בזמן האחרון עלתה שאלה חשובה בביירות: מתי מתחיל סוף השבוע. שאלה שנראית אולי טריוויאלית בהתחשב במצבה של המדינה לאור השפעות מלחמת האזרחים בסוריה. אולם שאלה זו היא בעלת היבטים פוליטיים ודתיים, מסביר ביזנסוויק. בלבנון סוף השבוע סובב על העדתיות, ולא על נהנתנות.

המנהיגים הדתיים של הסונים רוצים שיום המנוחה יהיה שישי. כעת הם מפעילים לחץ על ראש הממשלה, סעד אל-חרירי, סוני בעצמו, לבטל חוק המסדיר את שעות העבודה עבור עובדי מדינה. רבים במדינות ערב השתדלו להתרחק מהנושא, כדי להימנע מהמתחים העדתיים.

לדברי אמין ג'ומייל, נשיא לבנון בשנים 1988-1982, העייפות מעוררת קונפליקטים ואז בעיה קטנה הופכת לבעיה גדולה. לדבריו, הממד הדתי בלבנון מביא לחוסר אמון ולקונפליקטים. המחלוקת הזאת היא מבחן נוסף להסדר הפוליטי שהיה קיים בלבנון מאז סיום מלחמת האזרחים, עם חלוקת הכוח בין הקבוצות הדתיות.

יש כיום בלבנון דיבורים, די נדירים, על מלחמת אזרחים נוספת. אך ישנה גם אזהרה לכל אלו שמנסים לכפות שלום על סוריה ועירק. דו-קיום שטחי במקום פיוס אמיתי הוא הרע במיעוטו. ביירות היא עיר עם ברים בה נשים שותות אלכוהול לצד קולות המואזין. ביירות רגילה לדואליות הזאת. קבוצות שונות בעיר דוחפות להגביר את השפעתן. השיעים התחזקו בעקבות העוצמה המדינית של חיזבאללה שנתמך על-ידי אירן, ומנגד מספרם של הסונים גדל עם כניסתם של פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה.

אחד מחברי מפלגתו של אל-חרירי הציע שעובדי מדינה יעבדו 15 דקות נוספות בארבעה ימים בשבוע, כדי לאפשר שלוש שעות עבודה ביום שישי ולאפשר למוסלמים להגיע לתפילה. זה לא מספיק עבור אלו שרוצים שימי שישי וראשון יהיו ימי מנוחה, כאשר שבת יהיה יום עבודה רגיל.

בביירות גרים 2 מיליון בני אדם. לאורך שנים היה ידוע שהנוצרים, הסונים והשיעים מרכיבים כל אחד שליש מהאוכלוסייה. דבר זה כנראה כבר לא נכון, לאור מספר הפלשתינים שנכנסו למדינה ומספר הפליטים הסורים.

ביזנסוויק מזהיר, כי בביירות המתח העדתי יכול להפוך גם את האירועים הרגילים ביותר לעימות גלוי. זהו הסיפור של הסרט "העלבון", שזכה בפרס בפסטיבל הסרטים בוונציה. העלילה מתמקדת בסכסוך שהתפתח בין מכונאי רכב נוצרי לבין פליט פלשתיני, סכסוך שמתדרדר לאלימות ומגיע לבית המשפט. בלבנון מחריף המאבק שבין הדמוקרטיה והסכסוכים העדתיים. השאלה היא מי משניהם ינצח.