א. הונאה מושלמת

אין ספק, ההונאה המצרית לקראת מלחמת יום הכיפורים עבדה היטב. את תכנונה ואת מהלכיה ניתח מזמן אהרן זאבי-פרקש (לימים - ראש אמ"ן) במאמריו בכתב-העת מערכות, המבוססים על עבודת המחקר שלו לתואר שני.

ציר חשוב בהונאה המצרית היה ד"ר אשרף מרואן, חתנו של גמאל עבד-אלנאצר, שנחשב משום-מה לטוב בסוכנים שגייסה מדינת ישראל בכל הזמנים, ואף זכה לכינוי "המלאך". בעניין הזה אני מסכים עם המזרחן שמעון מנדס, עמיתי, שתיאר במאמריו המפורטים (שהאחרון בהם פורסם בעיתון מעריב, 7 באוקטובר 2017) ובספרו הג'יהאד של סאדאת (אפי מלצר, 2015), את חלקו של אשרף מרוואן בהונאתנו באותם הימים הארורים של סתיו 1973.

ותיקי אמ"ן של 1973 וותיקי המוסד אינם מוכנים לבלוע את הסוכרייה המרה-מדי-לטעמם, שהסוכן המהולל, שזכה לתשבחות כה רבות בקהילת המודיעין הישראלית (עד עצם היום הזה), היה סוכן כפול. משמע, אשרף מרוואן האכילנו במנות מדודות של מידע, שתכנן אנואר סאדאת שולחו, ונועדו לבסס את ההונאה המצרית. כשאלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן דאז, טען, הרבה שנים אחרי המלחמה, שהסוכן המצרי היה סוכן כפול, האשימוהו בחשיפת האיש, שהובילה לחיסולו ואיימו להעמידו לדין. בפועל, לא זעירא חשף את הסוכן, אלא עיתונאי ישראלי שעובד בלונדון, וכנראה, אין חשיפתו הסיבה לחיסולו.

מכל מקום, פרשת אשרף מרואן מעניינת ומסובכת, ויכולה לשמש בסיס להרבה ספרי מתח.

ב. הנחתה מדויקת

הצבא וחיל-האוויר האמריקניים יאמצו מערכת של חברת ריתאון להנחתה מדויקת של מטוסים על נושאות-מטוסים כדי להתגבר על בעיות בנחיתת מסוקים ומטוסים באזורים מוכי-אבק במזג-אוויר קשה. נחיתה מדויקת תשפר את בטיחות המטוסים בכל שטח ובכל מזג-אוויר.

ריתאון מכינה גרסה של מערכת JPAL לנחיתה מדויקת, ותתאימה למטוסי תובלה ולמסוקים. המערכת הקלה תינשא על רכב האמר. היא תאכן את המטוס באמצעות מערכת הניווט העולמית ג'י-פ-ס, ותנחה אותו בבטחה לנחיתתו. כך יוכלו המטוסים להתגבר על מכשולים, על מזג-אוויר סוער ועל קשיי ראות.

בשנה הבאה אמורה ריתאון לסיים את בניית המערכת הראשונה להדגמה. המערכת תשלוט בכחמישים כלי-טיס בו-זמנית, וטווח פעולתה עד ארבעים ק"מ. המערכת מתאימה לכל המטוסים הצבאיים, וניתן להתאים בקלות כל מטוס לשימוש בה.

ג. הוקרה לצלם

בסוף פברואר 1945 התפרסם הצלם היהודי ג'ו רוזנטל מסוכנות אסושייטד פרס (אי-פי) כשתמונתו - הנפת הדגל האמריקני על פסגת הר סוּריב'אצ'י בקצה הדרום-מערבי של האי איווֹ ג'ימה בידי שישה נחתים אמריקניים - הפכה לאחד מהסמלים הנודעים של מלחמת העולם השנייה. לימים הוקמה אנדרטת הנחתים בארלינגטון לפי תמונתו. רוזנטל זכה בפרס פוליצר על תמונתו, ועתה מציעים לקרוא לכבודו ספינת מלחמה של חיל-הים האמריקני.

גיוסו של רוזנטל, בן ה-33, שסבל מקוצר ראייה, למלחמת העולם נדחה, והוא הפך לצלם קרבי. אחרי הקרבות בגואם, בפֶלֶלאו ובאנגואר, מצא את עצמו רוזנטל עם כוח, שנע לעבר איוו ג'ימה, אחד המרוחקים באיי יפן. הוא עבר מאניית הפיקוד לספינת נחיתה, ונע עם אנשיה אל פסגת הר סוריבאצ'י. הצילום המקורי של הנפת הדגל האמריקני, שצילם צלם אחר, לא היה מרשים, ורוזנטל ביים למחרת הנפה נוספת שזכתה לתהילת עולם. לצורך השחזור השתמשו הנחתים בדגל ענק, והתמונה צולמה בתנאי תאורה מיטביים בצוהרי היום, כשרוח עזה נשבה בדגל הענק. רוזנטל מיקם את עצמו בקרבת ששת הנחתים, וזכה לתהילה כשצילומו התפרסם למחרת.

רוזנטל לא נשא נשק, אלא רק מצלמה, ועמה סיקר את הקרבות מקרוב. כמעט נהרג כמה פעמים במהלך המלחמה/ כך מסכם טום גרייווס, ההיסטוריון של אגודת צלמי חיל הנחתים באזור סן פרנסיסקו. עתה הגיע העת להוקיר את פועלו. מי שעסקו אי-פעם בצילום עיתונות בתנאים עוינים, יודעים להעריך את פועלו של רוזנטל, שלא היה יחיד בדורו, אך לפעמים עושה תמונה אחת את כל ההבדל. כזו התמונה, שצילם רוברט קאפא (גם הוא צלם יהודי) של חייל רפובליקני שנהרג במלחמת האזרחים בספרד; כאלו התמונות, שצילם דיוויד סיימור (גם הוא יהודי); כזו התמונה, שצילם דיוויד רובינגר של הצנחנים בכותל... ולא מניתי את כל התמונות האדירות, שהשפיעו על דעת-הקהל.

ד. ארגון כושל

הפרישה הצפויה של ארצות-הברית מארגון האו"ם לחינוך ולתרבות - אונסקו - אינה מפתיעה. לארצות-הברית, ולא רק לנו, יש מסורת של יחסים קשים עם הארגון, ששיאם היה בשנות השמונים כשאונסקו, בהנהגת אמאדו-מאהטר אמ'באו מסנגל, התנגד לסדר החדש לתקשורת עולמית, שהבטיח חופש עיתונות גלובאלי.

בנוסף, יצאו מדינות העולם השלישי, שהן רוב באונסקו, נגד זכויות היוצרים, שמגבילות הפצת מידע וחידושים אך מגנות על ממציאים. כבר בשנות השמונים הודיעה ארצות-הברית על אי-שביעות רצונה ממדיניות אונסקו, והקטינה את תרומתה לתקציב הארגון.

איזה עתיד צפוי לאונסקו ללא ארצות-הברית? הרבה תלוי במנהל הבא של הארגון, שצריך להיבחר בימים האלה. תחת הנהגת אירינה בוקובה מבולגריה, המנכ"לית היוצאת, נסחף הארגון לעמדות קיצוניות שהרגיזו ממשלים אמריקניים, ולא רק בגלל עמדתו האנטי-ישראלית - אם לא אנטישמית - הבוטה של הארגון. כתוצאה מכך צמצמה ארצות-הברית את תמיכתה בתקציב אונסקו, וייבשה חלקית את פעילותו.