התמצאותי בעולם הספורט מוגבלת, אם לנקוט לשון המעטה גורפת. אלא שמתברר שבזירה הזו, כן גם בה, ניתן לקדש שם שמים ברבים. מעשה שהיה כך היה:
שחקן טניס ישראלי, דודי סלע שמו, השתתף בטורניר טניס בסין. על-פי לוח המשחקים יועד להתקיים משחק בהשתתפותו בערב יום כיפור. הבחור הזה' שאיננו שומר שבת על-פי מיטב ידיעתי וכפי הפרסומים, בא בדברים עם מנהלי התחרות על-מנת שיקדימו את שעת המשחק ואלה אכן נעתרו.
אלא שבספורט לא הכל צפוי. משחק קודם התארך ונוצרה מציאות על פיה בעיצומו של משחק ובהיותו בתנופת משחק חיובית, לפתע, ללא סיבה גלויה לעיני הצופים, ניגש היהודי דוד סלע אל השופט בתחרות ואמר לו את המשפט הכל כך פשוט לקמן: "מצטער, לא יכול להמשיך, יום כיפור נכנס".
"משפט פשוט" כתבתי ובזה יש להאריך. פשוט למי שחייו חיי אמונה, פשוט למי ששומר שבת, פשוט למי שההלכה היהודית היא ספר החוקים שלו. אינני בטוח שכל כך פשוט ומובן מאליו לכלל הישראלים, אם כי הדעת נותנת כי לרובם דווקא כן.
נבחן לרגע מה היה מונח על כף המאזניים. למי שאינו יודע בטניס מקצועני עסקינן. מתברר שהמשחק הנדון היה בשלב רבע הגמר של טורניר בסין הרחוקה. טורניר כזה דורש הרשמה מראש והכנות מרובות בכללן כאלה הקשורות באופן ישיר ליכולת הספורטיבית, ובנוסף כאלה הנוגעות ללוגיסטיקה, כספים ועוד...
בדרך כלל שחקן כזה מתוכנן מראש ליותר משנה. כך הוא מכוון את אימוניו, כך את חייו, כך את תזונתו וכך את הוצאותיו הכספיות המרובות. הבינו, בעניין יש שכר מאמנים, מקום אימונים, הוצאות על רכישת ציוד, הוצאות רפואיות ותזונה כאמור, הוצאות טיסה, הוצאות אירוח ועוד. לא עניין של מה בכך.
ולאחר כל זה, בהיותו ב"מומנטום" טוב בתוך המשחק ועם סיכוי לא מבוטל להתקדם הלאה בטורניר (כל התקדמות כזו פירושה גידול משמעותי מאוד בהכנסה הכספית מהטורניר), עוצר היהודי הזה דוד סלע את הכול, העולם מבחינתו עומד מלכת, הטורניר היה כלא היה, כך גם המשחק בו הוא משתתף, כך גם השופטים ההמומים, כך גם הקהל היושב ביציעים ואינו יודע על המתרחש.
סיפר אחיו של הטניסאי על המשמעויות הנובעות ממעשהו של האח. בשל הפרישה נגרם לדוד הפסד ודאי של עשרות אלפי דולרים, ההחלטה הזו תגרום להורדת דירוגו בארגון הטניס העולמי ולכך ממילא משמעויות כספיות ומקצועיות מרחיקות לכת. ובכלל, דודי סלע הוא מתחרה עצמאי, ללא ספונסרים וללא תמיכה כלכלית חיצונית. אם כך, מה מביא יהודי לעשות מעשה כזה של הקרבה אישית, מה גם שאינו מקיים אורח חיים אמוני.
מפי האח הנ"ל אנו למדים שדודי פרש לא בשביל מישהו, לא בגלל חשש ממישהו, לא כי נתבקש לעשות כך ולא כדי למצוא חן. הוא עשה זאת אך ורק בגלל שהוא מכבד את יום כיפור ואת המדינה שאת דגלה הוא מייצג בכל עת שהוא נקרא לדגל.
כמובן שעל ה"
מציאה" עטו "אוהבי ישראל" מתוכנו ונשמעו רינונים וביקורת. "גם לטניס הגיעה ההדתה"?, "הכפייה" הדתית הורסת את הספורט הייצוגי וכיוצא באלה. השרה
מירי רגב שיבחה בפומבי את השחקן והתייצבותה לימינו בוודאי לא תוסיף לו נקודות בקרב "אוהבי ישראל" הנ"ל.
אלא שמעל כל זה, רחוק מכל זה, במנותק משיקולים חומריים, מקצועיים ותועלתיים, התייצב לו יהודי אחד, בודד, שם בסין הרחוקה ובמשפט אחד, קצר, ישיר ונוגע בלבבות כל היהודים באשר הם קידש שם השם ברבים:
"מצטער, לא יכול להמשיך, יום כיפור נכנס".
