- גרנט לינדזלי תיאר בוושינגטון פוסט בגוף ראשון את חוויותיו כעובד גוגל, וכך גם מובאים כאן עיקרי הדברים.
"תעשה דברים מגניבים שמשנים" – הבאנר מעל פורטל הקריירות של גוגל לכדה את עיני, כמו עוד 3 מיליון פונים. מן הסתם זה מתאר כמה משרות בגוגל, אבל לא את השנתיים שלי במחלקת משאבי האנוש של החברה, ולכן השבוע אני מתפטר.
אין שום דבר מגניב בעבודתי כ"מומחה לתיעול כשרונות" – מגייס עובדים שתפקידו לשכנע את מי שלא חשבו לפנות לגוגל. אני עובר על לינקדין ושולח מדי שבוע מאות הודעות לאנשי מקצוע בתחום המיחשוב שאינם מצפים לכך. גוגל משתמשת בתוכנה המתאימה הודעות דוא"ל קבועות מראש לפנייה הספציפית; כל מה שעלינו לעשות הוא ללחוץ על שני מקשים. יש גם שתי שורות שצריך להשלים: אחת עם שמו של הנמען ("היי, מארק") והשנייה עם היום השבוע ("תהנה מיום חמישי שלך") כדי לתת מגע אישי.
לאחר מכן אנחנו מקיימים שיחות טלפון בנות עשר דקות עם המועמדים שהתעניינו, שהעומק שלהן דומה להזמנת המבורגר בדרייב-אין. שרירי הפה שלנו כל כך מאומנים לנאומים ארוכים, עד שאנחנו מסוגלים לחשוב על משהו אחר לגמרי – למשל, על הצעד הבא בקריירה שלנו – בעוד אנו מדברים. אנחנו עשויים לגלות עניין בתפקיד האידיאלי בעיני המועמד, לדבר איתם על העבודה בגוגל ולסיים בכמה שאלות טכניות שהתשובות הנכונות עליהן מצויות בדף שלפנינו – ותודה לאל על כך, כי מדע מחשבים הוא כמו סינית עבורנו.
"מומחים" כמונו אינם משתתפים בסבב השני של הראיונות. אנחנו רק שואלים את המועמדים מתי יהיו זמינים ומחכים לתוצאות. אם הראיון השני עולה יפה, אנחנו מעבירים את המועמד למגייס אחר. ואם לא – אנחנו חוזרים לשלב א': לינקדין. זהו, זאת כל העבודה, 40 פעם ביום. האם זה משהו שמשנה? קבלה לגוגל קשה פי עשרה מאשר לאוניברסיטת הרווארד, כך שבסוף היום אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא יתקבל כמעט איש מאלו שאליהם התקשרנו.
בכמה מובנים, הניסיון שלי אינו שונה משל בני 20-ומשהו אחרים בחברות אמריקניות. אבל לאנשי משאבי האנוש נמוכי-הדרג בגוגל מספרים על תשוקה! וכיצד אנחנו משנים את חייהם של אנשים! מי לא אוהב שמספרים לו כמה שהוא חשוב? מאוחר יותר התחלתי לתהות האם אני משוגע, אוכל לבדי במזנון עם פקקי אוזניים כדי שלא אצטרך לשמוע עוד כמה ססמאות של גוגל.
אני יכול לומר מי מהעובדים מאמין לעצמו ומי רק מעמיד פנים, משום שכולם משתתפים. בכל דוא"ל יש סימן קריאה. או עשרה. מחלקת משאבי האנוש של גוגל היא גיהנום מיוחד, הנשלט בידי עריצות של חיוביות. זהו גיהנום מיוחס, בטח, אבל עדיין גיהנום והתכונה המאפיינת העיקרית שלו היא ריקנות. אחרי שהוצאתי מדף סממאות הקריירה את ה"מגניבים" וה"משנים" נשארתי עם "תעשה דברים". אבל המילה "תעשה" לא כל כך נכונה. היא מרמזת לפעולה. מה בעצם עשיתי בשנתיים הללו? לא הצלחתי לחשוב על דבר.
לקורות החיים שלי תהיה כעת המילה הקדושה, "גוגל" – אם כי אחרי המאמר הזה אני כנראה יכול לשכוח מהמלצות – אבל מה יבוא אחריה? כיצד אענה למי שישאל בעתיד מה עשיתי בתור מומחה לתיעול כשרונות? אגיד: "דברים".
