|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אתגר לשר החינוך, נפתלי בנט: להיערך כבר עתה לסיים את שנת הלימודים תשע"ח ביום ל' בסיוון - ולא ביום 30 ביוני - ולפתוח את שנת הלימודים תשע"ט ביום א' באלול ולא ביום 1 בספטמבר. הציבור יודה לו על צעד נבון בכיוון הנכון
|
|
חוזרים ללימודים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מערכות החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית: מאז פתיחת שנת הלימודים תשע"ח למדו התלמידים במערכות אלה ימים אחדים לפני ראש השנה ועוד ימים אחדים בין חגי תשרי. למעשה ניתן לומר שפתיחת שנת הלימודים המתינה עד "אחרי החגים"; התלמידים והמורים המשיכו למתוח את חופשת הקיץ הארוכה ממילא; ההורים המשיכו לסבול ולאלתר; זמן יקר בוזבז. בדיקת לוח השנה מצביעה על כך שבשנת תשע"ט המצב יהיה גרוע עוד יותר. מערכת החינוך החרדית: מאז פתיחת שנת הלימודים תשע"ח למדו התלמידים במערכת זו חודש שלם לפני ראש השנה - חודש אלול - ועוד ימים אחדים בין חגי תשרי. למעשה ניתן לומר ששנת הלימודים במערכת זו נפתחה במועד מתאים והגיוני. הסיבה לבזבוז ולעיוות המתרחשים מדי שנה: קידושו של תאריך ה-1 בספטמבר כמועד פתיחתה של שנת הלימודים. בעולם הנוצרי יש טעם בעיתוי זה הלקוח מן הלוח הנוצרי, כי מן ה-1 בספטמבר ועד עונת החגים הנוצריים - שאינם חגינו - חולפים 4 חודשים כמעט. אין הגיון בעיתוי זה כאשר חגינו מתקיימים סמוך אחרי ה-1 בספטמבר. יאמרו לנו, חם בקיץ ולא ניתן ללמוד. דברי הבל! אם החופש הגדול יתקיים בחודשים תמוז-אב במקום בחודשים יולי-אוגוסט לא יהיה כל הבדל בטמפרטורות. ההבדל היחיד הוא אורכה המוגזם של חופשת הקיץ. בתמוז-אב יש 59 ימים וביולי-אוגוסט יש 62 ימים, ועל כן המורים יתנגדו. אם זאת הבעיה, ניתן לפצות אותם. יתר על כן, ניתן לצפות מהם לבוא לקראת כלל האוכלוסייה הסובלת מן החופשה המוגזמת ולוותר על 3 ימים אלה. אם כך יעשו, תדמיתם בציבור עשויה להשתפר. יאמרו לנו, בכל העולם חופשת הקיץ היא בחודשים יולי-אוגוסט. התשובה: חופשת קיץ בחודשים תמוז-אב כמעט חופפת לחופשת קיץ בחודשים יולי-אוגוסט, אבל יש לה יתרון גדול: היא מאפשרת חודש שלם ורצוף של לימודים במהלך חודש אלול. יאמרו לנו, לא מכירים את הלוח העברי. אדרבה, לימודים בחודש אלול יאפשרו ללמוד ולהכיר את הלוח שלנו, לפיו זה עתה חגגנו את תחילתה של השנה החדשה. יאמרו לנו, זו הדתה. האם דיבור בשפתנו, או הכרת ההיסטוריה שלנו באמצעות ספר הספרים, או שימוש בלוח שלנו הם עניין של דת? כל אלה שייכים לכולנו, חילוניים ודתיים. אתגר לשר החינוך, נפתלי בנט: להיערך כבר עתה לסיים את שנת הלימודים תשע"ח ביום ל' בסיוון - ולא ביום 30 ביוני - ולפתוח את שנת הלימודים תשע"ט ביום א' באלול ולא ביום 1 בספטמבר. הציבור יודה לו על צעד נבון בכיוון הנכון. |
| תאריך:
|
15/10/2017
|
|
|
עודכן:
|
15/10/2017
|
|
רון בריימן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א-דפנה
|
15/10/17 12:38
|
|
|
|
2
|
|
אחד העם
|
15/10/17 15:16
|
|
|
|
3
|
|
יהודי מפוכח
|
15/10/17 18:28
|
|
|
|
4
|
|
וינטר הניה
|
15/10/17 21:27
|
|
|
|
|
|
יהודי מפוכח
|
16/10/17 23:14
|
|
|
|
5
|
|
ב_שמואל
|
16/10/17 03:54
|
|
כיום אני רחוק אלפי שנות אור מעולם הספורט, אותו הכרתי וחייתי בנשמתי לפני פחות משלושים שנה. אינני מאלה שיסמכו היום על הטענה כי הספורט, ובעיקר הכדורגל, הם אפשרות שיקומית-פלילית טובה. כיהודי מאמין אני בטוח שהיהדות ושמירת המצוות היא האפשרות האמיתית לשיקום סופי באמת של עבריינים, ויעידו על כך כל קציני החינוך בבתי הכלא בארץ, לדורותיהם. גם ביחסים הבינעדתיים ו/או בין הרוב למיעוטים בישראל, הרי שהפתרון האמיתי בכללותו איננו עובר בספורט, אולי רק באופן חלקי ביותר. אבל לפעמים - כדי להאיר את האור, חייבים גם לתת לגיטימציה ציבורית ועידוד לכאלה שמאירים באור חיובי - חלקי דרך שכול כולה אפילה. והספורט הישראלי, ובעיקר מקצוע הכדורגל, יכול להיות אותה קרן אור שיש להאיר לעברה במתן תמריץ ופרס.
|
|
|
|
|
אחרי מאבקים משפטיים ממושכים ועזי יצרים, עברה הבעלות על קבוצת "מוניטין-גלובס" לידי צמד נשים צעירות יחסית: אלונה בר און וענת אגמון. עוד בטרם יבש הדיו על הסכם הרכישה מיהרה אלונה לכתוב לעובדי הקבוצה את המלים האמוציונאליות האלה: "אני שמחה ומתרגשת להודיע לכם שלפני שעה קלה עברה השליטה בקבוצה שהקים אבי חיים בר און לפני 34 שנים, לידי ענת אגמון ולידי משפחתי, בשותפות שווה". והוסיפה בתו השמחה של חיים בר און המנוח דברי הערכה חושפי סוד מקצועי: "לתפקיד המו״ל של 'גלובס' בחרנו ביובל סיגלר, האיש שבזכותו יצא לפועל החיבור בין ענת לביני. ענת ואני מאמינות, כי ניסיונו הרב של יובל בעיתונות וביצירת תוכן חדשני הוא שיאפשר להוביל את 'גלובס' למקומו הראוי". ממש דברי חזון נבואי, כאילו עד עתה לא מצא העיתון הזה את מקומו הראוי.
|
|
|
|
|
מדינת ישראל קמה על אפם וחמתם של שונאי ישראל, ערבים ומדינותיהם, ערבים החיים פה, ערבים החיים שם, ערבים בכל מקום. לא כאן נפרוש את השתלשלות האירועים - פרעות תרפ"ט, החלטת החלוקה, מלחמות ישראל והטרור הערבי המתחרה באכזריותו ובחוסר אנושיותו במכונת ההשמדה הנאצית - לדראון עולם תיזכר.
|
|
|
|
|
מעטים הם המשוררים, המגייסים את שירתם למאבק להציל את עולם הערכים של עם ישראל ממציאות של עם כובש, השולט בגורלו של עם אחר. בין המעטים בולטת דמותו של ד"ר אורי וייס. ברכותי למשורר עם צאת ספר שיריו "והילד הזר" בהוצאת "כרמל".
|
|
|
|
|
ב-1949 הדף בן-גוריון לחץ אמריקני ובינלאומי לאמץ את נוסחת "שטחים תמורת שלום", ולהחזיר לתוקפן הערבי שטחים שהגדילו את היקף המדינה ב-40% במערב ירושלים, גליל, נגב, שפלה ו"משולש", בנוסף להכרה ב"זכות שיבה" של פליטים ערבים. בתגובה לאזהרה אמריקנית להימנע מסיפוח מערב ירושלים, הכריז עליה כבירת ישראל, העביר אליה מוסדות לאומיים והרחיב את הבנייה בה עד "הקו הירוק". בן-גוריון הבין שתכלית התוקפנות הערבית לא הייתה לצמצם - אלא לחסל - את הישות היהודית; שתדמית הרתעה היא גורם מרכזי בביטחון הלאומי; ושויתור לתוקפן מכרסם בתדמית הרתעה ומלבה - ולא בולם - תוקפנות. קריאת התגר הישראלית הביאה להמלצת רמטכ"ל ארה"ב, הגנרל עומאר בראדלי, לשדרג את ישראל למעמד של "בת ברית אסטרטגית בכירה." ההמלצה נדחתה - כצפוי - על-ידי מחלקת המדינה, הסוגדת ל"שטחים-תמורת-שלום".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
גם בשעתה היפה של ישראל, כאשר העולם מוחא לה כפיים והתעשיות הביטחוניות הישראליות זוקפות קומה לנוכח ההצלחות הטכנולוגיות ללא אח ורע, יש בקרבנו כאלה המתעקשים "להשבית שמחות" ולגמד את ממד...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אין עתה צורך בהתלהטות היצרים, בפאטה-מורגנה כאילו עוד מכה אחת ו"זבנג וגמרנו", והניצחון המוחלט בידינו  יותר מכל יש לישראל אינטרס אסטרטגי לבנות נדבך נוסף לברית ההגנה ההולכת ונרקמת בי...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
המתקפה האירנית מהווה הזדמנות פז לישראל, אך מותר להניח שהממשלה תבזבז אותה ובינתיים: האנטישמיות בארה"ב שוברת שיאים, הקבינט ממשיך לדלוף יריב לוין מפגין צביעות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
