שילוב המוזיקה הנפלאה, שחלקה מזכיר לי תפילות בבית הכנסת אליו לקח אותי אבי בילדותי, וחלקה אריות ברמה אופראית המבוצעות עם מקהלה גברית עשירה בקולות באס נדירים כמו גם בטנורים ובריטונים, שמהפנטים את הקהל בשירתם. כל אלה חולקים את הבמה עם קטעי המחול שמבצעת הלהקה הענקית - קטע מוסיקלי לאחרי כל קטע מחול. כך הוירטואוזים של הלהקה היפהפיה הזו יכולים לנוח קמעה ולהחליף את מאות התלבושות הרקומות והססגוניות שהם עוטים.
התרבות הגאורגית יונקת את שורשיה ממהותם ההיסטורית, שנמסכת בנושאי הריקוד ובסגנונו הכה ייחודי. המחולות המבוצעים חלקם בידי נשים, וחלקם בידי גברים, וחלקם משותפים, מתארים את ההווי התרבותי של המסורת באירועים מחיי היומיום שלהם ומהטקסים החגיגיים כאחד. כך מתחילה ההופעה בתיאור מחול החתן והכלה כשסביבם כל הלהקה. השמלות המפוארות כמו עוטפות גופות של דוגמניות - שכולן יפות וחטובות, ונעות על בהונותיהן כמו הן מחליקות על הבמה במחליקיים. כך גם הגברים הצעירים החסונים והחטובים מתייחדים בריקוד מסוגנן כמוהו לא רואים במערב. שילוב של מזרח ומערב, שביחד יוצרים תרבות עשירה מעין כמוה.
גם מי שאינו ממוצא אירו-אסייתי מתלהב ומתפעם למראה הופעת הלהקה בת 132 שנות קיומה. ההקפדה על הביצוע המדויק של כולם, היכולת האקרובטית של הגברים, הסגנון המזכיר מלחמות (קרבות חרבות המשולבים בריקוד), או ציד של חיות או של בנות זוג, איזכור לימי עבר, והכל - בטוב טעם, לא בפראות שכה פושה במחול המודרני המערבי. הההרמוניה שבתנועותיהם פשוט נפלאה.
חבל שהלהקה הגיעה רק לשלוש הופעות בישראל, כי ראוי היה שיותר אנשים, מכל המיגזרים, יחזו במופע שאינו דורש השכלה ספציפית, או רקע אתני מיוחד. נגינת התזמורת שעל הבמה הזכירה לעיתים, בעת נגינת הסולו על חמת חלילים, את נגינת הרועים שהם חלק איטגרלי מהחיים בהרי גאורגיה. התיפוף על תופים מסוגים שונים, כלי הנשיפה הכה נוגעים בנפש, ובכלל - שילוב המוזיקה בעת הריקודים משתלב נפלא, אך ראוי היה להקטין מעט את עוצמת הסאונד; כל גם התאורה המקסימה והמרהיבה, שניתן הודות לה היה לראות בבירור את פרטי הבעותיהם ולבושם של חברי הלהקה.
יצירה וויזואלית ומוסיקלית מופלאה, שלוואי ויוצרי המחול בארצנו יספגו קורטוב ממנה. מורגש בכל רקדן ורקדנית הרקע האקדמי שלהם, מעצם יכולתם לחולל בכפות רגליהם (גם על קצות הבהונות) מה שאיננו מורגלים בהופעות מחול בדרך כלל. המילים דלות מכדי לתאר את החוויה הויזואלית, ואת העושר המוסיקלי שבשירת הסולנים והמקהלה, שבעצם היוותה הליווי לסולנים, ללא צורך בהשתתפות התזמורת. כזה עושר מוסיקלי. את הצילומים המצורפים צילם בארדי וודאצ'קורה.
יש לקוות שלהקת אריסיוני תשוב לעוד הופעות בישראל לטובת אוהבי האמנות הזו שהיא בשיאה.
