רמקולים משמיעים בלדות באידיש בחזית תחנת הרכבת של בירוביג'ן, ומאות ילדים במלבוש מסורתי רוקדים מסביב לפסל המנורה המוצב בכיכר. במרחק-מה משם הולכת ונבנית המסעדה הכשרה הראשונה בעיר ובבניין סמוך בן שתי קומות ייפתח מקווה. ברוכים הבאים לתחייה של מה שאמור היה להיות התשובה הקומוניסטית-סטאליניסטית לציונות.

שואן ווקר, כתב גארדיאן במוסקבה, נסע שבעה איזורי זמן מזרחה, לעיר המצויה במרחק של שישה ימי נסיעה במסילת הברזל הטרנס-סיבירית, ואשר עלתה על המפה היהודית בשנות ה-30 של המאה הקודמת. רשמית, האזור עדיין מכונה "האוטונומיה היהודית", אך פחות מאחוז בודד מכלל תושביו הם יהודים – אבל השלטונות מנסים להחיות את המנהגים וההיסטוריה היהודיים, ואפילו מקווים למשוך תושבים יהודים חדשים.

הרב המקומי, אלי ריס בן ה-27, אומר שבבירוביג'ן מתגוררים 3,000 יהודים ובקושי 30 מהם מבקרים באופן קבוע בבית הכנסת. הוריו עלו ארצה כאשר עלה ילד, ולאחר שהוסמך לרבנות – חזר לעיר הולדתו. "המשימה שלי היא לגרום לאנשים להבין מה פירוש להיות יהודי", הוא אומר.

בשנת 1939 היו 18% מתושבי המחוז יהודים; היו בו תיאטרון אידי ועיתון אידי, ואידיש הייתה חלקית שפת המשטרה, בתי המשפט והמינהל העירוני. כמה היסטוריונים טוענים שהמניע האמיתי של סטאלין היה אנטישמי: ליצור "פח אשפה" מרוחק אליו יזרוק את יהודי ברית המועצות. בשנות ה-30 היללו את הניסיון אינטלקטואלים יהודיים מבריה"מ ומחוצה לה, אך האופטימיות הייתה קצרת מועד. בשנות הדיכוי שקדמו למלחמת העולם השנייה הוצאו להורג רוב מנהיגי המפלגה המקומיות וגילויי יהדות נאסרו. לאחר המלחמה הגיעו לאזור ניצולי שואה חסרי בית, אך גל חדש של אנטישמיות חיסל למעשה את הקהילה.

לאחר קריסתה של ברית המועצות, הציפו סחורות זולות מהגבול הסיני את השוק המקומי והעוני גבר, כמו ברוב חלקי המדינה. אבל בניגוד לרוב הסובייטים-לשעבר, ליהודי בירוביג'ן היה מפלט: ישראל. 20,000 מהם עזבו את האזור בשנות ה-80 וה-90, רובם לישראל. מושל המחוז, אלכסנדר ליוונטל, אמר לווקר שהאזור עדיין סובל מתוצאות ההגירה היהודית ההמונית; ענף הרפואה טרם התאושש, ציין כדוגמא.

כעת, כאמור, נעשים נסיונות לשחזר ולו חלקית את העבר. בירוביג'ן שטרן, שהיה העיתון האידי של המחוז, מופיע כעת ברוסית – וכולל שני עמודים באידיש. העורכת, אלנה סרשוונסקה, אינה יהודייה אך אומרת שכבר בתור ילדה התאהבה באידיש וכותבת בעצמה עמודים אלו. מה הטעם? היא מסבירה: "אידיש מלאה בהשראה של כוח חיים אמיתי, אולי משום שהיא קשורה לסבל היהודי. אנשים חושבים שהאידיש מתה, אבל למעשה היא מאוד בחיים. היא תמיד מוצאת דרכים חדשות לשרוד".

אין ספק שבבירוביג'ן נעשה מאמץ לשמר בחיים מרכיבים של מסורת יהודית, התרשם ווקר. שלטי הרחובות כתובים הן ברוסית והן באידיש ובית ספר אחד מציע שיעורים באידיש. בתחילת החודש נערך בעיקר פסטיבל יהדות בן ארבעה ימים, והוא כלל קונצרט חזנות ופתיחת תערוכה של אמנים מרוסיה, ארה"ב וישראל על ההיסטוריה של העיר.

אחד החלקים המוזרים בהיסטוריה של בירוביג'ן הוא שלמרות שהמקום נועד להיות אוטונומיה יהודית, היהדות עצמה הייתה זרה לאתאיזם של המשטר. המוזאון המקומי מציג כרזות באידיש המזהירות את התושבים שלא לחגוג את פסח, ואפילו בשנות ה-80 – כאשר היה כולו באידיש – לא היה בבירוביג'ן שטרן כל איזכור של ישראל ושל יהדות.

כאשר כה מעט יהודים מתגוררים בבירוביג'ן, התרשם ווקר, מה שמתרחש ליד תחנת הרכבת עושה רושם של דיסנילנד יהודית יותר מאשר של קהילה חיה ונושמת. כאמור, אם השלטונות ישיגו את מבוקשם, יגיעו לאזור עוד יהודים ואולי אפילו חלק מאלו שעזבו אותו בסוף המאה הקודמת – כמו נהגו של המושל ליוונטל. רוסטילב גולדשטיין, הסנטור המייצג את בירוביג'ן בבית העליון של הפרלמנט, אומר שקרבת העיר לגבול הסיני יכולה לספק יתרון לאנשי עסקים ישראלים המבקשים לחדור לשוק הסיני. "ערבים לא יורים כאן", הוא אומר.