מחקר דמוגרפי

בלוס אנג׳לס רבתי כמיליון מבני עמנו. כשליש המספר ישראלים, ושני שלישים יהודים-אמריקנים. יש מי שיקפוץ ויטען, ״המספרים אינם מדויקים״, ואכן לא נערך אומדן דמוגרפי ראוי מזה עשרות שנים, אך סדר הגודל נכון בהסתמך על נתוני העבר, קצב ההגירה והגידול הטבעיים.

אך האם יש יותר צעירים ממבוגרים, או אולי אנחנו קהילה שהולכת ונעלמת? מה המאפיינים? החתכים השונים? כל זאת - לפי שיקול דעתו של הדובר המחליט על המציאות כפי שהוא רוצה בעיניו או רוצה ליצור בעיני שומעיו.

עבודה מסוג זה צריכה להעשות בצורה סטטיסטית-מדעית ולא להיות מושפעת על-ידי שיקולים זרים. לדוגמה, מדינת ישראל תרצה, אולי, למזער את מספר הישראלים, שכן לא נאה להודות שכה רבים היורדים עתה שיש לנו מדינה מודרנית בשנתה ה-70, או להפך - מספר גדול גוזר כוח אדם גדול עוד יותר לקונסוליה בה עשרות עובדים ומשרות מהנחשקות ביותר במשה״ח.

הפדרציה היהודית תדרוש תגבור כספים ואמצעים. אך מה בדיוק היא עושה בימים אלו למען, לדוגמה, חינוך יהודי זול (או חינם)? שכן הנטל על הורים הוא כבד מנשוא. או עבודה עם ניצולי השואה (ממדינות ארופה או אותם 165 שעדין בחיים מהשלטון הסוביטי הנפגשים מדי יום שני בפרק קהילתי בשדרות סנטה מוניקה)?

פרויקטים כמו ״סיום רעב״ או ״שובע״ (או להבדיל, ביה״ח היהודי סידר-סיני) ממילא מקבלים תמיכה פדרלית ופתוחים, לפיכך, לא רק ליהודים, כך שמספרים מדויקים לא ישנו כהוא זה. גם אם מחקר דמוגרפי במימון (כולל או חלקי על-ידי הפדרציה) ילמדנו דבר או שניים על עצם הקהילה היהודית, האם הדבר יוביל למקום כלשהו? הלא הפדרציה התרחקה מזמן מיעודיה המקוריים (דאגה לאלמנטים החשובים-נחלשים ולא לשינוי-תיקון עולם במחוזות רחוקים ולטיולים מאורגנים לארץ עם בעלי הממון והכוח).

ללא הצלחה

בקרב הקהילה היהודית יש את הישראלים, הפרסים, הרוסים והאחרים, ולכל אחת מקהילות-הבת דרישות, רצונות ומאפיינים משלה. יש גם את הקהילה החרדית ״שחורה״, האורתודוקסית - ״כיפות סרוגות, ״הקונסרבטיבים, הרפורמים לזרמיהם השונים, ואת כל השאר שאינם מסונפים לזרם זה או אחר.

פעם, הפדרציה הייתה ארגון העל, אך מזמן הדבר נזנח. קשרים עם הקהילה הישראלית? נשיא הפדרציה לשעבר, ג׳והן פישל, אכן ניסה, אך ללא הצלחה מיותרת. היום הוא מנהל את קרנו של גילפור גלייזר ז״ל, ושם הוא מנסה לטפח תמיכה בקרב נוצרים בארה״ב ובסין למען מדינת ישראל. קשרים עם הקהילה הפרסית? להם יש את הפדרציה שלהם, ובתוך הקהילה עצמה יריבויות שעיקרן כבוד אישי, וכך ניתן לאחרונה מימון לגוף-בת של הפדרציה לעבודה עם הקהילה הפרסית, בתחרות ישירה לפדרציה הפרסית-אמריקנית-יהודית. למי אכפת מעשיה? העיקר שהשם יתנוסס על גוף נוסף וניתן יהיה להתפאר בכך.

קשרים עם הקהילה הרוסית? פעם הדבר היה ״סקסי״. כך לדוגמה זאב ירוזלבסקי עלה לגדולה, תודות להתחברותו עם סי פרומקין ז״ל (ראש הקהילה הרוסית יהודית שהוביל את המאבק ״שלח את עמי״). אך מאז, הקהילה התבגרה, הזדקנה, התבלתה, ומי רוצה בחברתה (טוב שברברה, אשתו של זאב, עדין זוכרת ומכירה גם מוקירה תודה, והיא טורחת ובאה, מראה שאכפת ומנסה לעזור).

האם צריך לעניין את ראשי הפדרציה מה קורה בקהילה, או ממה מורכבת הקהילה? בתאוריה - כן. במעשה - כל זמן שהר הכסף לא קטן, ועוד מתווסף אליו, אין כל צורך או ענין לדעת יותר על הקהילה שלך עצמך (כמובן שהפדרציה קיבלה טלטלה מוחשית ביותר כשעלה גוף מקביל לקהילה הישראלית והחל למשוך אליו כמה מהתורמים הגדולים של הפדרציה, אך גם זה נשכח עד מהרה, שכן התברר שהגוף אינו ממש מהווה איום. הוא מקבל את עיקר כספו מאידלסון ומישראלים עשירים שממילא לא היו חלק מהפדרציה, וסך פעולתם מסתכם במרכז קהילתי מקומי שאינו מזיק ואינו משנה מאומה).

בשנים האחרונות קיים ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית, ומספר גבוה יהיה כלי שרת מידי בנוסחת הארגון, ״אנחנו זקוקים לעוד כך וכך מיליוני דולרים, בנוסף לאלו שכבר יושבים בחשבון הבנק שלנו, לפעול למען הקהילה, להשפיע על דעת מקבלי ההחלטות, לפתוח עוד סניפים ובכלל לגרום לאותם ישראלים-יורדים להרגיש כמו בבית, כאן בארה״ב״!

הנחות יסוד

אותו גוף אוהב לזרוק מספרים לאוויר, והעולם (עולם התקשורת הישראלי) מתייחס אליהם בהתפעלות וברצינות, כאל תורה מסיני. טוב אכן שיש משרדי יחצ״נות שזה תפקידם, ושכסף מסנוור עד כדי כך שאנשים שוכחים להשתמש בקצת מהחומר האפור בו ניחנו. אך מה בסיס אותם מספרים? וֹהאם לא חשוב לבצע מחקר דמוגרפי? מסתבר שהגופים הרשמיים שלקחו על עצמם לייצג את כולנו - בדיוק אותם גופים שמן הראוי שימצאו תקציב (זניח ושולי לעומת הסך שהם מוציאים על ארועים ונסיעות) לערוך מחקר דמוגרפי בן זמננו, לא מרגישים שהדבר חשוב מספיק. לא הקונסוליה, לא הפדרציה ולא ארגון העל הישראלי.

מחקר דמוגרפי אינו דבר של מה בכך. מחקר בכלל צריך להציג את הנחות היסוד שלו, כך שכל חוקר אחר שינסה לעשותו, אפילו בצדו השני של העולם, יוכל להגיע אל אותן התוצאות או לשלול אותן בדרך ההוכחה. כך הוא דינו של כל מחקר מדעי.

ההגדרות צריכות להיות מדויקות. לדוגמה - מי הוא ישראלי? מי מאתנו שיש לו דרכון ישראלי, ששרת בצבא, שכבר לא גר בארץ ארבעים שנה, שבנותיו נולדו בארה״ב וכל הקשר שלהן לארץ הוא דרכון שהוצא עבורן על-ידי הוריהן לפני עשורים? כך גם לגבי יהודים, למרות שכאן המטלה כנראה פשוטה יותר. הגדרת הבסיס ״מי שאמו יהודיה.״ אך כמובן, שצריך לסבך עניינים, ועם נישואי התערובת השולטים ביד רמה בדור הצעיר, האם ילדים הגדלים על ״חנוכה tree״ הם יהודים או מתבוללים, או אולי פשוט אמריקנים בראשונה?

ניתן להשתמש בהגדרה המזכה כל יהודי להגר למדינת היהודים (״חוק השבות״), אך אפילו זה מסתבך, שכן נוכחנו גם בעליה הרוסית וגם בעליה האתיופית, שהן משרד הפנים והן משרד הדתות, לא בדיוק מכירים ב״יהדותם״ של העולים-שבים-לארץ-מכורתם (כך יוצא, לדוגמה, שמשרד הפנים החליט שאחות אחת יהודיה והשנייה ״אחרת״ ולא עזר שום דבר. כך הוחלט, וכך נרשם, וכך יהיה עד סוף הזמנים).

מדוע השייכות היהודית פשוטה ומעשית לדעתי? שכן, לא אנו הקובעים אותה; נכפית היא עלינו. מנגלה, אם נזכור, שלח אנשים לימין ולשמאל לא לפי ״יהדותם״ כי אם לפי כשירותם להחזיק עוד קצת מעמד, כך שניתן יהיה להפיק מהם תועלת (בנוסף לזהב בשיניהם, מלבושהם, האוצרות שהחביאו על עצמם ושערותיהם, כמו גם שומנם שהפך לסבון-נמכר-לצרכן). היו אלו שטענו שהם ״גרמנים מזה שבעה דורות״ אך כמובן לאיש לא הייתה סבלנות ולא היה רצון להקשיב. כולם היו יהודים-מאוסים-שנואים-מקקים-שיש להשמיד.

תקופות אפלות

כך גם בימינו. האם למישהו השונא את ישראל אכפת אם אותם יהודים-שוטים התנגדו ל״כיבוש״ או ל״התנחלויות,״ השתייכו ל״ג׳יי סטריט״ או ל״קול יהודי לשלום״? וֹדאי שלא. כולנו באותה סירה. כך למדו יהודי ונצואלה על בשרם. כך גם למדו יהודי צרפת, וכך לומדים עכשיו יהודי בריטניה. כשתתפרץ האנטישמיות בכל עוזה בארה״ב, לא יהיה הבדל בין ה״חילוניים״ לבין ה״מומרים,״ בין אלו המחשיבים עצמם ״אמריקנים״ לבין אלו שילדיהם כבר לא כל כך קשורים למדינת ישראל (למעט ביקור תגלית-Birthright). קל יהיה יותר לזהות ולהצביע על האורטודוקסים (שחורים או כיפות סרוגות, הם בולטים בשטח), אך לא יקשה להצביע על הקונסרבטיבים והרפורמים גם כן.

כמובן שבהווה קשה לתאר מצב כזה, אך הרשו לי לציין בפנינו שגם יהדות גרמניה הנאורה וגם יהדות ונצואלה וצרפת סרבו להאמין לבלתי-אפשרי, והכל קרה. אלא שהדברים קרו בעבר, ואנו חיים בהווה, ואין אנו יודעים, ואין אנו זוכרים, ואין אנו מעוניינים לזכור את העבר. מדוע לטרוח ולהתענין בתקופות אפלות, בדברים שלעולם לעולם לא יגעו בנו?!?

לכן, עבורי, ההגדרה מי הוא ״יהודי״ היא הרחבה ביותר האפשרית, זו המקובלת על-ידי אויבינו, זו שמדינת ישראל צריכה להכיר בה. כשמציעים עלינו ואומרים ״הוא יהודי,״ אם בשל המבטא, האף, המראה או כל סממן אחר, ודאי שאותו יהודי-בעל-כורחו הוא אחד משלנו.

שיחה זו מובילה אותנו ליעד שונה ממחקר דמוגרפי. עיקרה שמדינת ישראל צריכה להערך לקלוט עליה בעל כורחה, עליה שתכפה עלינו שכן השנאה תתפרץ. יש הזוכרים את סוף שנת 2008, תחילת שנת 2009, עת המשבר הכלכלי הגדול גרם לישראלים רבים לחזור לארצם-מולדתם, לחזור הביתה. זה יקרה שנית, והמושפעים העיקריים יהיו לא רק הישראלים כי אם גם היהודים, ומדינת ישראל אינה ערוכה, והגישה של ״דיה לצרה בשעתה״ פגומה מן היסוד. חייבים להתכונן. כאמור, זה הוא נושא לדיון אחר, מעמיק, בזמן אחר.

מחקרים דמוגרפים אינם דבר של מה בכך. הם כוללים את המשאל האמריקני, ויזות כניסה ויציאה, תעודות פטירה ולידה, ועוד עשרות רכיבים אחרים שהם תחום מומחיותם של דמוגרפים, דוגמאת ד״ר פיני הרמן מלוס אנג׳לס. היופי במחקר דמוגרפי הוא שגם אם ד״ר הרמן ובוסל [כותב שורות אלו] לא מסכימים כמעט לגבי כל דבר הנוגע ליהודים ולישראל, מחקר אמיתי צריך שניתן יהיה להפיקו מחדש אם כל הנחות היסוד וההגדרות ידועות. ניתן אולי לא להסכים, אך התוצאות חייבות להיות זהות, שאם לא כך, לא מחקר הוא זה כי אם תוצאה-קנויה-מראש.

אזהרות מכוונות

משך אותן עשרות שנים ללא מחקר דמוגרפי של יהדות לוס אנג׳לס (כשישית מאוכלוסיתה היהודית של מדינת ישראל!), ליווה אותנו איום נוסף: האיום הדמוגרפי על מדינת ישראל. הוזהרנו שבשל קצב גידול האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, יהיה לה רוב מוחלט וכך צביונה היהודי של המדינה יעלם, או שצריך יהיה לוותר על צביונה הדמוקרטי.

מסתבר שאלו קינות ואזהרות מכוונות של אלו הרוצים-דורשים ישראל-חדשה, מדינת כל אזרחיה. מחקר דמוגרפי לא רק שיצביע על מספרים אמיתיים של האוכלוסין (בניגוד למספרים מנופחים ביותר של הערבים), כי אם גם על הגירה (שלילית), ילודה ותמותה, הטבת תנאי החיים וגורמים משפיעים אחרים, ופתאם נמצא למדים שהאיום אינו כה מפחיד, שכן אין בו ממש.

לפני שנים רבות צוות מחקר בו נטלה חלק ד״ר רובטרה סעיד ז״ל (לימים אשת המחקר של ארגון Stand With Us עד למותה השנה) ביצעו מחקר זה בדיוק, ומסתבר שהאיומים לא התממשו, והתחזיות הקודרות התמוססו ולא היו, ורק המחקר נשאר, נכון לעובדות, למציאות ולעתיד-שהפך-להווה. כך גם עם מחקר דמוגרפי של יהדות לוס אנג׳לס. טוענים שאנחנו שולטים בעולם - בשלטון המקומי, באמצעי הבידור והתקשורת, בעולם העסקים וכמובן בנכסי דלא-ניידי (לגבי זה האחרון, ניתן אכן לשאול כמה משועי העולם היהודים והישראלים בקרבנו, והרשימה מצויה וידועה לכולנו).

האם לא מן הראוי שנדע, ואולי נערך בהתאם? שנסתכל קצת קדימה ומעבר, ומחקר כזה יהיה כלי עזר נהדר בידינו? ומה יקרה אם מחר תהיה רעידת אדמה ענקית, או אירוע טבע או טרור יוצא דופן, או פרץ אנטישמיות שלא חווינו דוגמתו? הלא אפילו בקונסוליה האחראית על שש מדינות מערביות אין נתונים מדויקים, ומאגר הנתונים אינו עדכני ושלם? כבר לפני שנים כתבתי והזהרתי על כך, ומאז התחלף קונכ״ל אחד וגם שני וגם שלישי, ועבר עשור ועוד אחד, ותקשורת כוללת לשעת חרום כמו גם מאגר נתונים עדכני ... עדין אין!

הגיע הזמן לערוך מחקר דמוגרפי ולהערך לעתיד. ברשויות המקומיות קוראים לכך ״תוכנית כללית״ וטבע החיים הם שגם עדכונה נדחה משנה לשנה, כי נראה שלא דחוף הדבר. לגופים כמו הקונסוליה, הפדרציה או ארגון העל הישראלי (ונא לא להתענג יתר על המידה על המילה ״על״ שמא יעלה הדבר לראשכם) יש מחויבות מעבר להווה, לאירוע הבא או לנסיעה הבאה. ראיה ארוכת טווח, ראיה אסטרטגית, מחויבות קהילתית כוללת.

איזה עולם נפלא, עולם שאין אנו אפילו יודעים מה הם מרכיביו!