- המגיש הטלוויזיוני הנודע הרלדו ריברה יצא לפורטו-ריקו לאחר שתי סופות ההוריקן שפקדו את האיזור. את רשמיו פרסם בגוף ראשון באתר פוקס ניוז, וכך מובאים כאן עיקרי הדברים.
המחשבות הראשונות שלי היו על משפחתי שלי. כאשר ההוריקן "מריה" שם על הכוונת שלו את האי מוכה-ההוריקן-ממילא פורטו-ריקו, התמלאתי יאוש: כמה יכולים האנשים המסכנים הללו לספוג?
לאחר שספגה בתוך שבועיים שתי סופות בדרגות ארבע וחמש, קרסה למעשה התשתית הרעועה ממילא של האי. אין כאן חשמל, חוץ מאשר לאנשים שיכלו להרשות לעצמם גנרטורים. הגנרטורים הללו זקוקים לדיזל או לבנזין כדי לפעול, והדלק הזה מצוי במחסור קשה. התורים בתחנות ארוכים ביותר. ההמתנה נמשכת למעלה משש שעות. הדלק אוזל למכוניות בזמן ההמתנה והנהגים יכולים לקנות דלק בשווי 20 דולר בלבד.
בלי דלק להפעיל את הגנרטורים שלהם, אין לתושבים גישה למים נקיים. בלי מים, אין בתי שימוש. בלי בתי שימוש באקלים החם והלח השורר כאן – ובכן, אתם קולטים את התמונה. זהו אסון אנושי וסביבתי נורא, המתרחש ממש לנגד עינינו.
הסיור באי אתמול היה מחזה עצוב ומדכא. הצמחייה השופעת בדרך כלל, נסחפה ברוחות הזועמים שמהירותן הגיעה ל-250 קמ"ש. רוחות עפו מבתי מגורים יוקרתיים. בתים צנועים יותר איבדו את גגותיהם. הציים של סירות נופש ואופנועי ים המושכים תיירים מרחבי העולם, הפכו לעיי חורבות.
אני לא יודע כיצד הממשלות השונות יכולות להחזיר לחיים את האי הזה. מגדלי הסלולר התמוטטו. עצים וקווי חשמל קרסו בסערה. 70% מ-3.4 מיליון תושבי פורטו-ריקו נותקו מחשמל ב"אירמה", וכעת "מריה" עברה וחיסלה את שארית הרשת הרופפת.
רק גישה כמו תוכנית מרשל, ששיקמה את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, תוכל להציל את המקום המכונה "אי הקסם". תביאו את נושאות המטוסים, תייבאו אלפי גנרטורים, תגייסו מתקיני קווים מרחבי ארה"ב לעזרת חבריהם. הצורך הוא נורא.
בכיתי מאנחת רווחה ומדאגה כאשר ביקרתי את משפחתי באותו בית בו גרתי בגיל 15 כאשר סבי וסבתי היו בחיים. אבל הם ניצבים בפני אותן בעיות כמו מיליונים אחרים: אין חשמל, אין מין, בתי הספר סגורים, העסקים מנופצים.
חשבו על פורטו-ריקו והתפללו עליה. זכרו שחברינו האזרחים נמצאים במצוקה.
