גדול עלי היום הזה.
עשית אותו לתפארת.
בראת אותו דורון
לכל מי שהולך אל היום שיבא
והיום שהיה
איננו אוזק אותו עוד,
לא כמי שפצע
לא כמי שנפגע,
בן חוריו לצאת מחדש
לקרבות של מגע כמאז.
אבל במחילה, אני לא יכול.
לא כל שקרה בעולם שאתה
מנהג
אני יודע למחול,
לא כל שאיננו מתחיל ביום אחד וננעל באותו יום בשנה
שבאה אחריו כאילו שעון החול
שעשו השמש והלבנה וכל כוכבי השמים
החגים נצחים במין מחול
שלא נגמר - הוא שעון של זמן כיפורים.
מה שאינו עוצר
על-פי השעון הזה,
כמו היתמות וכמו השכול
אני לא יודע למחול.
אני עומד עם כל באי עולם
ושואל עמהם חרישית ובקול
'סלח נא', ואני הנה מתוודה,
איש לא יודע, עתה רק אתה
כי מה שיהיה כתיל בוער שותת דם עדי
עולמים אני,
יצחק הן משה ורוזליה רבקה
ואחי יעקב צבי לא אוכל.
מודה.
ערב יום הכפורים התשע"ח
