יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, לא היה נרצח, אם לא היה נחרץ בחתירתו להסכם שלום היסטורי בינינו ובין הפלשתינים, שלום שיש בו הכרה בזכותם של בני העם הפלשתיני למדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
יצחק רבין לא היה נרצח, אם לא היה נחרץ להמשיך ללכת בדרך לשלום, דרך הכרוכה גם בוויתורים טריטוריאליים. וויתורים טריטוריאליים הדרושים כדי לאפשר את הקמתה של המדינה הפלשתינית. לא אדם אחד,
יגאל עמיר, לחץ על הדק האקדח. לחצו על הדק האקדח, קוטל חייו של יצחק רבין, ממנו נורו שלוש יריות. כל העומדים על המרפסת בכיכר ציון לחצו על הדק האקדח. גם הרבנים, שהוציאו צווי פולסא דינורא, לחצו על ההדק, להם חברו מנהיגי מפלגות, שכיום מדברים על פיוס לאומי..
על ספסל הנאשמים ישב רק אדם אחד, יגאל עמיר, כל יתר הלוחצים על ההדק המשיכו וממשיכים להזין את החברה הישראלית בהאשמות "רבין רוצח", "רבין בוגד", ואף התמקמו בצמרת השלטון. אותם הלוחצים על ההדק יחד עם יגאל עמיר הם כיום המנווטים את מדיניותה של ממשלת ישראל.
מי שהשתתף בלוויה ברעננה, הגם שהמילה רבין לא הייתה כתובה על ארון המתים, אינו מבין עד היום את אחריותו לאווירה של התרת דם, שהמשכה שלוש יריות. ומה שנותר זה מתק שפתיים של המשתתף בלוויה ברעננה על במת הכנסת.
מתק השפתיים הזה אמור לככב על הבמה בעצרת הזיכרון לרצח רבין לפני 22 שנים. מתק השפתיים הזה בא לנקות ולזכות את כל האחראים להסתה ולהתרת הדם, שהובילה לרצח.
אגיע לעצרת, הגם שאת המילים "כן לשלום ולא לאלימות" הוציאו מארגני יום הזיכרון. אגיע לעצרת הגם שעל הבמה תנאם מי שפונתה בצו בג"ץ על כך שהיא בנתה את ביתה על אדמה פרטית פלשתינית. וכנגד אותו בית המשפט העליון אותו מחנה יוצר לו דה-לגיטימציה, כמו שעשה למחנה התומך בחתירתו של יצחק רבין לשלום ולהקמת מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל.
בואו לכיכר ותשמיעו את קולו של הקהל -
כן לשלום ולא לאלימות. 
