אני מודה לכל המברכים; קטונתי מכל אשר נאמר כאן. הייתה לי הזכות לעבוד בשירות הציבורי 45 שנים, מתוכן 7 שנים בפרקליטות המדינה וכמעט 38 שנים על כס השיפוט.
גם היום, בחלוף העשורים ולאחר שעברתי בכל הערכאות, אני מברכת בליבי על שדרכי הובילה אותי אל השפיטה.
כיהנתי בבית משפט השלום בירושלים, ודנתי בתיקים מכל הסוגים, כולל תעבורה ותביעות קטנות; בבית המשפט המחוזי בירושלים עסקתי במשפטי ענק בצד משפטים "רגילים", אזרחיים ופליליים. אולם היותם משפטים "רגילים" מעולם לא הפחיתה מחשיבותם בעיני או מהעניין שמצאתי בהם; מורי ומאמני הנשיא לנדוי זכרונו לברכה אמר לי כשעליתי על כס השיפוט דברים ששמע הוא עצמו מאביו המנוח: "השופט עוסק מדי יום ביומו ב'תיקים' רבים, אך עליו לזכור כי לגבי המתדיין כל 'תיק' הוא המשפט האחד והיחיד שיש לו. אל לו, לשופט, בגלל מספרם הגדול של התיקים, להקל ראש בעניין מן העניינים הנדונים לפניו. עליו לראות כל 'תיק' וכל ענין כעולם ומלואו, כפי שרואה אותו המתדיין". על דברים אלה חזר באוזני כל שופטי ישראל, באירוע שנערך לפרישתו. הוא ציין שכבר אמר את הדברים באוזני אחד הנוכחים; זו הייתי אני. וכאן במעמד הזה אני מבקשת להנחיל גם לדורות הבאים את הדברים, שיהיו כמצפן וכמורה דרך.
בשלוש השנים האחרונות כיהנתי כנשיאת בית המשפט העליון. לא הייתה זו תקופה קלה. הושמעו בתקופה הזו דברים נגד בית המשפט, ובהם ביטויים בוטים (בסגנון ובתוכן) שלא אחזור עליהם. ביקורת עניינית היא לגיטימית וחשובה, אך דברים שנשמעו בשנים האחרונות, לא אחת מבלי שנקרא פסק הדין כולו או אפילו חלקו, חרגו לעתים מגדריה של ביקורת לגיטימית.
ביום השבעתי לנשיאת בית המשפט העליון, כשהצהרתי אמונים למדינת ישראל ולחוקיה במשכן נשיאי ישראל, קיבלתי למשמרת, בחיל וברעדה, ביראה ובאהבה, את לפיד בית המשפט העליון - כפי שכינה אותו מורי, מישה חשין זכרונו לברכה ביום פרישתו. התחייבתי אז, לשמור על מערכת בתי המשפט; על עצמאותה; על אי-התלות של השופטים, שהן תנאי בלעדיו אִין להכרעות ענייניות ולעשיית צדק. שמתי לי למטרה להגן על המערכת ועל השופטים מכל פוליטיזציה. אני מאמינה כי בשבתו של השופט על כס השיפוט אין הוא מבקש להנחיל - ואסור לו לבקש להנחיל - את ערכיו והשקפתו הפרטית. בשבתנו לדין אין אנו באים לשרת השקפת עולם זו או אחרת; אין אנו עוסקים בכיפוף ידיים מול רשויות השלטון האחרות. אנו מכבדים את הכנסת ואת הממשלה; אין לנו שום רצון לנשלן מסמכויותיהן, אך על רשויות השלטון האחרות לכבד את עצמאותו של בית המשפט; לכבד את חובתו לשפוט בלי מורא ובלי משוא פנים; ואת חובתו להגן על זכויות האדם ועל שלטון החוק.
בתקופת כהונתי כנשיאה הייתה לי ההזדמנות להופיע הופעות פומביות רבות בפני שופטים בכל מחוזות השיפוט, ולפרוש בפניהם את השקפת עולמי כשופטת. עשיתי כמיטב יכולתי להנחיל לשופטים חוסן שיפוטי; עשיתי כמיטב יכולתי להנחיל לשופטים את ההכרה שאין לנו אופציה להכריע, אלא לפי מיטב הכרתנו את הדין. מהכרות קרובה עם המערכת כולה, אני יכולה לומר ברורות: מדינת ישראל יכולה להתגאות בעצמאות שופטיה, שאין עליהם מורא זולת מוראו של הדין. אולם אין להתייחס לעצמאות השיפוטית כאל דבר מובטח וברור מאליו; עלינו לשמור עליה. אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו.
במעמד זה, לא אוכל שייפקד שמם של שלושה ממוריי - מבכירי שופטי ישראל, שהקנו למשפט הישראלי נכסי צאן ברזל, ושדבריהם עודם מהדהדים באולמות בית המשפט העליון. זכות גדולה נפלה בחלקי לעבוד במחיצתם, והעיקרים שלמדתי מהם היו היסודות שעליהם נבנתה דרכי המקצועית. הנשיא
משה לנדוי, זכרונו לברכה, מאמני ומורי; שבמחיצתו עמדתי לראשונה על יופיה של מלאכת השפיטה; שעצותיו הטובות ליווני כמצפן לאורך הדרך; ושנמצא עמי בלבי תמיד, וגם היום. המשנה לנשיא
מישאל חשין, זכרונו לברכה, שבתקופת ההתמחות בפיקוחו ובשנים הרבות שזכיתי לעבוד במחיצתו לימדני לחשוב "משפטית", אך יותר מכל לימדני כי יש לעשות את הישר והטוב; כי יש לחתור לאמת ולצדק; וכי הצדק הוא תחילתם של דברים וסופם, וממלא הוא כל סדק וכל חרך במשפט. והנשיא
אהרן ברק, ייבדל לחיים ארוכים וטובים, שבהיותו מורה צעיר בפקולטה למשפטים הוליכני בצעדי הראשונים בנתיבי משפט; מאז ועד היום לא חדלתי ללמוד ממנו.
אני רוצה להודות גם לכל מי שזכיתי לעבוד במחיצתו; תודה לנשיאים בדימוס
מאיר שמגר,
דורית ביניש ו
אשר גרוניס, ולכל חבריי השופטים בעבר ובהווה. אהבתי לשבת עמכם בדין ולהיות שותפה אתכם למלאכת כתיבת פסקי הדין. כולכם עובדים לילות כימים ומתוך תחושת שליחות. לעתים נחלקנו בדעותינו אך זהו טבעו של בית משפט פלורליסטי, בעל מגוון דעות בכל תחומי המשפט. מסיבה זו ומסיבות נוספות רבות, בית המשפט העליון הוא בית משפט לתפארת ששמו יצא למרחוק. בהכירי אתכם, חבריי שופטי בית המשפט העליון, אני סמוכה ובטוחה כי כך הוא יישאר. מכל אחד מכם למדתי - והשגיאות כולן שלי.
תודה מיוחדת לשרת המשפטים. היו לנו חילוקי דעות לא קלים, אך רובם נפתרו פתרונות פרגמטיים - במפגשים אצלי בחדר, בשיחות או במסרונים. בצד חילוקי הדעות נרקמו ביננו יחסי ידידות ואהבה, למרות פער הגילים שביננו ולמרות הבדלי ההשקפות בסוגיות מקצועיות שונות. יחסינו האישיים לא נפרמו בגלל המחלוקות, וראיתי חשיבות רבה בהבחנה בין מחלוקות מקצועיות ליחסים אישיים. אני מודה לשרת המשפטים שבכוחותיה הבלתי נלאים סייעה למערכת בתי המשפט במינוי וקידום של למעלה ממאתיים שופטים תוך זמן קצר, בעניין הפנסיה לשופטים, בקידום התוכנית האסטרטגית, ובנושאים רבים נוספים. אני מודה לחברי הוועדה לבחירת שופטים על המאמץ הרב שהשקיעו בפעולת הוועדה ועל שיתוף הפעולה. תודתי גם לראש הלשכה, עו"ד
אפי נוה, שביני לבינו נקשרו קשרים אמיצים. ביוזמתו צורפו כמעריכים בקורס המועמדים לשפיטה עורכי דין מהשורה הראשונה, הנבחרים בהסכמת שרת המשפטים ובהסכמתי. המהלך אותו יזם אפי הוכיח את עצמו.
עוד מבקשת אני להודות לשופט
מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט, שפעל ללא לאות ובמסירות אין קץ לקידום מערכת בתי המשפט. וכן לנשיאי הערכאות, לשופטות ושופטי ישראל ולכל עובדי הנהלת בתי המשפט, לעובדים ולעובדי הקבלן המסורים של מערכת בתי המשפט ובראשם עובדי בית המשפט העליון. יבואו על הברכה עשרות עוזריי המשפטיים ומתמחיי לאורך כל השנים, וכן עובדות לשכתי, אנשי היחידה לאבטחת אישים ומשמר בתי המשפט.
תודה אחרונה, וחשובה במיוחד, לאריה - אהבת חיי - לבני משפחתי, יקירי נפשי, לחברותיי ולחבריי היקרים. אני יודעת כי המתנתם לי בסבלנות שנים רבות וכי בשנים האחרונות, שנות הנשיאות, בקושי ראיתם אותי. הבטחתי לחזור אל המשפחה ואל החברות והחברים ואת הבטחתי זו אני מקיימת עתה. תודה על הסבלנות; תודה על האהבה.
עם הפנים לעתיד: אני מצפה ל"חופשת השחרור" שלי. אני יודעת שאזכה ליהנות בה מהשפע שמשפיעה חברה דמוקרטית - המגנה על זכויות הפרט והמבצרת את שלטון החוק - על האזרחים החיים בה.
ובעוד שעות אחדות אעביר את לפיד בית המשפט העליון לאחותי הטובה ממני, השופטת - עוד מעט הנשיאה -
אסתר חיות. אין ראויה ממנה לתפקיד החשוב והמורכב הזה. אין לי ספק ביכולתה של הנשיאה חיות להנהיג את מערכת בתי המשפט בזכות מעלותיה המקצועיות, כישוריה והיושרה שלה. לצידה יעמוד, כיד ימינה, המשנה לה, השופט
חנן מלצר, איש ספר ושופט ידען ויסודי, שיושבע לתפקידו בעוד ימים אחדים. באה העת, ואני מעבירה באהבה את הלפיד לדור הבא. אני בטוחה כי הנשיאה חיות תדע להגן עליו בעוז רוח, לצעוד לאורו בדרך שהתוו קודמנו, ולהעבירו בבוא היום הלאה כשזוהרו לא הועם.
