"היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה"

שפי פז ומאי גולן הינן פעילות מרכזיות של עם ישראל במלחמתו באסון שהמיט ביהמ"ש העליון על דרום תל אביב. הן, ובמיוחד שפי (גולן עושה זאת במקביל ובהצלחה במסדרונות השלטון ובתקשורת), מנהלות מלחמה שנראתה בתחילתה כמלחמה אבודה. בבחינת אבדה התקווה לשכונת התקווה. אלא שפסה"ד האחרון של הבג"ץ שזרק שוב, בפעם השלישית, את הממשלה מכל המדרגות (!), הפך את הקערה על פיה. לקריאתה של שפי, להפגין לפני בית הנשיאה, מרים נאור, בשכונת רחביה, בירושלים, הצטרפו רבים. מספרם עולה ממוצ"ש למוצ"ש. במוצ"ש הקרוב (וזו תהיה ההפגנה השלישית), כבר יתקעו שם בשופרות.

אולי תיפול סו"ס חומת הניכור וההתעלמות שהקימו להם שופטי הבג"צ?

עדיין אין לנו פרספקטיבה מתאימה, היסטורית, לפעולה החשובה מאוד שפעילי מצפון וחברה אלה עושים. הם לא יזכו לראיון יום השישי בעיתון של המדינה. עיקר התקשורת נעשית דרך המדיה החברתית. אולם פעילות זו חורגת מעניינם של תושבי דרום תל אביב בלבד. השתנו הזמנים. ארגוני זכויות 'אדם' (בתנאי ש'אדם' הוא אפריקני/שחור), משופעים בכסף זר, הפכו את היוצרות. אפרטהייד בהפוך על הפוך. כך באירוניה מרה, הציונות היום מתחילה, שוב, ביישוב הארץ מחדש. היכן? בשכונות דרום ת"א. עד לא מכבר החצר האחורית של ישראל. פעילות המתנדבים הרבים, בראשה עומדות שפי פז ומאי גולן, זקפה את קומתם של השקופים. תחושת אי-הצדק מבית היוצר של ביהמ"ש הגבוה לצדק, מנקרת עיני רבים והפכה להיות נחלת הרבים. לא בכדי רה"מ ושר הפנים יצאו בבהילות לביקורים בשכונות דרום ת"א.

בעוד שבועות ספורים, תרד מרים מאור, כבודה, לתרועתם הצורמת של השופרות, במדרגות ביהמ"ש העליון, אל הרחוב הירושלמי הצונן. את שובל גלימתה יישאו מאחור שושביניה, צמד המשפטנים המורמים מעם, אהרן ברק ודורית ביניש...

ומה יהיה בהמשך? הבה נאמין כי השקופים והציונות ינצחו. זו תהיה הבשורה לשנה הבאה. שנה חדשה לישראל.

שנה חדשה לצפון

את היום מתחילים עם כוס קפה. להמתיק את היום... במרוצת השנים התרגלתי, כאזרח טוב ונאמן למדינתי היקרה, וכדי להיות בעניינים, להניח בצד כוס הקפה עוד כוס, כלומר את עיתון הבוקר. שהתברר לימים כי הוא כוס התרעלה... משהו, בנו הישראלים מחפש יומיום את קורטוב הרעל היומי (ואינני מתכוון ל'ישראל היום' או ל'News1', חלילה), ומהיכן יגיע המר כלענה הזה, אלינו הקוראים? לצערי דרך הכותרות של העיתון הנפוץ (לשעבר) במדינה.

במהלך חיינו הפכנו כולנו למשועבדי הפרינט. אלא שיש גבול. במקרה האישי שלי, הייתה זו המהדורה האנגלית של הארץ. הספיק לי. הגט ניתן אומנם בהתפוצצות של רגע, מיד. אבל על ההסברים ועל דיון בשאלות המצויות בתחום הפסיכולוגיה החברתית הסבוכה, כן, זו שהביאה את העיתון לנקוט בעמדותיו הנוכחיות, אוותר הפעם.

וכך אני מגיע אל ידיעות אחרונות, של יום שלישי 12 בספטמבר. שם בעמוד 6, מצאתי ידיעה שחשיבותה מי ישורנה: הכותרת: "רוסיה לאסד: אל תגיב על התקיפה" (הישראלית, לפי פרסומים זרים - מ.ל.) ועוד נכתב בכותרת המשנה: גורם בכיר ברוסיה, במסר מרגיע לישראל "אם חיזבאללה ואירן יגזימו במעורבות ברוסיה, נרסן אותם". סוף ציטוט.

כותב הידיעה הינו רונן ברגמן. עתונאי ופובליציסט מנוסה. שלא ככותבים אחרים, הוא אומנם כותב הרבה אך גם יודע הרבה.

ועוד נאמר בידיעה, שנדחקה כאמור, לעמוד... 6: "בכיר ברוסיה שיבח את התיאום הביטחוני עם ישראל, ובמיוחד את קו הטלפון המוצפן שהותקן בין שדה התעופה בחמימים.... (סוריה - מ.ל), ובין הקריה בת"א"... ומי נעדר מאיזכור שמו, בקטעים החשובים, בעתון המנפנף בזכות הציבור לדעת? ניחשתם נכון...רה"מ. אומנם הוא אביו מולידו של ההסכם/ההישג יוצא הדופן הזה עם פוטין, והוא מוזכר בפטיט, בידיעה בקטע אחר, אך ניכר כי העיתון הנפוץ במדינה, עשה זאת שם, כמי שכפאו שד.

וכאן אחרי ההקדמה הארוכה הזו אני מגיע לעיקר דברי. נתניהו במסעותיו למוסקבה ובפגישותיו עם פוטין, השיג הישג מדהים, אולי היחיד בעולם, שהשיגה מדינה זעירה כישראל, עם מעצמה גלובלית כרוסיה. הישג זה הושג בשעה שארה"ב, בראשות טראמפ, מגמגמת קשות, כשהיא נשאלת על כוונותיה ביחס לסוריה. גם כאשר סגן הרמטכ"ל אומר בכנס בוושינגטון כי "במקרה של מלחמה, ישראל מול אירן, זה עניין של התשה. לא נוכל להשיג משהו יותר מזה, לבד" ובתרגום לעברית מדוברת: ישראל לא תוכל להתמודד צבאית לבדה עם אירן ולהשיג הכרעה. גם הדבר הזה לא מחלץ מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמירה כל שהיא, המהווה איזכור להתחייבויותיה של ארה"ב כלפי ישראל. לא. טרמפ המשיך את שנת ה"שלאף שטונדה" שלו, ואפילו לציוץ הקבוע שלו במדיה החברתית, לא זכינו.

אז מה נותר לנו לאחל לעם ישראל לשנה החדשה? שנת שלום, שלווה והמשך בניין הארץ, ועיקר העיקרים, המשך השלווה בגבולנו הצפוני, כן. בעיקר בזכות נתניהו.