שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, הוא בעיה סדרתית למנהיגות המפלגה השמרנית – כותב אקונומיסט. הוא תמיד זומם מאחורי הקלעים במטרה להגיע לראשות הממשלה. הוא היה חסר נאמנות בצורה שערורייתית ברוב הנושאים המכריעים שניצבו בפני ממשלתה של תרזה מיי.

ימים אחדים לפני נאומה של מיי בפירנצה, בו עמדה לפרוס את עמדת הממשלה בנושא הבקרזיט, פרסם ג'ונסון מאמר בו הציב לבריטניה קווים אדומים לקראת המו"מ עם האיחוד האירופי. הוא גם גס רוח: יום לפני נאומה של מיי בוועידת המפלגה בשבוע שעבר, התבדח ג'ונסון – לקול צחוקם העצבני של חבריו למפלגה – שהעיר סירטה שבצפון לוב תוכל להיות "דובאי הבאה" אם רק "אפשר יהיה לפנות את הגופות".

מדוע, אם כן, מיי אינה מפטרת אותו? – שואל אקונומיסט. סיבה אחת, כמו כמעט כל דבר בפוליטיקה הבריטית, היא הברקזיט. ג'ונסון היה אחד התומכים הבולטים ביותר בפרישה מהאיחוד האירופי ותומכיו מכנים אותו "הסנדק של ברקזיט"; פיטוריו עלולים להפר את האיזון העדין בממשלה בסוגיה מרכזית זו. סיבה נוספת היא הפופולריות שלו במפלגה, שרבים מחבריה רואים בו את מנהיגם הבא. ג'ונסון יודע כיצד לעודד את השמרנים גם בזמנים בהם מצבם נראה קשה.

עם זאת, סבור אקונומיסט, סבלנותה של צמרת המפלגה כלפי ג'ונסון הולכת ופוקעת. כמה חברי פרלמנט קראו בגלוי לפיטוריו אחרי ה"בדיחה" על לוב. שלא לייחוס, שמחו חברי פרלמנט מכל אגפי המפלגה – כולל תומכי הבקרזיט – לומר לעיתונאים שזמנו של ג'ונסון אזל. יש גם תחושה שהוא איש האתמול; פעילים ותיקים של המפלגה מעדיפים יותר ויותר את הכוכב העולה ג'ייקוב ריס-מוג, חבר פרלמנט בן 48 מהעיר סומרסט.

יש הטוענים, שג'ונסון שרטט את הקווים האדומים שלו כדי להכריח את מיי לפטר אותו. נראה שהוא מתקשה להסתדר עם המשכורת הצנועה יחסית של שר – 142,467 ליש"ט לשנה – והיה רוצה לעשות כסף רציני בהרבה בתור כותב. למה לעסוק בקשיים של המו"מ עם בריסל, כאשר במקום זה אתה יכול לרפד את חשבון הבנק שלך ובמקביל להשתמש ברטוריקה צ'רצ'יליאנית לוהטת לפני שתנהיג מרד נגד מי שבגד בברקזיט? – מסיים אקונומיסט בציניות.