אין ספק שבהחלטת הצבא, שעוד תגובה על-ידי חוק ממשלתי, יצא המרצע מהשק. גיוס החרדים איננו נובע מסיבות ביטחוניות או מתוך ה"ערך העליון" של "שיויון בנטל". לצד ההחלטה לגייס את החרדים על-ידי הקמת מנהלה חטיבתית שלמה, שבראשה יעמוד קצין בכיר בדרגת סגן אלוף, הרי שסוף המעשה מוכיח מהי המחשבה תחילה. הסוף איננו מדבר על סיום רגיל של החייל החרדי את שירותו, כפי שכל חייל אחר מסיים את הצבא. הסוף מדבר על שליחת החיילים החרדים ללמוד מקצועות לימוד כפייתים, שאח"כ, כביכול, ישלבו אותם בחברה הישראלית וידאגו להם לפרנסה. אבל לא פרנסת החרדים מעניינת את השלטון הישראלי אלא הכנסתם לצינור של רה סוציאליזציה שבסופו של דבר יקטין את הדת במדינת ישראל ויעביר על דתו מאות אלפי יהודים ממטולה ועד אילת. מלבד השיטה הקומוניסטית בבריה"מ לשעבר הרי ששום משטר נכרי לא יצא במלחמת שמד כזו נגד
עולם התורה, ועוד דרך הצבא! אם אומר כך, שיש בפרשה הזו שילוב של שמד רוחני קומוניסטי באמצעים פשיסטיים הרי שלא אחטא לאמת וגם לא אגזים.
הבלוף האקדמאי
אף אם כל החרדים היו כיום חיים בעושר ורוב רובם של החרדים היו חיים חיי רווחה של מסחר פרטי כמו יהלומנים, תעשיינים או כל מקצוע פרטי אחר הרי שהמדינה הייתה עושה הכל כדי לערוך כאן "הסבה מקצועית". שטיפת המוח החילונית מצליחה לגרוף את רוב הציבור היהודי להאמין כי מדובר כאן בצב של טפילות חרדית, שמקורותיה בדת ישראל מול חברה מתקדמת וטכנולוגית, שהחילוניות היא הסיבה להצלחתה. אבל לא כך הם פני הדברים. ההפך הוא הנכון. מבדיקה עמוקה יותר נגלה כי כל סיפור ה"אקדמיה" ו"מגדל השן" האוניברסיטאי אינו אלא בבחינת תעתועי דמיון, בכל הנוגע להיותם מנוף המוביליות הכלכלי והאינטלקטואלי בחברה כלשהי, ובמיוחד במדינת ישראל.
החובה ב"תואר אקדמי" כתנאי לעבודה מנהלית וציבורית אינו אלא כלל שגוי. ממקצועות הפילוסופיה, הספרות וההיסטוריה לא בונים כלכלה ולא מנהלים אפילו מתנ"ס. מנגד, לא מעט מיליונרים ומיליארדרים, שהביאו לתנופה כלכלית בארץ ובעולם, לא פעם לא סיימו אפילו תיכון, ובוודאי שלא התעמקו במתמטיקה או באלגברה. נהפוך הוא, מסיימי הכלכלה והחשבונאות הם לא פעם השכירים של אלה שזנחו את התיכון לטובת הכלכלה החופשית באמת. אבל במדינה שהתנועה הציונית חרתה על דיגלה - מימין ומשמאל, את הפיכת העם היהודי לחילוני בכל תנאי, הרי שהאוניברסיטאות והמכללות הזולות ביותר הופכות לכלי נאות כאשר מדובר בהפיכת חרדי עד מסורתי לחילוני גמור.
בדק בית באקדמיה הישראלית יגלה שכל כספי התרומות לאותן אוניברסיטאות ישראליות, למדעי החברה והרוח, הינם כספים המונחים על "קרן הצבי". כל אותן "ישיבות מחקר" ו"כינוסי מדעי החברה והרוח" אינם מביאים לשום תוצאה חוץ מדברת שעולה למדינה בסכומי עתק כמשכורות לברברני המקצועות הללו, על תואריהם השונים, ובמיוחד המשונים. אבל במדינה שחרתה על דגלה להפוך כל מזרחי למערבי וכל דתי לחילוני הרי ש"מחקרי" הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה הם הראשונים במעלה, והעיקר שדרכם תצלח שטיפת המוח החילונית-מערבית עד לנשירת עוד כיפה ועוד כיפה מראשי עם ישראל.
שוק העבודה החרדי בחו"ל לעומת ישראל
לא פעם מובאת השאלה כיצד ייתכן שבחו"ל החרדים עובדים ומצליחים ואילו בישראל הם הופכים לעניים. הסגנון הציוני-ישראלי לתשובה לכך מובא תמיד כטפילת האשם על היהדות החרדית בישראל, כפרטים, ועל החברה החרדית הישראלית כמסגרת, ולבסוף כנגד ההידור במצוות ובלימוד התורה. אבל הסיבות הן שונות ואגע בשלוש נקודות עיקריות לכך. ראשית, בחו"ל השוק הפרטי הוא פתוח והיוזמה החופשית חוצת גבולות ויבשות, עם מיסוי נמוך יחסית לישראל. באירופה ובאמריקה עוסקים היהודים בעיקר במקצועות המסחר וכל יהדות במדינה זו או אחרת מסייעת ליהדות במדינה שממול להתפתח. בארה"ב היהודים היא ממרימי כוח המסחר בטקסטיל, ביהלומים, בזהב ובנדל"ן בעיקר. בבריטניה היהודים הם ממרימי הנדל"ן, הטקסטיל והמסחר הקימונעי. בשוויץ היהודים הם ממרימי עולם הבנקאות ואילו בבלגיה אלה הם היהלומנים, מקרב היהדות שם. אבל בישראל השוק מצומצם משום שאין גבולות פתוחים והמסחר עם חו"ל חורק בגלל המיסוי הגבוה המגיע לגבהים עצומים, משום חוסר קשר מסחרי-יבשתי עם אירופה או עם שותפים בשוק האסייתי והאפריקני. לא לחינם קיים ההבדל בין היהדות החרדית בארץ לחו"ל. לא מעט יהודים חרדים - מצליחנים בחו"ל, שהיגרו לישראל הרי שאח"כ הם ברחו מכאן בחזרה לארצות מוצאם או שמצבם הכלכלי הידרדר משום אותו שוק צר ובלתי זמין בגבולות
הארץ הקטנה, עם הבעיות הגדולות. מנגד, רבים מבין החרדים שעזבו את הארץ הצליחו בחו"ל משום השוק החופשי שנפתח בפניהם, ומשום המיסוי האנושי שם.
וישנה גם הסבה השנייה. לא לחינם יהודים חרדים בחו"ל פונים יותר לכיוון המסחר החופשי ולא למקצועות אחרים. על-פי ההלכה הרי ששמירת השבת והחגים, הצומות, האוכל הכשר ומקומות תפילה זמינים מחייבים יהודים לעבוד אצל יהודים או לנהל בעצמם את עסקיהם. ענייני הצניעות וההבדלות מהשקפות אנטי דתיות חוסמות עבור יהודי דתי פתחים לעבודות מכשילות. הוסיפו לכאן את ה"מקצועות" שכול כולם ליצנות, בידור וספורט שהם תרתי דסתרי לגבי יהודי דתי, והרי שמסתבר כי רק מקצועות שעוברים "בורר" רוחני הם מקצועות שיהודי יכול לעבוד בהם. אבל כשהמקצועות הבעייתים הם עיקר המקצועות במדינת ישראל - ועוד מנוהלים ע"י יהודים חילוניים, הרי שהקושי חריף יותר כאשר יהודי חרדי פונה אליהם. עניין לימודי המשפט למשל - ע"י יהודים דתיים בחו"ל, אינו מהווה בעיה משום שזה מקצוע נכרי ובעבודתך היומית אינך נדרש לפעול נגד דתך. אבל בישראל הרי שמשפטי הנכרים באים להחליף את דיני התורה וכול עיסוק בהם רק מעביר את היהודי החרדי על דיני התורה. יתרה מכך, עבודה במוסדות יהודיים חילוניים ובחברות מסחר חילוניות הן כנתינת תותקף לחילולי שבת ולעבירות אחרות בעוד שעבודה אצל מקביליהם הנכרים בחו"ל הרי שאינם בבחינת עבירה על התורה וחוקיה.
והנקודה השלישית נוגעת לקרב המתנהל יום-יומית נגד היהדות בארץ הקודש. יהודים בחו"ל, המקיימים תורה ומצוות, אינם מפריעים למהלך החיים התקינים של המדינה שם הם חיים. נהפוך הוא, המדינה מסתכלת על היהודי הדתי כנכס, ובמיוחד לאור אחוזי הפשיעה האפסיים שלו מול שאר האוכלוסין. בישראל, זו שהפשע נמצא בכל חלקה חילונית, הרי שהחברה הישראלית איננה מכירה תודה למי שמיצר בה תרבות חיים נוחה אלא שהיא נתונה במרדף נגד שומרי התורה והמצוות, לאור הצוואה הארכאית של הרצל וז'בוטינסקי. לפיכך עסוקים שלושת ערוצי הטלוויזיה המובילים, על חבריהם ברשתות הרדיו ובעיתונות הכתובה, כנגד שומרי המצוות וכאשר הם מציגים את לומדי התורה כבטלנים הם שוכחים לספר על בטלני מקצועות הכלום והשום דבר של האקדמיה הישראלית ועל סיפסודי ענק לטפילים בתיאטרון ובקולנוע, לאור אי-הצלחתם המסחרית. לפיכך מחשבת השלטון הישראלי - בבחירת מקצוע לחרדי, איננה פרנסתו אלא איזה מקצוע יביא לימים לירידת מספר ילדיו ואח"כ גם להופכם לחילוניים, ודרך האקדמיה הרי שהדרך הזו קצרה יותר.
הצבא כאמצעי ולא כמטרה
לאור המלחמה הזו, נגד שומרי הדת והפיכתם לחילוניים במדינה הציונית-חילונית-מערבית, הרי שאין טובה מכך המסגרת הצבאית. אבל לאחר שהגורמים החילוניים הבינו כי לא יוכלו לגייס חרדים לצבא שכשרותו נמוכה, לצבא שיש לחייל החרדי מגע עם חילוניים וחילוניות, ועוד עם נשים "קרביות", הרי שהוחלט להקים יחידה צבאית מיוחדת עם מעגל סגור "חרדי" כביכול אך בסיומו החרדים יעברו לימודי שטיפת מוח כחלק מחזרתם לחיי השגרה החילוניים. זוהי מערכת שטיפת מוח צבאית שבטוחני שגם ה"חמר - רוז'" מקמבודיה ההיסטורית ואנשי ה"צבא האדום" של בריה"מ המאופסנת היה להם מה ללמוד ממערכת זו, בכול הנוגע ל"חינוך מחדש".
ההבדל בין ה"עדה החרדית" לשאר החרדים
ומה עושים אם ישנו בכל זאת איזה כלי תקשורת חרדי שעוד מוחה על הדרך הטוטליטרית הזו? מיד מעבירים שרי הביטחון וביטחון הפנים חוק קומיסרי נגד העברת מודעות לאותו עיתון כדי להשתיקו סופית. לא לחינם שר הביטחון הישראלי הוא בוגר המשטר הקומוניסטי של בריה"מ לשעבר, ולימים הוא גם אימץ את רעיונות הימין של כמה משטרים פשיסטים חשוכים שקיימים רק בדפי ההיסטוריה. ופרשת עיתון "הפלס" תעיד על כך.
בטוחני שגם הפעם הגרזן החילוני יוצא לכרות רק לאחר שחיבר לעצמו את קת העץ של עסקני "
יהדות התורה" ו
ש"ס, ולאחר שפיטם ויפטם אותם בתקציבים של דמי לא יחרץ. רק לא מכבר נחשף כי "דגל התורה" היא היום זו המוסרת חרדים כ"מכסה" לצבא כדי להציל את אנשיה ואת אנשי אגו"י. קורבנות ה"מכסה" הזו הם בחורים יוצאי עדות המזרח או לומדים חרדים מחו"ל שנולדו בארץ. מר גוגנטל - עוזרו של ח"כ
משה גפני מ"דגל התורה", הוא האיש שאחראי על ה"פרויקט" הזה. אבל המסגרת הצבאית החדשה לא תסתפק רק ב"פרענקים" - כדבריו הגזעניים של ח"כ
ישראל אייכלר מחסידות בלזא, אלא תדרוש גם ליטאים וחסידים, ואפילו כאלה שנקראים "קנאים". בתוך היהדות החרדית כבר נשתלו מספיק משת"פים - חלקם רבנים בכירים ואדמו"רים, שיתנו את חתימתם למהלכים החילוניים הללו.
למעשה הייתי צריך לומר בבירור כי "עת לעשות להשם הפרו תורתך", וכי יש להתנגד לכול הגיוס הכפוי והמתוחכם הזה כאיש אחד בלב אחד. יהודי דתי המשרת בצבא הזה נידון בהחלט להתפקרות. אבל אנחנו - כיהודים מאמינים, מצווים תמיד להבין מדוע נפלו ונופלות הגזירות באשר הן, כי "אצבע אלוקים היא". שנים רבות דיברו על גיוס החרדים אבל נמנעו מלחוקק חוקים. אבל מנגד הסתבר כי היהדות החרדית אומנם מסרבת לשרת בצבא אבל להסית לשפוך דם של אחרים היא איננה נמנעת. בימי מלחמת תש"ח הסביר ה"רב מבריסק" כי אסור ליהודי חרדי להתגייס לצבא "משום שלא אנחנו יצרנו את הבעיה עם הערבים". מכאן שמי שממשיך בקו זה - והם ברובם ככולם אנשי ה"עדה החרדית", "נטורי קרתא", חסידי סאטמר ומה שנותר מ"חוג בריסק", הרי שעליו לדרוש לא לגייסו כמו שהערבים פטורים מכך, ועוד ביתר שאת, כי הם צאצאי ה"ישוב הישן" בארץ הקודש שחיים כאן לפני בוא הציונים וגם אינם נהנים מכספי המדינה, אבל לגבי שאר החוגים החרדים, ובראשם חב"ד הלאומנית וספיחיה, הרי שאמנם ליבי כואב עליהם אבל הסיפור של "אנחנו לומדים ואתם מנצחים" איננו אמת כי אי-אפשר ללמוד להצלחת דבר שאתה עצמך טוען לטומאתו, ומכאן שכול הסיפור הזה אינו אלא אמתלת השתמטות. בכלל אותם חוגים חרדים לאומנים אני כולל גם - לצערי הרב, את מפלגת "בני תורה" ששותפה לכול חילולי השבת של
ניר ברקת בי"ם ולכול "מטעמיו" הקואליציוניים, ואף לברית בלתי כתובה עם הרפורמים ב"ים. השופט חשין כבר טען כי מי שמקבל מהמדינה - ועוד מסית לקיצוניות לאומנית, חייב להתגייס בעצמו ולא לשפוך את דם החילוניים, הכיפות הסרוגות והדרוזים.
עצתי ל"עדה החרדית" ול"ישוב הישן" לנתק עצמם מאלה המכונים "בני תורה", שזועקים "לא צריכים אותנו בצבא, כי גם בלעדינו אפשר לנצח את הערבים", ולהגיע להסכמה עם המדינה (בדרכי נועם או במאבק ציבורי ובינלאומי, על-פי הצורך...) כי כמו ששאלת הערבים איננה עומדת על פרק הגיוס כך גם שאלת גיוסם של החרדים שאינם משתתפים בקבלת ההחלטות והכספים מהמדינה לא תעמוד על הפרק. אבל לשם כך יש להתנתק מלאומנים כמו "בני תורה" ורבניהם, כדוגמת רבה של "התנחלות ביתר - הרב יעקב טופיק, שכבר טען שהנה במלחמת ששת הימים היה מספיק הדם החילוני כדי לנצח את הערבים, ללא צורך בדם חרדים. איש כזה הוא שופך דמים, ועם כל הצער על מה שיעברו שומעי לקחו בצבא הישראלי הרי שקשה לי להגן על כאלה שהמלחמה היא חייהם אך לא בשבילם.
