דמוקרטיה היא שלטון העם, ושני מאפיניה העיקריים הם שהשליטים נבחרים על-ידי העם, ושמדי מספר שנים יכול העם להחליף את שליטיו בבחירות חופשיות.
אבל תלמידיו של
האח הגדול מ-1984 של אורוול לא רוצים לחיות בדמוקרטיה כזאת, ולכן אמר נציגם,
מני מזוז: "דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, שזו הססמה ששמענו גם ממובילי החוקים וגם מחלק מהציבור. שלטון הרוב הוא רק המרכיב המוסדי של הדמוקרטיה, והצד הערכי שלה הוא הגנה על ערכי חברה ליברלית פתוחה, שבלעדיה אין לדמוקרטיה משמעות".
ניתן היה להתייחס בביטול לדבריהם של ממשיכי האח הגדול, שהוסיפו לססמאותיו "עבדות היא חרות", "מלחמה היא שלום", את הססמה ו"דמוקרטיה היא שלטון השמאל", אלמלא בדיוק הם אלה ששולטים בנו בשלטון עריצות שאין דומה לו בכל מדינות המערב.
במאמר שפרסם ד"ר אביעד בקשי הוא סקר את המצב הקיים במספר לא קטן של ארצות המערב, ולהלן תמצית ממצאיו.
1. ארה"ב: לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים, וחבריו נבחרים על-ידי הנשיא.
2. צרפת: מועצה חוקתית המורכבת מנשיאי המדינה לשעבר, וממינויים של נשיא המדינה ונשיאי בתי הנבחרים, מעורבת בתהליך חקיקתם של החוקים.
3. אנגליה: אין לאיש סמכות לבטל חוקים.
4. אוסטרליה: לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים, וחבריו נבחרים על-ידי הממשלה.
5. קנדה: בדיוק כמו אוסטרליה.
6. ספרד: לבית משפט מיוחד לחוקה סמכות לבטל חוקים, רוב מכריע של חברי בית משפט זה נבחר על-ידי בתי המחוקקים, ומיעוטם על-ידי הממשלה והשופטים.
7. פורטוגל: כמו ספרד.
8. הולנד: לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים, וחבריו מתמנים על-ידי הממשלה והפרלמנט.
9. שבדיה: לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים, וחבריו ממונים על-ידי הממשלה על-פי המלצות של חברי בית המשפט העליון ומשרד המשפטים.
מסתבר אפוא שמבין תשע המדינות שנסקרו לעיל, המדינה היחידה שבה קיים דמיון כלשהו לישראל היא שבדיה, שגם בה יש לנציגי הממשלה יכולת הרבה יותר גדולה מאשר אצלנו להשפיע על הרכב בית המשפט העליון.
ומבלי להיות מומחה לשבדיה, ניתן להעריך בוודאות שגם בה הסמכות לפסול חוקים היא סמכות שניתנה לבית המשפט העליון בצורה מפורשת בחוק, ולא כזו שנטל בית המשפט העליון לעצמו מבלי שבכלל הוסמך לכך. יש לשער שאהרן ברק זכה לכינוי "פיראט משפטי" בדיוק בגלל שהוא עמד בראש השופטים שהכריזו על עצמם כעומדים מעל שלטון העם.
מכל מדינות המערב, רק בישראל חבורת אנשים שנבחרה על-ידי קודמיה, ובוחרת את ממשיכיה, כפי שנבחרו חברי הסובייט העליון ברוסיה, ונבחרים שליטי סין היום, שולטת שלטון אין מצרים בכל תג ותג הקורה במדינה, החל במתווה הגז, וכלה בגרושם של הכושים שפלשו אלינו ממצרים. ומי שיכול לשנות את המצב היא הכנסת, ומי שמונע מהכנסת לשנות את המצב היא קואליציית השמאל-ערבים-כחלון.
רבין הביא את ערפאת ליהודה ושומרון כנגד רוב חברי הכנסת היהודים, ובהסתמך על רוב שניתן לו על-ידי חברי הכנסת הערבים, כשכל הסיפור על המיצובישי של גולדפרב בא כדי להסתיר את העובדה המחרידה הזאת.
בדרך דומה חברו שרון וחבריו לחברי הכנסת הערבים, כדי להשיג את הרוב שנדרש להחלטה על ההינתקות. האמת היא ששרון וחבריו גרועים הרבה יותר מרבין ושותפיו, כי חבורת שרון גם הפרה את הבטחתה לכבד את תוצאות המשאל בין חברי הליכוד, ואנשיה הם פשוט שליחי ציבור שבגדו בשולחיהם, שהורו להם שלא לבצע את ההינתקות.
אין בהיסטוריה של המדינות הדמוקרטיות תקדים לדרך האנטי-דמוקרטית שבה פעלו שרון וחבריו, שזכו לעידודם של כל אלה שמספרים לנו היום שנתניהו, בנט ושקד מערערים את יסודות הדמוקרטיה.
בין 107 חברי הכנסת שיש היום למפלגות היהודיות, 40 שייכים לשמאל, 57 לימין ולדתיים, ועשרה לכחלון. אפילו אם נצרף את כחלון לשמאל, עדיין בין חברי הכנסת מהמפלגות היהודיות יהיה רוב של 50:57 לאלה השואפים לקיים את התפילה "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה", לפני שאהרן ברק החליט להפוך אותם לשליטינו.
רק חבירתם של אנשי השמאל וכחלון לחברי הכנסת הערבים מונעת את הרוב הדרוש לתיקון המצב. יש לקוות שבמערכת הבחירות הבאה ידעו אנשי הימין להצביע על השותפות הזאת שבין כחלון לערבים, ויבהירו לציבור שלכל מי שרוצה למגר את שלטון העריצות של הבלתי נבחרים בחיינו, אסור להצביע לכחלון.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
