תוכנית המיסים של ממשל טראמפ איננה תוכנית, אלא אוסף של רעיונות שקובצו יחדיו ללא דיוק וללא חישוב. היא לא מאפשרת את הבחינה הזהירה הנחוצה לגבי משמעויותיה התקציביות, השלכותיה הכלכליות והשפעותיה על חלוקת ההכנסות. כך טוען לארי סאמרס, שהיה שר האוצר בשנים 2001-1999 ויועץ כלכלי לנשיא ברק אובמה, במאמר בוושינגטון פוסט. סאמרס, אחד הכלכלנים החשובים בארה"ב, הוא כיום פרופסור באוניברסיטת הרווארד, בה שימש גם כנשיא.

ה"תוכנית" כן ברורה די הצורך, מבחינת סאמרס, כדי למתוח ביקורת נוקבת על שר האוצר, סטיב מנוחין, והיועצים הכלכליים הראשיים של טראמפ, גארי קוהן וקווין האסט. "הטענות שלהם הם צירוף של בורות, היתממות וחוסר יושר", הוא כותב. "יש לי חילוקי דעות משמעותיים בנושא מדיניות המיסים עם כלכלנים רפובליקנים כמו גרג מנקיב, גלן הובארד ומרטין פינשטיין, ועם יוצאי משרד האוצר כמו ניק בריידי, ג'ון סנואו והאנק פולסון. אבל שום דבר ששמעתי מהם, איננו אבסורדי או חסר יושר כמו כל מה שיוצא מהממשל הנוכחי".

המעט שידוע על תוכנית המיסים, טוען סאמרס, מספיק כדי לקבוע שהיא לא תגדיל באופן תמידי את הצמיחה, תעמיק את הגרעון התקציבי ותהפוך את ארה"ב למקום עוד יותר בלתי שוויוני. הממשל טוען שקיצוץ במס החברות יגדיל את ההשקעות ובהחלט ייתכן שזה יקרה, אבל לא בממדים משמעותיים. כבר כיום עלות ההון נמוכה ביותר, כך שמי שרוצה להשקיע – משקיע. נכון שהון רב מוחזק מחוץ לארה"ב, אך לאותן חברות יש גם מספיק כסף בארה"ב עצמה, שאותו הן בוחרות שלא להשקיע.

אם ממשל טראמפ יעבור לשיטת מיסוי טריטוריאלית – דהיינו: כל אחד משלם מיסים בארה"ב, אבל אמריקנים משלמים מיסים במדינות בהן יצרו את ההכנסות – המשמעות תהיה עידוד להעברת חברות מארה"ב למדינות בהן שיעור המס נמוך יותר, ובכך תיפגע הצמיחה המקומית. חשוב לזכור, מציין סאמרס, שהצמיחה המהירה ביותר בתולדות ארה"ב נרשמה בשנות ה-50, ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, כאשר שיעורי המס היו כמעט כפולים מאשר כיום. ברור שהם היו גבוהים מדי, אך אבסורד לשער שקיצוץ משמעותי של השיעורים הנוכחיים יביא לתחייה של העבודה הקשה. להפך: מי שיחוש עשיר יותר, יעבוד פחות.

כדי שהקיצוצים יממנו את עצמם, כפי שמבטיח מנוחין לעיתים קרובות, יש צורך בצמיחה מואצת. מאחר שלדעת סאמרס לא צפוי שזה יקרה, הם יגדילו את הגרעון בזמן בו על ארה"ב להתכונן למחזור הבא של האטה כלכלית (המצריך השקעות ממשלתיות), לעלייה בהוצאות הסוציאליות ולגידול בהוצאות הביטחון. הנפקת איגרות חוב כדי לממן את הגרעון, תפגע גם היא במחירים ובכלכלה.

לבסוף, אומר סאמרס, ישנה שאלת ההגינות. ההשפעה המיידית של קיצוץ במס החברות תגדיל את העושר של החברות ושל בעליהן – דהיינו 0.2% בלבד מהאוכלוסייה. בניגוד לדבריו של קוהן, הקיצוץ לא יסייע לקרנות הפנסיה של העובדים מן השורה, שכן התשואה בקרנות אלו מובטחת ואינה מושפעת מן התנודות בשוק המניות. חוץ מזה, מעיר סאמרס, אם הממשל כל כך בטוח שהתוכנית תקטין את הפערים – ייכבד ויפרסם ניתוח מספרי שלה, כפי שעשו ממשלים קודמים.

השבוע מתכנסים בוושינגטון שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים, למפגש קרן המטבע הבינלאומית. בעבר נהגו נציגי ארה"ב להטיף בכינוסים אלו לכבד את חוקי הכלכלה ואת כללי האריתמטיקה בעיצוב מדיניות כלכלית. הפעם, קובע סאמרס, ההטפה צריכה להיות מהכיוון ההפוך.