שיעורי נהיגה
הנתון העגום שפורסם לאחרונה, לפיו רק 7% (!) מהנהגים שולטים במיומנויות נהיגה, חייב להדליק נורה אדומה לא רק במשרד התחבורה, אלא לא פחות במשרד החינוך. על שני המשרדים במשותף להכין תוכנית וּלשלב לימודי נהיגה שיטתיים בתוכנית הלימודים, הָחֵל מהגן ועד תיכון בליווי הדמייה.
מעֵבר לידע ספציפי, הלימודים יַקנו לתלמידים תודעת נהיגה נכונה וּזהירות בדרכים כנהגים וּכהולכי רגל (המהווים כשליש מהרוגי התאונות), וימנעו תאונות בֶּעתיד. כך שההשקעה במשאבים חינוכיים משתלמת, ותחסוך למדינה כסף רב בטיפול בנפגעים. לקורסי הנהיגה הנוער יגיע בָּשֵׁל, כשהוא מצוייד בתודעה הנדרשת, ונדרש לשינון וּלתרגול מעשי בלבד. התלמידים, כפי שמוּכח, ישפיעו גם על הוריהם לנהוג כהלכה.
עם זאת, בניגוד לדעת הוועדה הציבורית שהוקמה לבדיקת מדיניות הענישה, אני סבורה כי יש צורך בהחמרה משמעותית של ענישת עברייני תנועה, לשֵם הרתעה - הן בשלילת רישיונות נהיגה, הן בהטלת קנסות גבוהים והן במאסר. עד כה הוּכח שגם בְּמה שקרוי 'ענישה מחמירה' בעיני הוועדה וּבית המשפט, מדובר בענישה קלה מדי, ולכן היא בלתי מועילה.
להפגין במוקדי הכוח
עם כל הצער למאבק הנכים, ראוי שהם יפגינו לא בצמתי תנועה מרכזיים ויהוו מִטרד לציבור הרחב, הממהר לעבודה ונאלץ להמתין שעתיים בדרך בגלל חסימות הכבישים, אלא מול מוקדי הכוח בכנסת, בממשלה, ובמיוחד ליד ביתם של ראש הממשלה ושר האוצר,
משה כחלון, שהם בעלי הכרעה בנושא הגדלת הקצבאות. בסופו של דבר, עם אהדה ציבורית פופוליסטית, שהנכים מבקשים, לא הולכים למכולת. וגם אותה הם עלולים לאבד אם ימתחו את החבל יותר מדי.
מימון ההמונים של דוחות המשטרה לנכים הוא צעד לא ראוי. כי בשעה שהמשטרה מנסה להפסיק את חסימות הכבישים ללא אלימות בדרך זו, על-ידי פגיעה בכיס, המימון מטרפד זאת, ומעודד את המשך מאבק הנכים בדרכים בלתי חוקיות (וגם הנכים אינם מעל החוק), תוך פגיעה בציבור. חבל שח"כים, דוגמת חזן ולפיד, החותר לראשות הממשלה, תופסים טרמפ על ההפגנה, איך לא, למטרות פוליטיות.
ואחרון אחרון, ח"כ
איציק שמולי מ
המחנה הציוני הכריז קבל עם ותקשורת על תמיכתו במאבק הנכים ובחסימות הכבישים. כמה פופוליסטי. לא סוד הוא שכוחם של ח"כים וּפוליטיקאים הוא בדיבורים. נראה אותך, ח"כ נכבד, במבחן התנועה תקוע בחסימות!
ללי לא לבד
עם כל האמפתיה האישית לללי שמר, בִּתה של הזמרת המפורסמת המנוחה,
נעמי שמר, אין ספק שהיא לא לבד. קונפליקטים, ביקורת, כעסים ויחסים מורכבים עם ההורים, מאפיינים ילדי אומנים וזמרים, שהקריירה האומנותית המפוארת שלהם באה לא אחת על חשבון הטיפול במשפחה. מערכת יחסים מורכבת זו נחשפת בראיונות בעיתונות, בארץ וּבעולם, פעמים רבות בנסיבות שונות, כשהילדים יוזמים או משתפים פעולה עם העיתונאים.
הרשימה ארוכה ובראשה מככבים במחוזותינו הסלבריטאים
ירון לונדון, יהודה ברקן,
שושנה דמארי,
יפה ירקוני,
דפנה ארמוני ועוד רבים וטובים. לפעמים החשיפה גולשת לפסים מלוכלכים, כשהזמר
שימי תבורי, איך לא, כמשל.
עם זאת, מעֵבר לכעסים וליחס האמביוולנטי של ללי לאִמה, ניכר מתוך הראיון העיתונאי הקשר העמוק שנרקם ביניהן וּמלווה אותה עד היום. למוֹתר לציין כי ספרים ביוגרפיים על אומנים הם חשובים לא רק לשם הבנת הקשר בין תולדות חייהם ליצירתם, אלא לא פחות כדי להבליט את העובדה שהם בראש וּבראשונה בני אדם, שהאומנות היא חלק בלתי נפרד מהם, וּלהציגם באור זה.
אם נדרסים, לא רָבִים
נהגים יקרים,
בִּפְרוֹשׂ השנה החדשה, יש לי בקשה מכם.
אם חשקה נפשכם לריב, בבקשה לא על הכביש. זאת כדי שלא יהא גורלכם כגורלם הקטלני של שני נהגי מכוניות בכביש 4, שנדרסו למוות על-ידי נהג
משאית, בלהט הוויכוח ביניהם, ביחד עם הצעירה המְפַשֶרת. בסופו של דבר תפסידו את הסיכוי לָריב. לא חבל?
