נשיכה צרפתית

על-פי דיווח בערוץ 2 אמש (15.10.17), ועדת השרים לחקיקה צפויה לאשר בקרוב - אולי כבר בשבוע הבא - את "החוק הצרפתי", הקובע שחקירות פליליות נגד ראש ממשלה מכהן (ואולי גם נגד אישי ציבור נוספים) יושעו עד לאחר סיום הכהונה. מדובר בחוק מטופש, מסוכן ובלתי חוקתי.

נניח בצד את הפרטים הרבים שיש להסכים עליהם: רק ראש ממשלה? גם שרים? גם חברי כנסת? באלו עבירות? נצא מתוך הנחה שהקואליציה, שיותר מדי מבכיריה מצויים תחת חקירות (בנימין נתניהו, אריה דרעי, חיים כץ), תמצא נוסחה שתהיה מקובלת עליה ותגיש את החוק לכנסת. אבל בכל מקרה, זהו חוק פסול.

ברמה המעשית, חוק כזה הוא בלתי אפשרי. נניח שראש הממשלה חשוד בקבלת שוחד ופלוני חשוד במתן שוחד. האם פלוני ייחקר וראש הממשלה לא ייחקר? כיצד יבדקו החוקרים את גרסתו של פלוני, אם יימנע מהם לעמת את ראש הממשלה עם החשדות נגדו? האם פלוני יועמד לדין ותיקו של ראש הממשלה ישכב על המדף? האם ייקבעו ממצאים בעניינו של פלוני ועניינו של ראש הממשלה ייחקר במנותק ממנו? או שמא הכוונה היא שאגב ראש הממשלה - תידחה החקירה גם לגבי יתר המעורבים, ואזי אנחנו מדברים על אפשרות שרבים אחרים, כולל אנשים פרטיים לגמרי, יוכנסו להקפאה דומה.

זאת ועוד. ההתיישנות בחוק הפלילי נובעת משתי סיבות: זכותו של הפרט לישון בשקט והיכולת המעשית לחקור. "החוק הצרפתי" יבטל למעשה את מגבלות ההתיישנות, תוך פגיעה אנושה בשני היסודות עליהם היא ניצבת. החשודים יידעו שלהט החרב מתהפכת מעל לראשיהם במשך שנים, לעיתים בניגוד לרצונם (אם מדובר במי שחשודים מול אישי הציבור). החקירה תתנהל בסופו של דבר שנים אחרי האירועים (ועבירות צווארון לבן ממילא מתגלות בדרך כלל לאחר זמן רב), כאשר היכולת לרדת לחקר האמת היא מועטה ואולי אף אפסית, ובמקביל - לחשודים ניתנת הזדמנות פז להעלים ראיות ולשבש הליכים. זהו החלק המטופש של החוק; וככל שאני חושב על כך יותר - נדמה לי שזו המטרה האמיתית של יוזמיו: לקבור את החקירות.

ברמה הציבורית, חוק כזה מותיר עננה כבדה מעל ראשו של נבחר הציבור, האמור ליהנות מאמון הציבור בבואו למלא את תפקידו. כיצד יוכל השר לביטחון פנים למנות קציני משטרה, ביודעו שהם עלולים לחקור אותו בעוד X שנים? כיצד ייראה שר המשפטים שיטפל בתיקון לחוק העונשין, שהוא עצמו עלול להישפט על פיו? מה תהיה המשמעות אם שר יהיה חשוד בניצול תפקידו לרעה, והוא ימשיך במילוי אותו תפקיד עצמו? ומה יקרה אם החשד יהיה שהנבחר השתמש במעמדו כדי לשבש חקירה נגדו? זהו החלק המסוכן של החוק.

ברמה העקרונית, חוק כזה פוגע בנשמת אפן של הדמוקרטיה בכלל ושל מערכת האכיפה בפרט: השוויון בפני החוק. לא ייתכן מצב בו אדם לא ייחקר ולא ימוצה עימו הדין, רק משום שהוא ממלא תפקיד ציבורי בכיר. הפסיקה העקבית, וגם ההיגיון הפשוט, אומרים שככל שהאדם בכיר יותר - הדרישות ממנו רבות יותר. רום המעלה הוא תמיד נימוק להחמרה בעונש, לא להקלה בו. וכאן באים ואומרים לנו את ההפך הגמור: רום המעלה יהיה שריון בפני הליכים בסיסיים הננקטים כלפי כל אזרח אחד. זהו החלק הבלתי-חוקתי של החוק.

אין להתעלם מן העובדה, שכאשר איש ציבור מצוי תחת חקירה - הוא מתקשה לתפקד מחד-גיסא, ועלול להשתולל מאידך. מעבר לכך שאנחנו רוצים אישי ציבור נקיי כפיים, אנחנו זקוקים לאישי ציבור שיקדישו את מיטב ומירב זמנם וכישוריהם לטובת הציבור. וזה בלתי אפשרי, כמעט בלתי אנושי, כאשר האדם - כל אדם - מצוי בחקירה פלילית. לכן, אני חוזר על הצעה שכבר העליתי מספר פעמים בעבר.

בכל חקירה נגד איש ציבור בכיר (ראש עירייה, חבר כנסת, שר, ראש ממשלה, נשיא) ימונה מעין שופט חוקר - שופט בדימוס של בית המשפט העליון, שימונה אך ורק לתיק הספציפי הזה. תפקידו יהיה ללוות את החקירה ולהחליט מתי המסה הקריטית של החשדות והראיות היא כזו, שיש לשלוח את איש הציבור לחופשה או לנבצרות. ההחלטה תתקבל לאחר שאיש הציבור יוכל לפרוס את גרסתו, וניתן יהיה לערער עליה בזכות לבית המשפט העליון. כך גם יהיה סוג של פיקוח נוסף על החקירה, וגם יובטח שאישי הציבור עוסקים בענייני הציבור ולא בענייניהם הפרטיים.

לסיום, יש לי עוד הצעה קטנה: הגיע הזמן שיהיו לה נבחרים נקיי כפיים, כאלו שלא יזדקקו לחוקים צרפתיים, שבדיים או סינגפוריים. הגיע הזמן שבמקום לעסוק בחקירות הקיימות, נבחרינו יעסקו בהעלאת רמת התרבות השלטונית ובהצבת רף שימנע ממושחתים להיבחר ושיעניש את אלו שייתפסו בצורה כה חמורה, עד שזה יוציא לגמרי את החשק לבצע עבירות.