המשיכה ליהדות בתקופה הרומית (חלק א')

התקופה בה הפכה היהדות לדת בעלת כוח משיכה במסגרת האימפריה הרומית החלה בערך באמצע המאה השנייה לפנה"ס, כאשר נוסדה בעיר רומא קהילה יהודית והגיעה לשיאה במאה ה-1 לס'. התופעה נמשכה עד בערך אמצע המאה השנייה לס', תקופת השיא בהשפעתה של היהדות הייתה משלהי שלטונה של השושלת היוליו- קלאודית ועד סוף ימיו של הקיסר אדריאנוס. התקופה בה הייתה היהדות בעלת כוח משיכה נמשכה כ-400 שנים. תופעת המשיכה להתייהדות לא הגיעה לקיצה בעקבות כשלון המרד הגדול אבל, מרד בר-כוכבא, הוכיח שהאל היהודי הוא חסר אונים מול האימפריה הרומית. מרד בר-כוכבא וגזירות אדריאנוס היו נקודת המפנה בתולדות הגיור לדעת ל.ה. פלדמן.

באותם ימים היהדות לא דגלה בהסתגרות והיהודים השתלבו בחברה הכללית מבלי לוותר על יהדותם.

הרקע למשיכה ליהדות:

• אכזבה מהדתות האליליות - לדעת פרופ' לוין תופעת ההתגיירות בעולם ההלניסטי- רומי הייתה חלק מתופעה רחבה יותר של ההימשכות של אנשים רבים לדתות במזרח ופולחניו. המנהגים היהודיים כמו התפילה, החגים, השבת קסמו ללא- יהודים.

• תפישת האלוהות ביהדות - היהדות הציעה אמונה באל אחד במקום סגידה לפסלים. היהדות, כתב פרופ' שטרן, דברה אל הרגש וגם אל השכל לא פחות מהשיטות הפילוסופיות. פרופ' מנחם שטרן הדגיש את המצב הדתי ברחבי האימפריה הרומית על-רקע התערערות הדתות של יוון ורומא. כוח המשיכה של היהדות נבע מהיאוש של רבים מעולמם הרוחני האלילי

• אורח חיים מקיף המושתת על ערכים מוסריים. הדתות הפאגניות לא כללו מרכיב מוסרי. היהדות ייתה אורח חיים שכלל נוסף על הדבקות הדתית כללי התנהגות מוסרית אישיים וציבוריים. תורת המוסר היהודית - בעולם האלילי הייתה ביקורת על הנורמות המוסריות הירודות כמו הפקרת ילדים חלשים לאחר לידתם, משכב זכר, מעשי זימה ואונס.

• תרגום התנ"ך ליוונית - תרגום ה-70 שנעשה באלכסנדריה במאה ה-3 לפנה"ס לצורכי הקהילה דוברת היוונית באלכסנדריה הביא להפצת הידע על היהדות בחוגים רחבים.

• חיי המשפחה היהודיים- היציבות של חיי המשפחה.

• המסגרת הקהילתית של סולידריות ועזרה הדדית - היהדות נתנה, לדעת פרופ' לוין, מספר הטבות חברתיות וכלכליות. ההצטרפות לקהילה נתנה לחבריה תחושת אחדות, עזרה הדדית ושירותי סעד, ותחושת ביטחון וגאווה.

• הזכויות הייחודיות שניתנו ליהודים באימפריה הרומית - היהודים היו היחידים שקיבלו זכות להתארגן בקהילות, ניתן להם פטור מחובת ההשתתפות בפולחני הערים בהן התגוררו, הם שוחררו משירות צבאי, ואף היו פטורים מלהופיע בבתי משפט בשבתות. כמו-כן, קיבלו היהודים רשות לאסוף תרומות לביה"מק ולהעבירם לירושלים.

זכות ההתארגנות איפשרה לקהילות היהודיות להקים מוסדות קהילתיים, להקים עבורם בניינים ולהחזיק ברכוש קהילתי.

הקיסרים יוליוס קיסר ואוגוסטוס הם שהניחו את היסודות למדיניות הסובלנות כלפי היהודים. אומנם בעקבות המרידות לא נלקחו מהיהודים זכויותיהם, ומעמדם המשפטי לא השתנה, אבל מעמדם החל להתערער.

האחדות המדינית, הביטחון והקשרים הכלכליים ההדוקים בין חלקי האימפריה יצרו תנאים נוחים להתפשטות רעיונות חדשים.

עם השתלטות הנצרות השתנה, בהדרגה, מעמדם המשפטי.

עדויות מהספרות היהודית- יוונית על המשיכה ליהדות

פלביוס חילק את הנוהים אחרי היהדות לשלוש קבוצות: גרים, פאגנים שניסו להתגייר אבל לא היו מסוגלים לעמוד בעול החוקים ויראי אלוהים אשר הכירו במונותיאיזם ואף אימצו מצוות ומנהגים יהודיים מסוימים אבל לא עברו גיור. "רבים מקרב היוונים באו בברית תורתנו,ואחדים מהם שמרו אותה, ויש אשר קצר כוחם לשאת את עול חוקינו וחזרו למכורתם"(נגד אפיון ב' י').

יראי אלוהים

פלביוס הזכיר "יראי אלוהים" שהעריצו את מצוות ה' והיו באים לבית הכנסת באנטיוכיה של פיסידה באסיה הקטנה, אבל לא התגיירו, נשים רבות בדמשק שנטו ליהדות וגברים ונשים מנכבדי רומי שהעריצו את היהדות. פלביוס כתב על ביקורי "יראי אלוהים" בבתי כנסת (נגד אפיון,2,282 קדמוניות 20, 195)

פלביוס: "לא נמצאה אפילו עיר אחת שלא חדרה לתוכה שמירת שבת שלנו והצומות והדלקת הנרות ורבים מאיסורי המאכלות" (נגד אפיון,282 2).

"ואין עיר מערי היוונים או עם מעמי הלועזים, אשר לא פשט שם מנהג היום השביעי שבו שובתים אנו מכל עבודה,וגם משמרת צומות, והדלקת הנרות, ורבים מחוקי האוכל אשר ציוו עלינו"(נגד אפיון,ב' ל"ט).

פלביוס כתב גם שעושרו של בית המקדש מקורו ממתנות של יהודים ושל "יראי אלוהים" מאסיה ואירופה (קדמוניות 14, 110)

פלביוס כתב על אוהדי היהודים שקיימו מצוות אבל לא התגיירו (מלחמות היהודים 2, 63)

פילון האלכסנדרוני (מצוטט אצל פלביוס) כתב:"אין עיר מערי היוונים או הברברים ואף עם אחד, שלא פשט בו מנהג היום השביעי, והצומות, והדלקת הנרות... וכשם שהאלוהים ממלא את כל העולם, כך חדרה התורה ללב כל בני האדם. יתבונן כל איש במולדתו ובביתו ויראה כי כנים דברי"(נגד אפיון ב' 232 ואילך).

ברוך הסורי כתב לאחר חורבן הבית השני על גויים "שבאו לחסות תחת כנפי השכינה", אבל לא ברור אם הכוונה הייתה לגרים בלבד או גם ל"יראי אלוהים".

לוקאס העיד ב"מעשי השליחים" שבבתי הכנסת ניתן היה למצוא קבוצה של אוהדים שכללה גרים ואוהדים שהיו בקשר עם הקהילות (מעשי השליחים, לוקאס 148 )

גרים

פילון ופלביוס כתבו בעיקר על אימוץ מנהגים יהודיים - לא על התגיירות. פלביוס הודה שאיננו יודע מה היה מספרם של הגרים בתפוצות בתחומי האימפריה הרומית אם כי הוא הניח שהם היו מרובים. האיסור של הקיסר אדריאנוס על נוכרים להימול ודאי עצר את ההתגיירות של נוכרים.

פלביוס ב"נגד אפיון" על המצב באנטיוכיה, סוריה: ש"רבים מקרב היוונים באו בברית תורתנו,ואחדים מהם שמרו אותה (נגד אפיון ב' י').

רבי אושעיה הסביר את הפסוק בספר שופטים ה' י"א "צדקות פרזונו בישראל" וכתב:" צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן בין האומות". גם רבי אלעזר אמר "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו אליהם גרים"(פסחים פ"ז ע"ב ).רבי ברכיה הביא מדרש "אמרו ישראל לפני רבש"ע:ממה שאתה מביא אורה לעולם שמך יתגדל בעולם, ומהי האורה- גאולה, שבשעה שאתה מביא לנו אורה הרבה גרים באים ומתגיירים ונוספים עלינו".

כתובות קבר של גרים בירושלים הן עדות להשתקעותם של גרים בעיר בימי הבית השני. גם במקורות היהודיים יש עדויות על גרים בקרב עולי הרגל (פסחים צ"א ע"ב ) ואף על חיילים רומיים שנימולו, כלומר התגיירו והשתתפו בזבח הפסח עם שאר עולי הרגל (פסחים פ"ז הי"ד ).

לגבי התפוצה בבבל הייתה תמימות דעים בין פלביוס לפילון שמספרם של יהודי בבל גדל מאוד (קדמוניות י"א 133: פילון, המלאכות אל גאיוס 216 ) והמקור התלמודי קבע שמספרם גדל בעקבות מעשי גיור רבים (קידושין ע"ג א' ועוד... )

החכמים בארץ דנו בנושא הגרים. רוב החכמים קידמו גרים בברכה אבל היו גם כאלה, כמו רבי אליעזר שהטיל ספק ביכולם של הגרים לעמוד ביהדותם לאורך זמן.

מתגיירים שלא עמדו בדרישות

"ויש אשר קצר כוחם לשאת את עול חוקינו וחזרו למכורתם" (נגד אפיון ב' י')

סביר להניח שבין המתגיירים לבין "יראי האלוהים" ודאי היו דרגות ביניים

בניגוד למצב בתחומי האימפריה הרומית לא הייתה תופעה של השפעה יהודית רחבה במסופוטמיה, מלבד ההתגיירות של משפחת המלוכה בחדייב. בבבל לא הייתה תופעה של "יראי אלוהים" ובתלמוד הבבלי יש מידע על 7 מקרי גרים בלבד.

בעוד שהיהדות עשתה הבחנה בין גרים ל"ירא אלוהים" סביר להניח שהמקורות הלא- יהודיים לא עשו תמיד הבחנה זאת. ל.ה. פלדמן בדעה שהמקורות הלא- יהודיים שכתבו על גודלו של היקף הגיור לא הבחינו בין גרים ל"יראי אלוהים".
____________

• בחלק ב': עדויות של אישים רומיים על השפעת היהודים וממקורות נוצריים.

• המאמר הוא מתוך סיפרי: מתי ואיך נוצרה התפוצה היהודית בהוצאת קיבוץ דליה.