למעלה מ-200,000 איש נרצחו בפעולות טרור מאז 9/11 ברחבי העולם – מבגדד עד בוסטון, מקאבול עד פריז. העולם חי במציאות חדשה של חוסר ודאות וחוסר ביטחון, כאשר הסכנה תמיד קיימת – כותב ניוזוויק, במלאת 16 שנה לפיגועים הקשים ביותר בתולדות ארה"ב.

הגלובליזציה הגוברת מאפשרת לטרור להתפשט לכל פינה, ומעניקה למחבלים אפשרויות קלות וזמינות להגיע לכל בית ולהפיץ את קנאותם לכל אוזן. דאעש הצליח לגייס בצורה זאת אלפי צעירים באירופה, ולשכנע אחרים לפעול בשמו במדינותיהם. ביטוי לטיני מסכם בצורה הטובה ביותר את המצב: "חניבעל אנטה פורטאס" – האויב בשער.

למרות התבוסות הצבאיות והגאוגרפיות של דאעש ואל-קאעידה, שניהם נותרו וייוותרו מסוכנים בשנים הבאות, צופה השבועון. לשניהם יש רבבות לוחמים ורצון עז להפיץ את משנתם הקיצונית לא רק באפריקה ובמזרח התיכון, אלא גם במערב. עצם העובדה שמדינת דאעש התקיימה שלוש שנים, היא התפתחות שתעודד את הג'יהאדיסטים לנסות לשחזר את ההצלחה. ושלוחות דאעש מחוץ לסוריה ועירק – לפחות 18 כאלו – ממשיכות להפיץ את תורתו. האידיאולוגיה של שני הארגונים רחוקה מחיסול.

התרחבות השימוש באינטרנט, בטלפונים ניידים ובאפליקציות מאפשר לג'יהאדיסטים לפעול און-ליין בפינות בטוחות של הרשת. כעת הם מנצלים את הרשתות החברתיות כדי להפיץ כתבי עת מקוונים, סרטונים ואפילו עלוני חדשות. הפעילות התקשורתית שלהם הפכה למתוחכמת ביותר אי-פעם. המפעילים הגדולים מנסים להשיב מלחמה שערה, סוגרים חשבונות ומסירים תכנים, אבל הג'יהאדיסטים מוצאים חופי מבטחים ב"דרקנט" ובאפליקציות מקודדות.

בכמה פיגועים בולטים במיוחד באירופה – למשל בגרמניה ובצרפת – התברר שהמחבלים הודרכו מרחוק בידי ג'יהאדיסטים בעירק ובסוריה. דאעש מספק ייעוץ ועזרה למחבלים במערב, תוך שהוא מעודד אותם לבצע את ההתקפות ומגביר את בטחונם ביכולתם לעשות זאת. כתב של השבועון הגרמני בילד התחזה למחבל פוטנציאלי וקיבל הנחיה: "תהיה בבקשה זהיר מאוד, תנקוט באמצעי זהירות ותפעל במהירות. ככל שהזמן יתארך, יגבר הסיכוי שתיכשל. יהי רצון שאללה יכוון את צעדיך".

הטרור ממשיך להציב בפני סוכנויות הביון והממשלות במערב את ההתלבטות כיצד לאזן בין פרטיות ודמוקרטיה לבין שיקולי ביטחון, מוסיף ניוזוויק. החשש כעת הוא פחות מפני הרג המוני כמו ב-9/11, שאיתו יכולות הרשויות להתמודד, ויותר מפני התקפות נקודתיות המבוצעות בהשראת מחבלים מסביב לעולם. הג'יהאדיסטים עדיין רוצים לגרום לנזק מירבי בהתקפות על מטוסים, כפי שהודגם בהפלת המטוס הרוסי בסיני לפני שנתיים.

ואולם, הטרור התרחב וכולל גם אמצעים יום-יומיים כמו סכינים, משאיות, מכוניות ופצצות תוצרת בית. התכנון והביצוע שלהם קלים לאין ערוך משל הפיגועים הגדולים והמורכבים של העשור הקודם. גם הפגיעות כמובן קלות בהרבה, אבל ההתקפות ה"קטנות" הללו – שיכולות להתרחש בכל מקום ובכל זמן – הן היוצרות את אווירת חוסר הביטחון. גם היעדים פחות סמליים: לא מגדלי התאומים והפנטגון, אלא אנשים ההולכים לתומם לעבודה, מאזינים להופעה או יושבים בבית קפה. כל אחד יכול להיות קורבן.

דאעש ואל-קאעידה ממשיכים לפרסם מדריכים ל"חיילים" המתכננים להכות את המערב. האחרונים שבהם כוללים הסברים כיצד לפגוע ברכבת, כיצד להרעיל מרכולים וכיצד להכין פצצות ביתיות דוגמת אלו שהופעלו בפריז ובבריסל. אפילו כאשר תיפול המדינה האיסלאמית של דאעש, יישארו אלפי קיצונים במדינות כמו צרפת, אשר יקחו לידיהם כל כלי נשק אפשרי. עם האיום הזה יצטרכו מדינות אירופה וצפון אמריקה להתמודד גם בשנים הבאות.

סוכנויות הביון נדרשות לסכל מספר גדל והולך של התקפות המוכוונות מחו"ל, ובמקביל – להתמודד עם האיומים הגוברים מבית, בדמותם של מי שניוזוויק מכנה "ג'יהאדיסטים של חדר השינה": מי שהקצינו בעצמם ושאת כוונותיהם קשה לאתר. ככל שהפיגוע גדול יותר, מספר המעורבים בו ובהכנתו גדול יותר, ולכן יש יותר אפשרות לעלות עליהם. אבל כעת, כאשר יחידים או תאים זעירים יכולים לתכנן ולבצע פיגועים נקודתיים בלי הוראות של ארגון כלשהו, הם מצויים מחוץ לרדאר של הרשויות.

הן דאעש והן אל-קאעידה קוראים לתומכיהם לפעול בצורה עצמאית, ללא הנחיות – וזה בדיוק מה שאירע בפיגועים באורלנדו, במנ'צסטר ובסן ברנרדינו. השינוי בתשתיות הטרור הופך את עבודת הביון לקשה יותר. כאשר מחבלים פועלים לבדם או בקבוצות קטנות, קשה הרבה יותר לעלות על עקבותיהם. הקבוצות הקטנות זהירות מאוד, מגובשות מאוד ולכן הרבה יותר קשה לחדור לתוכן.

הממונים על הלוחמה בטרור באירופה ובצפון אמריקה אומרים שמדובר כעת ב"טרור 3.0". כאשר דאעש לחוץ אל הקיר במזרח התיכון, הוא מעודד את תומכיו לפעול במערב כדי להוכיח שעודנו חי וקיים ובועט. מנהל המרכז הקנדי להערכת טרור, כריסטיאן רוסו, אמר בשבוע שעבר ששירותי הביטחון עושים עבודה טובה למדי באיתור האיומים המגיעים מחו"ל, כאשר תוכניות וכסף מחליפים ידיים. הבעיה היא המחבלים תוצרת בית: "לא רק שאנחנו לא יכולים להרתיע אותם, אלא שגם אין סימנים שיעזרו לנו להתמודד איתם".