|
|
ליברמן. פופוליזם זול [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אני קורא כלא מאמין. גיבוב תובנות כה רדוד, התייחסות כל כך שטוחה ועוד משר הביטחון של מדינת ישראל, עלבון לאינטליגנציה. מה מביא אדם בתפקיד כה רם להציע הצעה מטופשת, מלאה ככברה בסתירות פנימיות, נשענת על קנה (לוגי) רצוץ שאין בה מאומה?
הבוקר ראיתי שהשר ליברמן מציע לבחון הרס בתים של מחבלים ש"פצעו קשה" יהודים. בבסיס ההצעה המבזה את מציעה מונחת ככל הנראה ההנחה שאין ולא צריך להיות הבדל בין מחבל ערבי שניסה לרצוח והצליח לבין כזה שניסה ולא הצליח, אלא "רק" פצע קשה.
ואם כך, אשאל - מדוע רק מי ש"פצע קשה"? מדוע לא ייהרס ביתו של כל ערבי שההין עוז בנפשו הרצחנית להרים יד על יהודי, לזרוק עליו אבן, להטיל לעברו בקבוק תבערה, לדקור אותו בסכין או לירות בו? הרי בכל המקרים שתוארו ללא יוצא מן הכלל המחבל הערבי התכוון לקטול יהודי בעולם ולקחת ממנו את חייו. ומכאן, שבאם נאמר שאנו נעניש כוונה כזו בהריסת ביתו, אם נאמר כך - מה נפקא מינא לתוצאה - פצוע קשה, פצוע קל, מת, נפגע חרדה ועוד...
נכון שבמשפט הפלילי יש הבחנה ברורה בין רצח לניסיון רצח, לרבות עונש שונה לכל אחת מן העבירות, אלא שכאשר עסקינן ברוצחים הערבים של דורנו, המצב שונה בתכלית ואין כל מקום לדיון במישור הפלילי. שהרי הרוצחים הערבים פועלים במישור אחר לגמרי ופוגעים ביהודים רק משום היותם יהודים. המניע אינו פלילי (למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד המשטרה לטאטא ניסיונות רצח לאומניים ולתייגם כפלילים) אלא רצח יהודים באשר הנם יהודים - השמדת עם!
נשוב לרגע לעונש המוצע גופו - הריסת בתים. דע עקא שהמצב הנוהג כיום עושה חוכא ואיטלולא מה"ענישה" ומה"נענש". למי שאינו יודע, ההליך הוא כזה: מודיעים על כוונה להרוס בית, שולחים צוות הנדסה "למפות" את הבית, לבסוף אוטמים חדר בו השתכן הרוצח או לכל היותר אגף ו/או קומה. והבית נותר עומד על תילו - עדות לחידלון ולרפיון הישראלי בטיפול בבעיה. למצער, נדירים הם המקרים בהם נהרס הבית כולו, נדירים ביותר.
נמצא שגם עת ערבי רוצח יהודי, על-פי רוב הבית בו התגורר נותר עומד על תילו. הטירוף הזה של רחמנות על האכזרים מאפיין גם את המוציאים לפועל וגם את הבג"ץ על אודותיו נשפכו מילים הרבה, ועוד תשפכנה...
טירוף זה מודגש שבעתיים עת באים אנו לבחון מדיניות הריסת בתי יהודים שנבנו "באופן לא חוקי". גם על זה כבר נכתב הרבה ולכן אדרש רק לדוגמה אחת מהזמן האחרון. הבג"ץ ציווה להרוס בית גדול על שום חריגה של מטר אחד שנבנה על "שטח פרטי ערבי"! לא הוצע לערבי פיצוי עבור המטר הבטל במאה חמישים מטרים בנויים כחוק (במקרה זה). לא התקבלה הצעת הבעלים היהודי להרוס בעצמו את המטר החורג! הבג"ץ החליט בשרירות וברשעות להרוס את כל הבית - ייקוב הדי-9 את הבית ולא יותיר ממנו זכר.
ואילו אצל הרוצחים הערבים נוקטים הרשעים חמלה, רחמים, התחשבות...
אינני יודע מה מגמתו של השר ליברמן בהצעה דלעיל. נותר לי רק לשער שהמדובר בפופוליזם זול. אותו שר שדבר גבוהה גבוהה על חיסול הנייה, המתגלה בכל יום מחדש כנמר של נייר, המוצא עצמו "מוכיח" השכם והערב כי "אסואן טהרן" הוא נחלת העבר וכי כיום הנו המבוגר האחראי- אותו שר מציע הצעה נואלת שאין בה ממש, שאין בה הגיון פנימי ושאין בינה לבין עשיית דין ברוצחים הניאו נאצים הערבים ועוזריהם ולא כלום.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
