אנגלה מרקל אמרה שהבחירות הנוכחיות יהיו הקשות ביותר בקריירה שלה – והיא צדקה. היא אומנם זכתה בתקופת כהונה רביעית, אך במחיר כבד: הסוציאל-דמוקרטים לא מוכנים להצטרף לממשלה, ומפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) זינקה מאפס לקרוב ל-90 מנדטים.
"אם האומה" ניצחה, אבל התמונה שנצרבה בזיכרון היא זו של פעילי AfD זועמים הצורחים בעצרות הבחירות שלה – כותב פייננשל טיימס בתגובה ראשונית לתוצאות. מספרם היה מועט, אך הם הכניסו טון חדש לפוליטיקה הגרמנית ובכך פתחו עידן חדש בברלין.
כפי שאמרה מרקל עצמה מיד לאחר פרסום המדגמים, כעת ניצבת בפניה המשימה להחזיר לחיק המפלגה הנוצרית-דמוקרטית את המיליונים ש"ערקו" לימין הקיצוני – בעיקר של החלטתה לאפשר את כניסתם של מיליון פליטים מוסלמים בשנת 2015/16. בטווח המיידי, היא תיאלץ להקים קואליציה משולשת (עם הירוקים והדמוקרטים החופשיים) – ראשונה מאז המלחמה – לאחר שהסוציאל-דמוקרטים, שייצוגם יהיה הנמוך ביותר מאז 1945, הודיעו שלא יצטרפו לממשלתה. מרקל גם צריכה להתמודד עם כמה נושאים בינלאומיים דוחקים – החל מהמשבר בקוריאה הצפונית וכלה ברפורמות שמבקש הנשיא
עמנואל מקרון להנהיג בגוש האירו.
עם זאת, המצב יכול היה להיות קשה עוד יותר לקנצלר בת ה-63 – מציין העיתון. בתחילת השנה נסדקה קשות תדמיתה הבלתי-מנוצחת, כאשר מרטין שולץ – המנהיג החדש של הסוציאל-דמוקרטים – נסק בסקרים. מרקל השיבה מלחמה שערה והציבה במרכז הקמפיין שלה את המוניטין שלה כמדינאית בינלאומית וכמנהלת מוצלחת של השגשוג הכלכלי בגרמניה. היא התמקדה במרכז, תוך שהיא מעתיקה ללא בושה רעיונות של הסוציאל-דמוקרטים כמו שכר מינימום. מרקל עקפה בזהירות את סוגיית הפליטים, תוך שהיא מאזנת בין התחייבות לכך שלא יהיה עוד גל כזה, לבין הבעת הדעה שהפליטים שכבר הגיעו יוכלו להשתלב בחברה הגרמנית; היא אפילו לא הזכירה את AfD.
במבט לאחור, האסטרטגיה הזאת הרחיקה ממנה מצביעים שמרניים רבים. תוצאות הבחירות – אובדן כשליש מן המושבים והכורח להקים קואליציה פחות נוחה ופחות הומוגנית – יעשו למרקל צרות מול השמרנים בתוך המפלגה הנוצרית-דמוקרטית.
אז למה מרקל ניצחה בכל זאת? בין היתר משום ששולץ עשה לה חיים קלים. הוא לא הצליח לאמץ עמדות מנוגדות לשל מרקל, והתקפותיו על חוסר השוויון בחברה נתקלו בתחושתם של רוב הגרמנים לפיה מעולם לא היה להם כל כך טוב. חוץ מזה, הסוציאל-דמוקרטים הרי היו שותפים בממשלתה של מרקל, מה שהקשה עליהם באופן טבעי לתקוף אותה על מדיניות הפליטים לה היו שותפים.
למרות שמרקל לא מדברת על כך בפומבי, מותר להניח שהיא חושבת על מורשתה, ודאי בהשוואה לשני קודמיה ממפלגתה ששירתו בתפקיד את התקופות הארוכות ביותר: קונרד אדנאואר ששיקם את גרמניה לאחר המלחמה, והלמוט קוהל שניצח על איחודה מחדש. פרופ' יורגן פאלטר מאוניברסיטת מיינץ סבור, שהמוניטין ההיסטוריים של מרקל תלויים במידת ההשתלבות של הפליטים ושנושא זה יעמוד במרכז סדר היום של הבונדסטג החדש.
כאמור, בשלב ראשון צריכה מרקל להקים קואליציה משולשת. גרמניה היא חברה החותרת לקונצנזוס, מציין פייננשל טיימס, והנושאים והנותנים בזירה הפוליטית נוטים להתגבר על חילוקי הדעות. איש לא ירצה לשאת באשמת הכישלון בהקמת ממשלה, ובוודאי שלא באשמה של עריכת בחירות מחודשות. אבל גם בתנאים הנוחים בהרבה של 2013, נזקקה מרקל לכמעט חודשיים כדי להרכיב את ממשלתה. בינתיים תמשיך למשול הממשלה היוצאת – עם שתי מפלגות שיודעות שבתוך שבועות או חודשים הן יתייצבו משני עברי המתרס. אכן, הקמפיין הקשה ביותר של מרקל.
