איי שלמה נראים כמעין גן עדן, כאשר השמש מנצנצת על המים השקטים. במבט שכזה, לא ניתן לחשוב שישנו מחסור במים מתוקים באיים אלו שנמצאים צפונית-מזרחית לאוסטרליה. אך זהו המצב – כותב דר-שפיגל.
לפי בדיקות שנערכו לאחרונה על-ידי ארגון הבריאות העולמי ויוניצ"ף, לארבעה מתוך עשרה תושבים באיים אלו אין גישה למי שתיים נקיים. דבר זה מצרף את איי שלמה לרשימת המדינות שבהן מצב מי השתייה החמיר. לשם השוואה, בתחילת המאה רק לשניים מתוך עשרת האיים לא הייתה גישה למים ראויים לשתייה.
מספר האנשים ללא גישה למי שתייה עלה גם באיים אחרים, כדוגמת קומורו שבמזרח אפריקה ומיקרונזיה שנמצאת צפונית לאיי שלמה. אספקת מי שתייה לתושבי האיים היא אתגר משמעותי, כאשר באיים אלו אין מעיינות והם בעלי אספקה מוגבלת של מי תהום. לא תמיד קיים צינור המקשר בין האיים למדינות סמוכות להעברת מים, והתפלת מי ים היא עסק יקר. במקרים מסוימים, אנשים תלויים אך ורק במי גשמים, אך אסונות טבע באזור יכולים להחמיר את המצב. כך למשל, בשנת 2007 הרס צונאמי אין-ספור מיכלי מים ובארות מים מתוקים באיי שלמה. ברגע אחד לעשרות אלפי אנשים לא הייתה גישה למי שתייה.
ל-89% מאוכלוסיית העולם יש גישה למי שתייה נקיים. על-פי הגדרת ארגון הבריאות העולמי ויוניצ"ף, מדובר במים שניתן לשתותם כמות שהם ללא צורך הרתחה מראש, הם מגיעים מצינור או באר אמינים, הם זמינים בכל עת ונמצאים בתוך הנכס של האדם או בקרבתו. למרות המצב במספר איים, המצב הכללי בעולם משתפר משנה לשנה. המטרה של האו"ם היא גישה למים נקיים בכל העולם עד שנת 2030, ובהתאם לפיתוחים הקיימים מטרה זו נמצאת בהישג יד.
עם זאת, מדגיש השבועון הגרמני, כאשר בוחנים את הסטטיסטיקות, ניתן לראות שישנה עדיין עבודה רבה. ניתן למצוא הבדלים משמעותיים בגישה למים נקיים בין אוכלוסיות עירוניות וכפריות, הבדל שבא לידי ביטוי במיוחד באפריקה ובאוקיאניה (שמה של היבשת שכוללת את אוסטרליה והאיים שמסביבה). באזורים אלו ישנה גישה למי שתייה לשני שלישים מהאוכלוסייה העירונית, אך רק לפחות משליש מהאוכלוסייה הכפרית שם רוב התושבים מתגוררים.
בארות וצינורות מים צריכים להיות מתוחזקים בקביעות, דבר שקשה לעשות באזורים הכפריים כאשר המומחיות הטכנית לכך לא תמיד זמינה. חוסר שקט ומלחמות אזרחים יכולים לפגוע בתקינות צינורות המים. ברחבי העולם, ל-95% מהאנשים שגרים באזורים עירוניים יש גישה למי שתייה, לעומת 80% מהאנשים שגרים באזורים כפריים. בשנים האחרונות המצב השתפר, וההערכה היא שאם מגמה זו תימשך, גישה הכפרית למי שתייה תדביק את הגישה העירונית תוך 20 שנים.
יש צורך ביותר מאשר גישה למי שתייה, מוסיף דר-שפיגל. אנשים גם צריכים שירותים, הם צריכים סבון, נשים צריכות טמפונים ותחבושות. דרישות היגיינה מינימליות נמצאות באו"ם תחת הכותרת "מים". התקווה היא, שעד שנת 2030 לכל אחד בעולם תהיה גישה לברואה נאותה. אולם שאיפה זו נראית די מנותקת מהמציאות, כאשר רק ל-68% מאוכלוסיית העולם יש גישה למתקנים סניטריים שעומדים בסטנדרטים של האו"ם. באזורים הכפריים המצב יותר גרוע. המצב משתפר לאיטו, אך יעברו עוד עשרות שנים עד שלכל אחד בעולם תהיה גישה לתנאי תברואה נאותים.
