לפני מספר שנים ביקר ג'יימס טיטקום, עיתונאי בדיילי טלגרף, במשרד של חברת ההזנק הלונדונית פוואה טכנולוגיות. לחברה היו מעט הכנסות ואין צורך לומר שלא היו לה רווחים, אבל היא שכנה בקומה ה-35 של מגדל שמקירות הזכוכית שלו נשקף מראה מרהיב של העיר. החברה קרסה שנים אחדות לאחר מכן והותירה חובות של מיליונים, ובדיעבד התברר שהיא שילמה לא פחות מ-6 מיליון ליש"ט תמורת אותם משרדים.

המטות של חברות טכנולוגיה יוצרים קסם, כותב טיטקום. אנחנו משערים שמדובר בכוורות של יזמות, בהן עובדים מזוקנים רוכנים על שולחנות עבודה במין סוד של יצירתיות שאינו מצוי אצלנו, בני התמותה מן השורה. אלא שבפועל, המשרדים הללו דומים יותר לדיסנילנד. המטה החדש של אמזון בסיאטל כולל גן טרופי בגובה של חמש קומות ובו 40,000 צמחים, והחברה מעודדת את עובדיה לקיים פגישות בצילם.

אפל השקיעה 5 מיליארד דולר במשרדיה בקליפורניה, המעוצבים כמו דונאט ענקי, שמטרתם לעודד את העובדים להיפגש ולשוחח ולשתף פעולה תוך כדי הליכה במסדרונות. דומה שמישהו שם גילה, שקוקטייל של עובדים יצמיח סוג חדש של אייפון, מעיר טיטקום. ואילו בחדר האוכל של אפל אפשר לקבל פיצה בתוך מגש ייחודי, המונע ממנה לספוג נוזלים.

בקמפוס של גוגל יש גולגלות של דינוזאורים, בריכות שחייה אישיות, מגרשי כדורעף ובתי קפה נושאיים. הקמפוס כל כך מושלם, עד שכמה עובדים חיים במכוניותיהם במגרש החניה שם; הם לא זקוקים לשום דבר נוסף. יש דוגמאות הרבה יותר קיצוניות בחברות אחרות: החל מבורות דמויי כדורים וכלה בדיסקוטקים שקטים ובחברי ישיבות המעוצבים בדמותו של סופר מריו.

טיטקום מוצא את עצמו תוהה מדוע חברות ההיי-טק סבורות שהן צריכות לפנק בצורה כזאת את עובדיהן, בנוסף לתשלום שכרם. וזה לא שהם עושים עבודה ייחודית: רוב הזמן הם יושבים ליד שולחנותיהם ועובדים על המחשב, כך שלא ממש משנה איפה יהיו השולחנות הללו. לכל היותר, המשרדים שלהם צריכים להיות יותר פתוחים מאחרים, אבל זה לא מסביר את כל הקיטש שנשפך בהם. במקום להיראות כמו מקומות של העתיד, הם נראים לפעמים כמו גן ילדים.

מובן שאין פסול בכך שהחברות רוצות שהעובדים יהיו מרוצים, מדגיש טיטקום, במיוחד כאשר יש דרישה כה רבה לעובדי היי-טק מיומנים, אבל לא צריך להגזים. האם אוכל בחינם, מספרות במקום ואיזורי תנומה מלמדים על הרצון לשמר את העובדים, או על ניסיון להחזיק אותם במשרד כמה שיותר זמן? האם ייתכן שסדרת האירועים החברתיים שמוצעים לעובדים אינם אלא חלק מהבאתם להלך רוח דמוי-כת, הקושר אותם לחברה?

הנה עוד מחשבה: משרדים צבעוניים וכיפיים משדרים לעובדים ולציבור תדמית צבעונית וכיפית, העשויה להסתיר מדיניות בעייתית של איסוף מידע והתנהגות מונופוליסטית. ככלות הכל, חברה לא יכולה להיראות נורא כל כך, אם בפינת החדר יש טירה קופצנית. אם משרדי חברות ההיי-טק היו בנויים ממלט ולבנים, הכוח והידע חסרי התקדים שברשותן היו נראים מאיימים יותר. אבל שולחנות פינג-פונג לא יכולים להיות מרושעים.

עוד נקודה לסיום. נסיונו של טיטקום עם חברות הזנק בלונדון לימד אותו, שככל שהמשרדים נחמדים יותר ויקרים יותר – כך צריך להיזהר יותר מהחברות המאכלסות אותם. חברות אלו נהנות לעיתים קרובות ממימון יתר ונעדרות כל תוכנית עסקית אמיתית, והן פשוט לא יודעות היכן להוציא את כספן. כנראה אין זה מקרה, שחברות ההיי-טק המוצלחות ביותר של לונדון נוטות להתמקם בפארקים תעשייתיים מיושנים מחוץ לעיר.