תחליטו אתם האם הסיפור הבא, המתפרסם בדיילי מייל, מתאים לסדום או לחלם. ג'ולי לינדסי היא אחות המטפלת מזה 30 שנה בחולות סרטן השד. בשעות הבוקר היא עובדת בבית החולים הממשלתי ניינוולז בעיר דנדי, ובשעות אחר-הצהריים – במרפאת רויאל פרת' אינפירמארי, במרחק של 30 ק"מ מבית החולים.

לינדסי החנתה את רכבה בחניון של בית החולים, המופעל בידי חברת אינדיגו. אבל מאחר שכאמור אחרי הצהריים היא עבדה במקום אחר, היתר החניה שלה לא כיסה שעות אלו והיא נדרשה לשלם תמורת החניה. לינדסי ושני אנשי צוות נוספים (סטודנט לסיעוד ופראמדיקית) המצויים באותה בעיה סירבו, והחוב תפח ל-4,077 ליש"ט – מחציתו של לינדסי.

אינדיגו תבעה את השלושה, אשר העלו שלוש טענות. האחת: התנאים המופיעים על השילוט בחניון אינם ברורים. השנייה: ההסכם בין אינדיגו לבין משרד הבריאות הבריטי אינו מתיר לחברה לגבות קנסות ממי שאינו משלם תמורת החניה. השלישית: גובה הקנסות וההוצאות שתבעה החברה הוא מוגזם. אולם בית המשפט בדנדי פסק לטובתה של אינדיגו, באומרו שהטענות העקרוניות אינן מעניינו ולא הועלו במועד המתאים. הפסיקה הזאת עלולה להוביל להגשת תביעות נגד נהגים נוספים, כולל אנשי צוות בבית החולים.

הנתבעים טענו שאינם מסוגלים לשלם סכומים אלו או שהתביעות אינן עולות בקנה אחד עם מועדי המשמרות שלהם, אך גם טענות אלו נדחו. הסטודנט לסיעוד חויב לשלם 1,085 ליש"ט – שמונה קנסות ועוד הוצאות בגובה 96 תשלומי חניה. הפראמדיקית יצאה הכי בזול, יחסית: 952 ליש"ט. דיילי מייל מדווח, שהסערה שחולל פסק הדין הביאה את משרד הבריאות להבטיח שינהל שיחות עם פוליטיקאים מקומיים בדנדי – אם כי לא ברור כיצד בדיוק זה יעזור ללינדסי ולחבריה.