט המדינה – האיש מספר שלוש במשרד המשפטים ומי שמייצג את הממשל בפני בית המשפט העליון.

גם לבלאק היה סיפור חיים יוצא דופן. הוא לא סיים את התיכון ולא למד בקולג' לפני שנכנס לבית הספר למשפטים באוניברסיטת אלבמה. בלאק מונה לבית המשפט העליון בשנת 1937 בידי הנשיא פרנקלין רוזוולט, ואחרי שבועות אחדים חשף עיתון בפיטסבורג את עברו בתנועה הגזענית. בלאק היה חבר בה בשנים 1925-1923, כמו עוד 5 מיליון אמריקנים. העיתונאי ריי ספריגל חשף את המכתב בכתב ידו של בלאק, בו עזב את התנועה – סקופ שזיכה אותו בפרס פוליצר.

התפטרותו של בלאק הייתה הצעד הראשון שלו בקמפיין המוצלח להיבחר לסנאט. המכתב לקוני ויבש: "סר קלנסמן היקר, הריני להגיש לך את התפטרותי מתפקיד חבר באבירי הקו קלוקס קלאן, החל מהיום. שלך, הוגו בלאק". השופט היה באירופה כאשר הסיפור פורסם, ועם שובו מסר הסבר בנאום בן 11 דקות ברדיו:

"בין חברי יש הרבה צבעוניים. ברור שהם זכאים למלוא ההגנה בהתאם לחוקתנו ולחוקינו. הצטרפתי לקלאן. לאחר מכן התפטרתי. מעולם לא חזרתי. עזבתי את הקלאן לפני שנעשיתי סנאטור. מאז לא היה לי שום קשר איתם. נטשתי את זה. ניתקתי לחלוטין את קשרי עם הארגון. מעולם לא חידשתי אותם ואין לי כל כוונה לעשות זאת".

למרות שעשרות עיתונים דרשו ממנו להתפטר, בלאק נשאר בבית המשפט העליון – ואחרי שלושה עשורים עשה היסטוריה. וושינגטון פוסט מסביר, כי שופטי בית המשפט העליון נשבעים פעמיים: שבועה חוקתית ושבועה שיפוטית. בלאק ביצע את השבועה החוקתית, וב-2.10.67 נשבע מרשל את השבועה השיפוטית שהיא אשר תפסה את הכותרות.

השבועה במשרדו של בלאק עברה כמעט ללא תשומת לב. ניו-יורק טיימס הסתפק בדיווח של סוכנות AP בעמודו העשירי: "ת'ורגוד מרשל הושבע כיום כשופט בבית המשפט העליון. את התנ"ך הגיש לו השופט הוגו בלאק, שניהל את הטכס". מרשל יצא מחויך מלשכתו של בלאק, סיפר העיתון, וכאשר נשאל מדוע הטכס נעשה בצורה פרטית, השיב שזהו "עניין של נוהל".

עשרות שנים לאחר מכן הצביעה אשתו של השופט, סיסי מרשל, על האירוניה. "כאשר בלאק נכנס לבית המשפט, הוא היה אחד השופטים הליברליים ביותר", אמרה בזמנו לפוסט. בלאק ומרשל התיידדו ונותרו כאלו עד פרישתו של בלאק בספטמבר 1971.