לפי מקורות יהודים עתיקים הרי כשהיה כהן גדול יוצא מקודש הקודשים, לאחר שסיים סדר העבודה בשלום ולא נזקקו, חלילה וחס, לגרור גופתו בשלשלת זהב, שנקשרה לרגליו (שלא הוכחה אמיתותה וביסוסה של גרסת קשירת רגלו של כהן גדול, בשלשלת זהב או בחבל כרוך למותניו, עד ימינו אנו), כמובא בספר הזוהר - כדי לגררו מחוץ לקודש הקודשים, אם היה, חלילה וחס, נכשל במלאכתו והיה הוא נופח נשמתו, אגב ובשל כך הרי היה הוא מניף ידיו ומראה כפותיו, בצורה מקורבת ביותר, לכוהנים ולעם, שהיו עומדים, בעזרה.
ומפרשים פרשני התורה השונים, כולם, כאיש אחד, כי עשה ונהג כן הכהן הגדול להראות לכוהנים ולכלל העם שעמדו בעזרה לפני ואחר עריכת סדר העבודה, על-ידו, ביום הכיפורים, כי לא דבק ולו גם פירור של זהב, בכפות ידיו, בזמן ששהה בקודש הקודשים. בכך הזים הכהן הגדול כל אפשרות שהיא ולו גם הקלושה ביותר - להחשיד אותו, כמי שחיכך שתי ידיו, בארון הברית, ששכן בקודש הקודשים ואגב כך נטל וגזל לעצמו, מזהבם הקיבוצי של בני-ישראל.
נזכרנו בדברים אלה, על-רקע פרסום כתבתו המפתיעה והמזעזעת, כאחת, של עיתונאי "הארץ,
גידי וייץ, שפרסם ערב החג, הכתבה הראשית בעיתונו שכותרתה: "נתניהו ניסה לסייע למילצ'ן לקנות חלק מערוץ 2 בעת שקיבל ממנו טובות הנאה". בכתבה זו, נכתב בין היתר כי נחקרים חשדות לפיהן, ראש ממשלת ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו, בתקופת כהונתו כראש-
ממשלה ושר התקשורת, פעל לכאורה לקידום ענייניו של איל ההון, המיליונר,
ארנון מילצ'ן. לפי פרסום זה, ביקש מילצ'ן להשתלב בתפקיד מפתח בשוק התקשורת הישראלי, לאחר שמכר רוב מניותיו, בשלהי שנת 2015, בערוץ 10 לאיל ההון, לן בלוטניק. כמתואר באותו פרסום, הרי המהלך נרקם בעידודו של שר הממשלה ושר התקשורת, בנימין (ביבי) נתניהו, שפעל - לכאורה - לסייע, בעניין זה, ל
ארנון מילצ'ן.
העיתונאי, גידי וייץ, מפרסם עוד בכתבתו זו כי בהקשר ובהדבק דברים זה, הרי: "נערכו כמה פגישות בהרכבים משתנים, שבהן השתתפו מילצ'ן, נתניהו, מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל,
זאב פלדמן ו
שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו. אחת הפגישות שבהן השתתף נתניהו נערכה בביתו של מילצ'ן בארץ. פילבר חשוד כעת שפעל במרמה לקידום ענייניה של בזק, שבבעלות מקורב אחר לנתניהו,
שאול אלוביץ'. לדברי אדם שהיה מצוי בסוד המגעים, מילצ'ן נזקק לשר התקשורת ולמנכ"ל המשרד מכיוון שמיזוג הזכייניות היה צפוי לחייב שינויים רגולטורים. עצם העיסוק של של נתניהו בענייניו העסקיים המובהקים של מקורב שהרעיף עליו תשורות יקרות ערך יוצר
ניגוד עניינים כבד משקל, לכל הפחות. התוכנית נגנזה לבסוף, לדברי מקור אחר המכיר את הפרטים, בשל התנגדותו של איש העסקים המנוח, מוזי ורטהיים, מבעלי קשת, למיזוג הזכייניות".
בניגוד גמור לרוח הדברים העולה מכתבה מפתיעה, מרתקת, כמו-גם מזעזעת זו, של העיתונאי, גידי וייץ, אין ענייננו אנו,
בהיבט הפלילי, לכאורה, העולה מהדבק והקשר דברים אלה. לכן, אין בדעתנו להכניס ראשנו אל עמקי ונבכי השאלה המעניינת המועלית, בכתבה זו, אם נכונה הטענה, אם לאו, לפיה אנשי היחידה הארצית לחקירות הונאה חקרו ארנון מילצ'ן, בחשד שנתן שוחד, לכאורה, לבנימין (ביבי) נתניהו, בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט, ובלי שקיבלו ממנו אור ירוק לכך. בכתבה זו נכתב עוד בין היתר כי: "מנדלבליט סבר שהחוקרים היו צריכים לייחס למילצ'ן חשד רך יותר, כפי שפעלה המשטרה בחקירת תיק 2000, כשעימתה את נתניהו ואת ארנון מוזס עם חשדות למתן טובות הנאה ולקבלת טובות הנאה שלא כדין, וכפי שעשתה גם בחקירתו בפרשת טלנסקי של ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט".
לא זה עניינה של כתבה זו. עניינה של כתבה זו הוא,
בהיבט המוסרי, הקשור להתרועעותו לכאורה של בנימין (ביבי) נתניהו, בתקופת כהונתו כראש ממשלה מכהן וכשר תקשורת מכהן, כנטען בפרסומים שונים, עם מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל, זאב פלדמן ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו, כאשר אחת מהפגישות שבהן השתתף נתניהו, נערכה בביתו של מילצ'ן בארץ. אין זה מענייננו, כלל וכלל, אם היה היבט פלילי לפגישות אלה, אם לאו. כאן - במאמר מוסגר, חייבים אנו לקבל ביקורתה המוצדקת של שר המשפטים,
איילת שקד, בדבר עודף המשפטיזציה האופפת התנהלות החיים הציבוריים-פוליטיים-חברתיים, בישראל. עניינו הינו בשאלה, מה פתאום ראש-ממשלה מכהן ושר תקשורת מכהן, נפגש, לכאורה, בפגישות פרטיות ובנסיבות חברתיות, גרידא, עם מי שעיקר עיסוקם הינו, בתחום התקשורת?
בהתאם למצב הדברים החוקי הקיים בישראל, הרי סגירת תיק פלילי מוסדרת בהוראת סעיף 62 לחוק סדר הפלילי (נוסח חדש), תשמ"ב-1982, הקובע: "ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור"... לפי סעיף זה לחוק סדר הדין הפלילי, הרי סגירת תיק פלילי אפשרית, בהתקיים אחד משתי נסיבות אלה:
חוסר ראיות קרי, אין נמצא ראיות מספיקות שיביאו להרשעתו של החשוד אם יועמד לדין. או היעדר עניין לציבור - קרי, נמצאו ראיות לביצוע העבירה על-ידי החשוד, אך חומרת המעשה, נסיבות אישיות של החשוד, שיקולי כוח-אדם של המדינה ועוד, מצדיקים הפסקת ההליך הפלילי, משום שברור שכתוצאה מכך לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי.
עם השנים נוצרה סיבה שלישית שזכתה לכינוי
היעדר אשמה - קרי, אין קיים כל שמץ ראיות נגד החשוד והחקירה מלמדת שאין כל בסיס לחשד שהועלה נגדו. בנסיבות אלה, הרי ראוי שהתיק ייסגר ולא יותיר כתם ברישומיו של החשוד, כלשון הוראת סעיף 62(ב) סיפא, לחוק סדר הדין הפלילי, הקובעת, כי:"תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה".
פרקליט המדינה בהנחיות שפרסם לפרקליטים, לסגירת תיקים, בחשדות לביצוע עבירות הקשורות לביצוע מעשים פליליים,לכאורה מנחה הפרקליטים בהנחיה, שתביא לסגירת תיקים הקשורים לביצוע מעשים פליליים,לכאורה, אלה, בהנחיה, בזו הלשון: "אם הגיע התובע למסקנה כי אין בתיק ראיות מספיקות להעמדה לדין, עליו להכריע בדבר עילת הסגירה של התיק. בהקשר זה על התובע לשאול את עצמו: האם הראיות שבתיק מותירות ספק סביר לגבי חפותו של החשוד? אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, הרי שעילת הסגירה הראויה הינה "חוסר בראיות מספיקות". אם התשובה הינה שלילית, יש לסגור את התיק בעילה של "היעדר אשמה".
השאלה, אם לסגור תיק כלפי מי חשוד, בעילה של "חוסר בראיות מספיקות" או בעילה של "היעדר אשמה", נדונה בבג"ץ בעתירה של עותר, שנחשד באונס וביקש להחליף עילת סגירת התיק מעילה סגירת התיק הפלילי, לכאורה, שהתנהל נגדו, בעילה של: "חוסר ראיות מספיקות" לעילה של: "העדר אשמה". עתירה זו נדחתה, בידי בג"ץ, בנימוק ש"חומר החקירה בעניינו של העותר כולל ראיות מחשידות, אשר, על-פי כל אמת מידה, מותירות ספק בדבר חפותו".
כפי שציינו, חזרנו, ציינו והדגשנו, ברשימתו זו. אין בדעתנו לעסוק, בשאלת ההיבט הפלילי, לכאורה, המיוחס לראש-הממשלה המכהן ולשר התקשורת המכהן במועדים הרלוונטים לענייננו אנו. עניינו אנו, מתמצה, אך ורק לשאלה העובדתית הרלוונטית, מבחינתנו אנו, והיא - האם נפגש - במועדים הרלוונטים, בנימין (ביבי) נתניהו, בתוקף מעמדו כראש-ממשלה ושר תקשורת מכהן, עם ארנון מילצ'ן, עם מנהל עסקי מילצ'ן בישראל, זאב פלדמן ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, כאשר אחת מהפגישות שבהן השתתף נתניהו, נערכה בביתו של מילצ'ן, בארץ?
אפילו אם יגיע היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט למסקנה העובדתית-משפטית, כאחת, כי פגישתו של מי שכיהן, באותם מועדים, ראש הממשלה המכהן ושר התקשורת, שכיהן אז, בנימין (ביבי) נתניהו, בתוקף מעמדו כאש-ממשלה ושר תקשורת מכהן עם ארנון מילצ'ן, עם מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל, זאב פלדמן ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו, כאשר אחת מהפגישות שבהן השתתף נתניהו, נערכה בביתו של מילצ'ן, בארץ ככל שהתקיימו אומנם, למעשה ובפועל, פגישות שכאלה אינה עולה, כדי עבירה פלילית והחקירה תיסגר נגדו, שלא בנימוק של סגירת התיק הפלילי, המיוחס לו, לכאורה, בשל: "חוסר אשמה", הרי במצב דברים זה, חייב לדעתנו, אנו בנימין (ביבי) נתניהו, להתפטר מתפקידו, כראש ממשלה מכהן, מן הפן המוסרי-ציבורי.
נחזור ונביא האנקדוטה הקלישאית בדבר הרבנית הבאה לרב בשאלה ומקשה עליו, אם התרנגול - שזה עתה, נשחט, שחיטה כשרה וכדבעי - שנפל תוככי עביט השופכין, המלא וגדוש במי רגליים, עדיין ישנה חזקת כשרות, לתרנגול שכזה. ועל כך, משיבה הרב, כי: "התרנגול כשר, אבל הוא מסריח וריח סרחונו נודף למרחקים".
מקורביו של ראש הממשלה המכהן, בנימין (ביבי) נתניהו הודיעו ופרסמו כבר, בעבר הודעה בראש חוצות ובשער בת-רבים כי גם אם יוגש כתב-אישום נגד בנימין (ביבי) נתניהו, לבית המשפט, לא יתפטר הוא מכהונתו, כראש ממשלה מכהן, אלא אם כן, יורשע בפלילים, בידי בית המשפט.
אכן, כן. סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה קובע, כ כתב-אישום נגד ראש ממשלה יוגש לבית המשפט המחוזי, בירושלים, שישב אלי מדין, בהרכב של שלושה שופטים. סעיף 18 (א) לחוק יסוד: הממשלה, נקבע, כי הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. עוד קובע סעיף 18 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, כי בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף 18 (א) לחוק יסוד: הממשלה, תחליט ועדת הכנסת בדבר המלצתה לעניין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב-ראש הכנסת העניין לדיון במליאת הכנסת.
בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק יסוד: הממשלה, הרי וועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניהן. סעיף 18 (ד) לחוק יסוד: הממשלה קובע, כי לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף 18 (א) לחוק יסוד: הממשלה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן 18(א) לחוק יסוד זה, נעשה סופי, הרי תיפסק כהונת ראש הממשלה ויראו הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי.
ובכן מן הפן המשפטי הדווקני והפרטני, לא ניתן להעביר ראש-ממשלה מכהן, אלא אם כן, הורשע הוא בעבירה ובית המשפט קבע, בפסק-דינו, כי בעבירה זו, יש משום קלון. אם לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו, לפי סעיף 18 (א) לחוק יסוד זה ופסק הדין, כאמור בסעיף קטן 18(א) לאותו חוק, נעשה סופי, הרי תיפסק כהונת ראש הממשלה ויראו הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. עם זאת, לא הכל משפטיזציה בישראל, כטענת שרת המשפטים ובצדק. ראש-ממשלה שהוגש נגדו כתב-אישום גם אם לא הורשע עדיין או שתיק חקירה פלילי נסגר נגדו שלא מחמת עילת סגירה של "חוסר אשמה", אינו ראוי להמשיך ולכהן מהפן המוסרי כראש ממשלה.
