לפני 45 שנה נירמלו סין ויפן את היחסים ביניהן, אחרי עשרות שנים שכללו מלחמות עקובות מדם. אבל שתי המדינות עודן ניצבות במידה רבה משני עברי המתרס: סין – דיקטטורה קומוניסטית התומכת בקוריאה הצפונית; יפן – דמוקרטיה מערבית ובעלת ברית חשובה של ארה"ב. היומון הרשמי צ'יינה דיילי עסק בעתיד היחסים בין המדינות, ולמרות שהוא מצטט שלושה מומחים מן האקדמי – ניתן לשער שהוא מביע את דעתה של בייג'ינג.

פרופ' ז'ו יונגשנג מהאוניברסיטה הסינית ליחסים בינלאומיים אומר, שהאירוע הוא סיבה למסיבה רק אם יפן תימנע מלחזור על מה שעשתה לפני חמש שנים. סין התכוננה לחגיגות גדולות במלאת 40 שנה לנורמליזציה, אבל ראש ממשלת יפן דאז, יושיהיקו נודה, החליט שזה הזמן לתפוס איים שסין טוענת שהם שייכים לה. מאז הלכו היחסים בין השתיים והתדרדרו, ויונגשנג מאשים כמובן את טוקיו: "סדר היום השאפתני שלה נראה כמיועד לפגוע באינטרסים האסטרטגיים של סין".

עם זאת, יש תקווה ששתי המדינות יחזירו את יחסיהן למסלול הנכון, ויזכרו שסין היא שותף הסחר הגדול ביותר של יפן ושיפן היא שותף הסחר השני בגודלו של סין. יונגשנג מאמין, שלמרות המתחים הדיפלומטיים והביטחוניים, סחר בהיקף שכזה יישאר גורם מייצב ביחסי סין-יפן. גם התיירות ההדדית נרחבת למדי, במיוחד כאשר יותר ויותר סינים בוחרים ביפן כיעד לחופשה. ולמרות שראש ממשלת יפן, שינזו אבה, ידוע בתוקפנותו כלפי סין – הוא הביע בגלוי את רצונו להיפגש עם נשיא סין, שי ז'ינפינג, ולשפר את יחסי המדינות.

פנג ז'ונפנג מהאקדמיה הסינית למדעי החברה אומר שהיחסים הורעו במידה ניכרת מאשר פרשת האיים. ממשל אבה אף החמיר את המצב כאשר העניק תוארי כבוד ל-14 פושעי מלחמה ממלחמת העולם השנייה, ואף התקרב מאוד להעניק ליפן את הזכות לנהל מלחמות מחוץ לגבולותיה – מה שנאסר בחוקה שכפתה עליה ארה"ב אחרי 1945. יפן עמלה להרחיב את נוכחותה בחו"ל, תוך תחרות ישירה מול סין. מדיניותה מקשה מאוד על בייג'ינג – המעדיפה יחסים טובים – להיענות למחוותיו של אבה, טוען ז'ונפנג.

"השקפותיו הימניות של ממשל אבה וחוסר רצונו להתמודד עם עברה הידוע לשמצה של יפן מתקופת המלחמה, הם האשמים ביחסים הקרים בין המדינות", הוא מאשים. "היחסים יוכלו להשתפר אם אבה יראה את עלייתה של סין כהזדמנות ולא כאיום מבחינתה של יפן". עם זאת, העובדה שסינים רבים בוחרים לבקר ביפן, מלמדת שאזרחי שתי המדינות אינם מוכנים לתת ליחסים להמשיך ולהתדרדר. ז'ונפנג מקווה שקשרים אלו ישכנעו את היפנים עד כמה אבסורדית מדיניותה של ממשלתם.

גם מאבקי הסחר אינם צריכים להיות מכשול, משום שבייג'ינג מציעה גישה שונה לחלוטין: שיתוף פעולה בין מדינות ה"חגורה" האסייאתית-אפריקנית, שבמרכזה סין. אלא שבפועל, מאשים ז'ונפנג, מדיניותה של טוקיו באזור ההודי-פסיפי מיועדת רק לטובתה שלה, תוך השלכות עוינות על דיפלומטיית המבוגר האחראי בה נוקטת סין. ואלו אינן חדשות טובות ליחסים בין המדינות.

המומחה השלישי שמצטט צ'יינה דיילי הוא יו קיאנג מאוניברסיטת בייג'ינג ליחסים בינלאומיים. גם הוא, ממש לא במפתיע, תולה את האחריות ביפן ומאשים את אבה בחוסר נכונות להתמודד עם פשעיה של ארצו. היחסים בין שתי המדינות התאפיינו בעליות ומורדות מתונים, אבל זה כבר לא עובד משום שהמתחים התגברו בהתמדה בחמש השנים האחרונות. סקרי דעת קהל גם מצביעים על ירידה במספר היפנים שיש להם דעה חיובית על סין.

הזרם המתמיד והגובר של תיירים סינים ביפן אינו מלמד בהכרח שהפיוס בין שתי המדינות באמת הופנם, סבור קיאנג. הוא מלמד בעיקר על העדפות הקניות של הסינים, בהתחשב במוניטין של המוצרים היפניים והמכס המוטל על מוצרים דומים הנמכרים בסין, וגם על הדמיון התרבותי בין שתי המדינות.