ארבעת המינים של הבוסים הגרועים

פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול, אמר פעם שיש רק שלושה דברים שמתחרשים בארגון באופן טבעי: חיכוך בין אנשים, בלבול וחוסר הבנה, ותת ביצוע של פרויקטים. כל השאר הם פונקציה של הבוס. אופיו של הבוס משפיע מאוד על דברים רבים בארגון, ועל כל אחד מהעובדים והמנהלים שמתחתיו, שלא בוחרים אותו, גם אם הוא לא נמנה על המנהלים המצטיינים ואיננו מנהיג. אבל יש כמה דרכים שבהם ניתן לזהות בשלב מוקדם איזה סוג של בוס הוא המנהל שלכם ולראות האם אתם יכולים לחיות עם זה.

המגזין CIO מיפה את הדמויות של הבוסים הלא הכי טובים ומה מאפיין אותם. מאחר שאנחנו לפני סוכות, חג ארבעת המינים, להלן ארבעה מתוכם:

המנהל שיודע הכול - הוא מכיר כל דבר, יודע יותר טוב מכל העובדים שלו ודורש שהכול ייעשה כפי שהוא מבין, לא משנה אם הוא טועה או פשוט לא מכיר את החומר. אי-אפשר לנהל שיח רציונלי עם מנהלים מסוג זה, כי הם מטבעם אנשים לא רציונליים. מנהלים כאלה מקבלים החלטות מהבטן והסיכוי של מנהלי הביניים לשכנע אותם לאפשר להם לעבוד כפי שהם רוצים - קלוש. אם אתם, נניח, מנהלי צוותי פיתוח, לא כדאי לכם אפילו להעז להציע את שיטת האג'ייל, כי היא טומנת בחובה ניהול על ידיכם ולא על-ידי המנהל שיודע הכול.

המנהל שאומר כן לכל - הוא הצד ההפוך של המנהל שיודע הכול. זהו מנהל שנוטה להתחבר לכל יוזמה, רעיון והרפתקה, ומעניק אור ירוק לכל מי שמציע משהו. מצד אחד זה דבר טוב, לכאורה יש לעובדים ובפרט למנהלים שמתחתיו יד חופשית, אבל מצד שני לעולם אי-אפשר לדעת האם ההחלטה הזו שלו נכונה, האם היא מבטיחה הצלחה או ששוב הוא הסתכן יותר מדי. שהרי ברור הוא שאם הפרויקט ייכשל, לא הוא יהיה האשם... אתם יכולים לנסות לשכנע אותו ולשנות את דעתו, אבל רצוי שתגייסו לצדכם מנהלים אחרים שהוא מחשיב את דעתם, כך שלא תישארו לבד בזירה.

מיקרו מנהל - הטיפוס השלישי הוא מנהל שדפוס התנהגותו הוא כמו מפל מים. ההוראות שלו זורמות בעוצמה של זרם חזק, הוא שוטף כל דבר שנמצא בדרכו, אינו סובל יצירתיות יתר, ואל תעזו להעלות את המילה אג'ייל גם על ידו. זהו מנהל שהרצון לשלוט חזק אצלו מכל דבר אחר. איך מתמודדים עם זה? או שזורמים אתו, כי אין ברירה, או, במקרה שאין חשש שתאבדו את מקום העבודה שלכם, נסו להגיע אתו לעימות זהיר, ואולי תשכנעו אותו להירגע קצת. כך או כך, לעולם אל תיתנו לו להרגיש שהוא מאבד שליטה, כי אצל המיקרו מנהלים שליטה היא חלק מה-דנ"א.

הטיפוס הרביעי הוא המנהל החרד - זהו מנהל היסטרי, שפוחד כל הזמן. בדרך כלל, מדובר במנהלים בתחילת דרכם, חסרי ניסיון וחסרי ביטחון. לרוב יש להם פתיל קצר, שמתפרץ על כל מי שנקרה בדרכם - בין אם זה צודק או לא. אולם, לעתים דווקא יש מצבים שאפשר להגיע אתם לשיחה רגועה. כל מה שצריך לעשות זה לתת להם תחושה שהם שותפים לפרויקטים שאתם מנהלים. יש לזכור תמיד שמנהל לא חייב להיות המתכנת הטוב ביותר, אבל הוא חייב לדעת מה קורה בפרויקט בכל שלב. ככל שהוא יידע יותר, קרוב לוודאי שהוא יהיה פחות היסטרי. לכן, כדאי להציג לו אבני דרך, לתת לו תחושה שהוא בשליטה אבל גם שלצוותים שלכם יש חופש פעולה שלא אמור להטריד את שלוותו.

יש טיפוסים נוספים של בוסים לא הכי טובים, כאלו שהגיעו לתפקיד לאו-דווקא בזכות כישוריהם אלא אולי בגלל קשריהם, מנהלים שאוהבים להעיר ולהטיף לעובדים על כל דבר ועוד.

השאלה איך מתמודדים כאשר מזהים לאיזה סוג משתייך המנהל שלכם היא שאלת מיליון הדולר. הדרך הטבעית היא לנסות לזרום, להבין מה בדיוק אותו מנהל מחפש, להגיע אתו למצב שבו הוא גם מקשיב לכם ואז לנסות להשפיע, בפעימות קטנות, צעד אחר צעד.

האם יש מצב שאותם מנהלים ישתנו יום אחד ואולי יהפכו למנהיגים? תיאורטית - כן, מעשית - הסיכוי קלוש, כי מנהיגות היא משהו מובנה, מלידה. בדיוק כמו ששחקן טניס יכול להיות טוב אם יתאמן, אבל אלופים יש בודדים. אז בפעם הבאה שתשמעו על פרויקטים שלא עובדים, על תקלות ומעצורים בארגונים, כדאי לבדוק גם מי המנהל שעומד בראש הארגון, ועד כמה אופיו ותרומתו משפיעים על התוצאה הסופית.