השופטת: שגית דרוקר, בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה
המועד: יום שלישי, 17.10.2017, שעה 10:30
הנושא: קדם-משפט
בפעם השנייה ברציפות, נכשל ניסיון של המדור לבקר באולמו של שופט בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה - ומאותה סיבה: החלטה חסרת יסוד למנוע את הכניסה לאולם. בפעם הקודמת היה זה
יגאל גלם (ראו כתבה נפרדת); הפעם הגיע תורה של שגית דרוקר.
אולמה של דרוקר מצוי עמוק בקומת המרתף של היכל המשפט בחיפה. לידו יושבת פקידת עזר כלשהי, ומתברר שהיא משמשת כשומרת סף - פשוטו כמשמעו. הגברת ביקשה לדעת לאן אני הולך. עניתי שאני נכנס לאולם. היא שאלה מי אני. עניתי שאני קהל. הגברת הודיעה לי שאסור לי להיכנס כי זה תיק ביטוח לאומי.
נכנסתי בכל זאת. דרוקר אמרה מיד: "תיקי ביטוח לאומי נדונים בדלתיים סגורות, כי יש פה עניינים של צנעת הפרט, ואם אתה רוצה - אני אקרא למשמר". עניתי שמעולם לא שמעתי על הנחיה כזאת, שהחוק קובע את עקרון פומביות הדיון ושאבדוק את הנושא. כדי שלא לחולל מהומות, ויתרתי ויצאתי.
דרוקר פעלה בצורה פסולה ובלתי חוקית. אני חוזר על מה שכתבתי אחרי טריקת הדלתות באולמו של גלם. חוק בתי המשפט קובע: "בית משפט ידון בפומבי". כידוע, יש שורה של עניינים הנדונים בדלתיים סגורות - מכוח חוק (כגון ענייני משפחה ונוער) או מכוח החלטה שיפוטית (כגון עדויות של נפגעי עבירות מין). כפי שהדגיש שוב ושוב בית המשפט העליון, אלו הם המקרים יוצאי הדופן. פומביות הדיון היא עקרון יסוד במערכת משפט במדינה דמוקרטית; איש מאיתנו אינו רוצה לחיות במדינה בה משפטים מתנהלים בדלתיים סגורות.
אני מוכן לצאת מתוך הנחה, שכוונתה של דרוקר הייתה טובה: להגן על צנעת הפרט של התובעים. אבל כל הכוונות הטובות שבעולם, אינן גוברות על לשונו המפורשת של החוק ועל הפסיקה הברורה. כפי שקבעה השופטת
דליה דורנר: "הכלל הבסיסי הוא, אפוא, שאין פוגעים בעקרון הפומביות, לרבות בדרך של איסור פרסום, אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או החלטת בית המשפט על-פי עילות מפורשות שנקבעו בחוק". ומה לעשות - המחוקק קבע שתביעות נזיקין יידונו בדלתיים פתוחות.
יתרה מזאת: הגעתי לאולמה של דרוקר לאחר שביליתי שעה באולמו של שופט השלום
אחסאן כנעאן. גם הוא דן בתביעות לנזקי גוף, אבל לא נגד המוסד לביטוח לאומי, אלא נגד המזיקים וחברות הביטוח שלהם. אין כל הבדל בין התביעות. אלו ואלו כוללות פרטים רפואיים רגישים, ועובדה היא שאיש אינו חושב לרגע לסגור את הדלתות בתביעות אחרות. לא למותר לציין, שכבר נכחתי בדיונים בבתי דין לעבודה בתביעות נגד הביטוח הלאומי, ואיש לא חשב לרגע שצריך להוציא את הקהל.
נלך עוד צעד לקראת דרוקר ונניח שעורך דין ספציפי ביקש ממנה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. נניח גם שהיא לא ראתה סיבה לדחות את הבקשה, למרות כלל פומביות הדיון. אבל ברגע בו התברר לה שיש באולם קהל - הדרך הנכונה היחידה הייתה לקיים דיון בבקשה, לשמוע גם אותי (בלי שום קשר להיותי עיתונאי) ואז לתת החלטה מנומקת, שתתמודד עם החקיקה והפסיקה שהן כאמור ברורות לחלוטין. כל זה לא נעשה. התוצאה היא חמורה ומצדיקה התייחסות של הממונים על דרוקר.
