ברברה פרופר נולדה ב-1930, כנראה בשווייץ (יש הטוענים כי נולדה בגרמניה). זהות הוריה אינה ידועה בוודאות, אך לפי עדויות, אביה היה יהודי הולנדי ואימה הייתה גרמניה נוצרית. בגיל צעיר מאוד היא הועלתה לישראל כבת מאומצת על-ידי ד"ר עמנואל פרופר מי שהיה מנהל בית חולים "משגב לדך" בעיר העתיקה בירושלים בשנים 1935-1948 ואשתו, יוהנה, נוצרייה יוצאת שוויץ.
ברברה קיבלה בבית בירושלים חינוך אירופי קלאסי, נימוסיה והליכותיה - כך מספרים מכריה וחבריה היו כשל ליידי אירופית והיא בלטה ב"אי צבריות". אחד מתחביביה היה רכיבה על סוסים. ברברה למדה בבית הספר התיכון האנגלי בירושלים ובתום הלימודים, עם פרוץ מלחמת העצמאות (1948), נסעה לשוויץ ולמדה באוניברסיטה בשוויץ, פילוסופיה וספרות צרפתית.
בגמר מלחמת השחרור בשנת 1949 חזרה לארץ וב-1950 התגייסה לצה"ל, וזאת למרות שלא הייתה חייבת בשירות צבאי, בשל היותה בת יחידה. היא שירתה כסמלת בחיל מודיעין.
לאחר סיום שירותה הצבאי שכנע אותה איש הפלמ"ח חגי אבריאל, מי שהיה מפקדה בצבא ושימש קצין מודיעין בדרום ומי שהיה מיוזמי ומארגני הקמת שדה-בוקר להצטרף לגרעין המייסדים של שדה בוקר.
ברברה נמנתה עם 13(יש אומרים 15) חברי גרעין המייסדים של שדה בוקר שעלה על הקרקע ב-15.5.52 כחווה חקלאית ראשונה בנגב.
ברברה - אחראית על הצאן בחווה
בשדה בוקר הוחזק עדר כבשים קטן שברברה למרות חוסר ניסיונה -הפכה לרועה שלו . ברברה קיבלה על עצמה את תפקיד רועת הצאן וגילתה אהבה ומסירות לתפקידה החדש. היא הייתה יוצאת לסיורים בשדות המדבר לרעות את הכבשים, עסקה בחליבה ובכל שאר העבודות הקשורות בגידול הצאן.
וכך נכתב בדף הנצחה המוקדש לברברה באתר הזיכרון הממלכתי לחללי פעולות איבה: "בספר "עיונים בתקומת ישראל" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון) מוקדש פרק לזכרה ולנסיבות מותה של ברברה, פרי עטה של הפרופ' נורית גוברין. כל החברים והמכרים המוזכרים במאמרה של גוברין מעידים על ברברה שהייתה חכמה ומושכת באופן מיוחד, אופן "אירופי"; שבכל מקום נתחבבה מיד בזכות היותה בעלת יכולת נדירה להקשיב לזולת, ובעלת חוש הומור מפותח."
שלוש שבועות בלבד רעתה ברברה את העדר. בבוקר יום שלישי ה-23 בספטמבר 1952 בסביבות השעה 9 בבוקר, בשעה שרעתה את הצאן נורתה ברברה בגבה על-ידי קבוצת בדואים, כחמש מאות מטרים מערבית למשק החווה. חבריה לחווה שמעו קול ירייה מהוואדי שממערב לחווה. הם חשו למקום והבחינו בדמויות של מספר בדואים המגרשים את העדר. לאחרהבדואים פתחו באש על כוחות צה"ל המתקרבים.
למקום הוזעקו כוחות צבא ומשטרה שהחלו בליווי כלבי גישוש בחיפושים אחר הרוצחים ואחר העדר הנשדד. עקבות הרוצחים, על-פי דיווח העיתונות הישראלית דאז, הובילו למחנה בדואים סמוך לגבול המצרי. למחרת היום ביום 24.9.52 ההתקרבו כוחות צה"ל לעבר מאהל בדואי בנגב. הבדואיים פתחו באש על המתקרבים. נפגעו מספר בדואים וכן נתפס עדר צאן על-ידי כוחותינו. בפעולה נהרג חיל צה"ל יצחק פרומוביץ בן 19 מפתח תקוה (בעיתונות דאז כתבו כי שמו בטעות כי שמו צבי פרומוביץ א.א) ושני חילי צה"ל נפצעו.
הלוויתה של ברברה
אבל כבד ירד על בני משפחתה חבריה ומכריה של ברברה עם היודע דבר מותה. ברברה הובאה לקבורה למחרת היום, יום רביעי 24.9.52, בבית הקברות הר המנוחות בגבעת שאול בירושלים, בטקס צבאי אזרחי משולב. ארונה יצא מבית משפחתה ברחוב הנביאים 62 בירושלים. בהלוויה השתתפו רבים מידידי המשפחה, נציגי צה"ל ומכריה של המנוחה. בבית העלמין אמר רב צבאי קדיש, ופלוגת חיילים ירתה שלושה מטחי כבוד. ימים ספורים לאחר רציחתה כתב המשורר
נתן אלתרמן במסגרת "הטור השביעי" בעיתון דבר, שיר לזכרה של ברברה - "הנערה משדה-בוקר". גם המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד כתבה שיר על ברברה פרופר "ואליה על ברברה משדה בוקר".
במלאת 30 למותה הסירו חבריה את הלוט מגלעד שהקימו לזכרה במקום בו נרצחה . ליד הגלעד ניטע עץ זית. בשם חברי משק שדה בוקר נשא דברים לזכרה חגי אבריאל שאמר: "ברברה באה ממרחק רב תוך התלבטויות עם עצמה והסביבה אך במשך זמן קצר הפכה לקרובה מאד-לבת המקום לנצח".
חשודים ברצח נעצרים ונכלאים
מספר שנים לאחר רצח ברברה פרופר, בתחילת מרס 1955 נעצר כחשוד בהשתתפות ברצח, פריג' איבן זיאת משבט בדואי שחנה באותה עת באזור מפורז ליד ניצנה. לטענתו של פריג' קצין הידוע בכינוי "אבו-דיב" הגיע אל המאהל בו התגורר פריג', עצר אותו, קשר את עיניו והסיעו למקום לא ידוע. בפרשה נעצר כחשוד ברצח ברברה, בדואי נוסף בשם סארר עודה אבו עסא. שני החשודים טענו כי עדר הכבשים אותו רעתה פרופר נלקח-הוחרם מהשבט הבדואי שלהם על-ידי צה"ל שהביא אותם לחוות הצאן של שדה בוקר. והם הגיעו כדי "להשיב את הגניבה". עוד טענו כי בשל לבושה של פרופר לא שמו לב שמדובר בבחורה ואם היו יודעים "לא היו נוגעים בה". סארר עודה מת בכלא ממחלה עוד לפני שהחל משפטו ואילו משפטו של פריג' איבן זיאת החל להתברר בפברואר 1955 בפני שופט בית המשפט בבאר שבע ציון אלוף. בהמשך עבר משפטו של פריג' אבו זייאת לבית משפט המחוזי בירושלים. הנאשם פריג' איבן זיאת, טען כי הוכה על-ידי חוקריו ולכן הודה בחקירתו במעשה וטען כי הוא לא ביצע את הרצח. במשפט הופיעו כעדים בין השאר חברי משק שדה בוקר. אחד מהם, אהרון ברוך העיד שבזמן שנשמעה הירייה עסק ביציקת גג בחווה. הוא מיהר לרדת מהמקום שבו עבד והבחין בשתיים - שלוש דמויות בוואדי הנמלטות למדבר. חלק מדיוני המשפט התנהלו בדלתיים סגורות.
ביום רביעי 12 באוקטובר 1955 גזרו השופטים, ד"ר בנימין הלוי, והשופטים מ. גולן וי. כהן את דינו של פריג' ודנו אותו למאסר עולם. התובע במשפט היה פרקליט מחוז ירושלים ע.הדייה הסנגור של פריג' היה עו"ד י. מארש מבאר שבע.
לזכרה
הקרן הקיימת לישראל הקימה על שמה של ברברה פרופר את אתר "חניון הרועָה" מול הכניסה לקיבוץ שדה בוקר. האתר כולל חניון מטיילים, חורשת עצים גדולה של עצי אורן ואשל, שולחנות פיקניק וספסלי ישיבה. במתחם החניון הוצב שלט גדול המספר את סיפורה האישי של ברברה פרופר בגב השלט מופיע שיר לזכרה שכתב המשורר נתן אלתרמן - "הנערה משדה בוקר". אגב גם נחל הרועה - מיובלי נחל הבשור הנמצא בסמוך לחניון הרועה, נקרא על שמה ולזכרה של ברברה פרופר. חניון הרועָה נמצא ממערב לכביש 40, מול תחנת הדלק של שדה בוקר, כ-1.2 ק"מ דרומית לצומת חלוקים.
