פלוגת גבע מעצבת את דור הלוחמים

טקס השבעה של טירוני מג"ב פלוגת גבע 2017. לבי נמלא גאווה ואהבה לראותך בשורה ראשונה של שרשרת החיול. לבוש במדי א', מדים ירוקים עם נוכחות בלתי רגילה, כיאה לטקס השבעה אמיתי. לראשך כובע מצחייה עם לוגו של משמר הגבול, עומד ביראת כבוד מול מפקדיך באשר הם. זיפים על סנטרך הבתולי של גבר מתבגר, כתפיך הרחבות מחולקות על-ידי רצועת הנשק החגור עליך - ולרגליך נעליים צבאיות שחורות.

דור בני אהובי, גם אני כמו 412 המשפחות, הייתי באנדרטת תל חדיד. הגענו לאתר ההנצחה שמורק ונוקה. על התורן נתלו דגלים של מג"ב, משטרת ישראל, ומדינת ישראל והיו פזורים בכל השטח וכמובן נעשתה הכוונת תנועה למגרשי החניה. הכל תוקתק למשעי. טקס השבעה של טירוני מג"ב פלוגת גבע 2017. לבי נמלא גאווה ואהבה לראותך, בשורה ראשונה של שרשרת החיול. לבוש במדי א', מדים ירוקים עם נוכחות בלתי רגילה כיאה לטקס השבעה אמיתי, לראשך כובע מצחייה עם לוגו של משמר הגבול, עומד ביראת כבוד מול מפקדיך באשר הם. זיפים על סנטרך הבתולי של גבר מתבגר, כתפיך הרחבות מחולקות על-ידי רצועת הנשק החגור עליך - ולרגליך נעליים צבאיות שחורות.

ההורים צפו מהטריבונות המעגליות של אנדרטת תל חדיד: מגוון של אנושיות מכל צבעי הקשת - הורים חילונים, דתיים, חרדים ופחות חרדים, מבוגרים וצעירים, ילדים וילדות. כולם הביטו בבן, בבת, באח, באחות, בנכד, בנכדה, שצועדים להם בטקס ההשבעה, שזו להם הפעם הראשונה שהם נוכחים בו. הבטנו בכם מלאי אושר וגאווה עילאית, עיניך הקשוחות דיברו: הנה אני כאן, משפחה שלי.

עמדת בשורה הראשונה. כפקוד, כלוחם, כתלמיד שסיים רק לפני רגע את התיכון שייעודו והצלחתו חשובים לו מראש. כאזרח גאה של המדינה הזאת. דקות אחדות לפני תחילת הטקס הגיע גם לרחבת האמפי מי שהיה אז, שר השיכון האגדי, שר החוץ, סגן ראש הממשלה וח"כ דוד לוי מלווה בילדיו. הוא הגיע לאירוע כסבא, ולא כשר או ח"כ. שני נכדיו התאומים משרתים בפלוגת גבע של מג"ב וגם הם נשבעו אמונים למדינה.

הטקס התחיל, שורות-שורות של חיילים וחיילות מסומנים בכותפות צבעוניות נכנסו לרחבה, כשברקע להקת משמר הגבול נשמע שרה את המילים מהגדת פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו - שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם..." מזל שהכנתי מראש ממחטות ומצלמות. התרגשתי מאוד, ולמרות שדור ביקש ממני לא לעשות פדיחות ולבכות בכיתי...

במלא נוכחותם צעדו להם 412 בזקיפות קומה והדר, טירונים וטירוניות גאים להישבע!
"המסדר יעבור לדום", קרא המפקד בקול בס. נמתחת זקוף, הסנטר מורם, ואנחנו מולך. רצית מאוד לחייך אלינו, אבל אסור. אין זה תואם את כללי הטקס, ועיניי נמלאו דמעות של אושר. לא הצלחתי לעצור את עצמי, לא מדמעות ולא מהתרגשות. כן, מותר לי, אני גאה בך, יחד עם כל ההורים שמאחורי, שהגיעו כמונו בשביל ילדיהם. כולנו כאן כמעט עם מכנה משותף: קמנו בשבילכם בלילות, מדדנו לכם חום, האכלנו אתכם, הרדמנו אתכם בלילה, וליטפנו את ראשיכם באהבה. הסענו אתכם בבוקר לבית הספר, למדנו אתכם למבחנים, הלכנו אחריכם לחוגים, אותנו הזעיקו מהעבודה בכל פעם שהפרעתם בביה"ס, אתה בני, הלכת לבקר את סבא כשהיה על ערש דווי.

עמדנו לשירת התקווה, תחושה של צמרמורת עטפה אותי. בכל רגע נשמעה קריאה אימהית: הנה הוא, הנה הבן שלי. אבל כולכם הייתם דומים, חיילים, לובשי מדים, גבוהים וחסונים, מכל הסוגים, מכל הצבעים. כאן כולכם אותו הדבר, אין זה משנה איפה נולד סבא שלך; משנה מה אתה היום. לא משנה אם הוריך הם מרוקאים, אתיופים, דרוזים, ישראלים, אמריקנים, צרפתים, בלגים, איטלקים, אשכנזים או ספרדים. כאן כולם עמך ישראל. וקבץ חיילנו מארבע כנפות תבל.

"אני מתחייב", "אני מתחייבת" שאגו החיילים, החיילות, הצעירים, צעירות בחזה נפוח מגאווה, אוחזים בנשק, לאחר שמפקד בה"ד מג"ב, תנ"צ שמעון דדון הקריא את נוסח השבועה. כל אחד מהטירונים קיבל ספר תנ"ך, צלב את נשקו על הכתף והמשיך לצעוד. אז הנה "עליתם על ירוק", ואולי כדאי שארשום מעכשיו את היום בו תורידו אותם. בכלל, כדאי לחיות את הרגע מבלי לחכות, לקוות שיגמר. אני לא רוצה להיות דרמטית, אבל כמעט שאין אדם אחד שנולד לארץ הזו, שיכול להכחיש, שתקופת הצבא אינו זמן מכונן באישיותו, תקופה שמעידה שאתה צבר אמיתי! מה לא נאמר ונכתב על ההווי הצבאי, על התמורות שחלות בנו בעקבות השירות, על הלימוד והחישול שנחלנו בו ועל ריחות ומראות הארץ שנספגו בנו בתורינו אותה, לאורכה ולרוחבה.

שלוש שנים זה חתיכת זמן. עשו את הכי טוב וכייף שאתם יכולים. אז גם אני ממרומי גילי עדין מתרגשת לקרוא את נוסח השבועה שלא השתנה עם השנים: "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של משמר הגבול, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על-ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחרות ישראל. משמר הגבול זה החיל שלי, משמר הגבול לוחמים לוחמות עם כומתות ירוקות.

תודה ענקית ומיוחדת לכל העוסקים במלאכה: מ"פ אדיב שעווי, מ"מש מור ממן, סמ"פ משה כהן,רס"ר בסיס חלפון מפק"צי פלוגת גבע המיוחדים - סמ"ר משה פלדשטיין, סמ"ר שבתאי דניאל, סמ"ר באסל דיק, סמ"ר רון דרוינוב, סמ"ר אלעד ולכל המלאכים בירוק!