בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הסיפור והחידה: 'עד עולם' של ש"י עגנון
|
הסיפור 'עד עולם' של ש"י עגנון נכלל בספר "האש והעצים", שיצא לאור ב-1954 ● זה הספר האחרון שפירסם עגנון בחייו ● 'עד עולם' הוא סיפור מיסתורי הכתוב בכתב-צופן, שעד היום לא פוענח ● במאמר זה ננסה למצוא את הפתרון
|
שי עגנון [צילום: באדיבות בית עגנון]
|
|
|
|
|
הסיפור 'עד עולם' של ש"י עגנון נכלל בספר "האש והעצים", שיצא לאור ב-1954. זה הספר האחרון שפירסם עגנון בחייו. 'עד עולם' הוא סיפור מיסתורי הכתוב בכתב-צופן, שעד היום לא פוענח. האירועים, השמות, האווירה, כולם מיסתוריים ומעוררים סקרנות ותהייה. למרות הפצרות חוקרי ומבקרי הספרות, סירב עגנון לפתור את חידתו עד יום מותו. עיקרו של הסיפור הוא תוכנו האלגורי. אז מה מסתתר מאחור 'עד עולם'? במאמר זה ננסה למצוא את הפתרון. הסיפור פותח בהצגת הגיבור ששמו 'עדיאל עמזה'. כמו כל שמות הגיבורים והמקומות בסיפור, גם שמו של הגיבור נושא מסר חבוי. פירוש שמו: 'עדי-אל עם-זה'. העם הזה הוא עד לאל. מכאן אנו מבינים כי הסיפור הוא על עם ישראל, שהיה עד לתהילת האל בעת מתן תורה בהר סיני. עדיאל היה חוקר תרבויות קדומות וחקר במשך 20 שנה את קורותיה של עיר אחת בשם גומלידתא. הוא כתב עליה ספר. אחרי כן מסופר כי עדיאל התגלגל לשבת בבית מצורעים בגלל ספר עתיק שנמצא שם ובו נכתב על קורות העיר הזאת, ספר שהיה נסתר ונעלם מהעין במשך 1,000 שנה. הספר הוא קורות העיר גומלידתא. עדיאל המשיך לשבת בחברתם של המצורעים, למד וחקר ודרש חכמה וגילה צפונות וסודות שהיו נסתרים. היה מקהיל את המצורעים וקורא בפניהם את דרשותיו. מרוב שאהב את העבודה הזאת ישב ונשאר שם עד יום מותו. הסיפור של עדיאל מקביל לסיפורו של המלך עוזיהו, שישב בירושלים בבית המצורעים במשך כ-20 שנה, דרש וחקר חוכמה עד יום מותו. לפי התיזה של המאמר (וכפי שהורחב במאמר הקודם), עוזיהו כתב את ספר קוהלת. ספר קוהלת היה כנראה הספר שנגנז בבית המצורעים בסיפור 'עד עולם' ונמצא שם על-ידי עדיאל עמזה. הוא קרא ודרש בו עד יום מותו. גומלידתא הייתה עיר גדולה גאוות עמים עצומים, עד שעלו גדודי האויב ועשו אותה ערימות עפר ואת תושביה הפכו לעבדי עולם. היא הייתה בזמנה גדולה ומפוארת, עיר מוקפת בחומות עם מקדשים ומזבחות, בנויה גוויל וגזית ומבוצרת מכל עבריה. עיר שיש בה שני עמודים מפוארים, עיר שיושבת בין עמקים וגאיות וסביבותיה מדבר, עיר שהייתה תפארת עמים אבל חרבה מזה עידן ועידנים, 1,000 שנה ויותר לפני זמנו של הסופר עדיאל עמזה. העיר הזאת היא למעשה ירושלים. שמה מתפרש כ: גומל-י-דתא, היא קיבלה גמול מה' על חוקותיה הרעים, על עבודת הגילולים, על עבודת האלילים, על עבודת הגבירה-האם והקדשות ובקיצור חטאים, עליהם היא שילמה בחורבן. האויבים הם הרומאים, 'הגותים' בסיפור. הרומאים הרסו את העיר ולקחו לעבדים את תושביה. שמו של עוזיהו נזכר בסיפור של עגנון כ-"קרן עוזה" ומזכיר את התיאור של עוזיהו אצל יוסף בן מתתיהו: "נוגה-שמש מבריק הבהיק ונפל על פני המלך, שהוכה מיד בצרעת (עמ' 335). עוזיהו הקריב קורבן לה' בבית המקדש באותו הזמן שבו אירעה רעידת האדמה ואז לקה בצרעת. גם בסיפור של עגנון מסופר על רעידת האדמה שפקדה את העיר גומלידתא והפילה את חומותיה. הוא כותב שחומת העיר שאצל הגיא נזדעזעה והיה חשש למפולת כי נתערערו כמה נדבכים בחומה. בסיפור המקראי אנו רואים כי יותם בנו של עוזיהו מחזק את חומת ירושלים לצד נחל קידרון שנהרסה בעקבות רעידת האדמה. עדיאל מקהיל את עדת המצורעים ודורש בפניהם, כמו קוהלת שמבקש להקהיל את העם ולדבר בפניהם דברי חוכמה. בסיפור יש הקבלות רבות בין עדיאל לקוהלת ועוזיהו – עדיאל אוהב חוכמה ודורש חוכמה כמו קוהלת, הוא יושב בגינה בבית המצורעים תחת עצי הגן, כמו בגן עדן, כאותם גנים יפים שנטעו עוזיהו וקוהלת. עדיאל אומר דברים שאני יגע עליהם מתברר שאינם חדשים כי כבר הם קיימים אם כן למה אני עמל? ומזכיר בכך את דברי קוהלת: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש? על-פי עדי צמח, כל השמות בסיפור המתחילים באות ע' מעידים על רוחניות והקרבה עצמית. לדוגמה, עדיאל עמזה, האחות עדה-עדן. מחוץ לסיפור גם השמות של עגנון ועוזיהו. כל השמות המתחילים באות ג' מעידים על חומרנות וחטאים: גילולים, גבירה-האם (כנראה האשרה), גותים, גרף גיפיון לבית גיא-רעל, גומלידתא העיר, וכל שמות אלי העיר המתחילים באות ג'. הן לניגוד הזה בין רוחניות לחומרניות מופיע גם בדברי קוהלת: לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס....גַּם-זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּח (ב, כו). לסיכום, עיקרו של הסיפור הוא תוכנו האלגורי וכמאמר חז"ל: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". הסיפור 'עד עולם' מגלה לנו כי המלך עוזיהו הוא בעצם קוהלת.
|
תאריך:
|
30/10/2017
|
|
|
עודכן:
|
30/10/2017
|
|
אירית יעקב
|
הסיפור והחידה: 'עד עולם' של ש"י עגנון
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
וינטר הניה
|
6/11/17 15:33
|
|
האם החברים בקואליציה של בנימין נתניהו חוששים מבחירות ולכן משתדלים להרגיע את הרוחות הסוערות שנשבו בעוז בישיבת פורום "שרינו" של הליכוד? התשובה לשאלה זו כנראה חיובית ואיננה נובעת רק על-פי הערכות אישיות שלי. אך כדי שלא תחיה טעות אביא דברים בשם אומרם, כפי שהושמעו בדיון סביב קידום "החוק הצרפתי", שנועד למנוע חקירות של ראש ממשלה מכהן, אותו מנסה לקדם יו"ר הקואליציה דוד ביטן.
|
|
|
חובה עלינו לאמץ ממהלך ההיסטוריה את לקח הבתים הלאומיים שבנינו כאן, וכמו שבנינו במרוצת הדורות גם נתנו לקנאות הסיפא יד חופשית להרוס את מה שנבנה. ידינו הייתה גם במעל ההרס המוחלט של הבנייה בשנת 586 לפנה"ס וגם בשנת 70 לספירה.
|
|
|
בעת מלחמת העולם השנייה, כאשר טילי יו-2 הנאציים נחתו בחוצות לונדון וזרעו הרס והרג - עשה בית השידור הבריטי, בי.בי.סי., מעשה עיתונאי יוצא דופן. באותה שעה שבה ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל ניסה בכל דרך אפשרית לחזק את המוראל הלאומי ואת כושר העמידה של העם הבריטי, החלה מערכת הבי.בי.סי לשדר מדי יום ביומו את הנאומים היהירים של הצורר אדולף היטלר ועושה דברו התקשורתי יוזף גבלס, כאשר אליהם נלווית "פרשנות אוביקטיבית", המסבירה לציבור הבריטי, עד כמה היטלר חכם יותר מצ'רצ'יל, נחוש יותר ונבון יותר - ועד כמה צ'רצ'יל הינו חסר מעוף, בינוני בנתיבי חשיבתו האסטרטגית, ועד כמה כדאי לו לצ'רצ'יל ללמוד משיטותיו המתוחכמות של גבלס.
|
|
|
אני אוהבת את השירה אישית, רגשית ואוניברסלית. שירה פוליטית אינה מדברת אלי. אם כי יש שהמילים פשוט הולמות, תרתי משמע, לימים ולרגעים. אך איני סבורה שיש לה כל השפעה על המצב הפוליטי, החברתי.
|
|
|
במוצאי שבת, י"א בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, שעה קלה לפני שיגאל עמיר רצח את יצחק רבין, ניצב ראש הממשלה על הבמה בכיכר מלכי ישראל, אשר לימים תיקרא על שמו, והגדיר את האלימות, שהוא היה קורבנה, בלשון צמצום והמעטה. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל".
|
|
|
|