למען הגילוי הנאות אני חייב להודות שבמרוצת השנים האחרונות נזקף לזכותי קילומטרז' לא קטן של סיקור-מסעדות. חרשתי אותן, יסודית ולעומק, והייתי עימן בשגשוג ובשפל. רבות מאיתן כבר אינן קיימות, והכל בעטיו של משבר מתמשך בענף שהפך כבר מזמן לעסק אבוד.
המסעדות שבכל זאת עדיין שורדות נאבקות מדי יום על זכותן לקיום. לעיתים הן למעלה ולעיתים גם למטה, תלויות במזל שיאיר את פניהן. אך על-אף מצבן המדכא ומביך, יש בכל זאת כאלה שלא נפגעו, והן ממשיכות לשגשג כל העת.
אחת שכזו היא מסעדת "התרנגול הכחול" שבצפון תל אביב (רחוב ניסים אלוני 10), המלאה כל העת עד לאפס מקום בקהל-סועדים הרוחש לה אמון. פקדנו אותה בשניים, לעת צהריים, ומצאנו תפריט עסקי מגוון.
שרות למופת
לפתיח הוגש לנו קוקטייל מרענן של מקפא-פירות, עם לחם-מחמצת פריך וחמים. למנה ראשונה הזמנו פולנטה של תירס, שהייתה נימוחה ופיקנטית מאוד. אחריה הגיעה מנה עיקרית, של:טי.בון-טלה בליווי יורקות - מאכל-תאווה שערב לחיכינו.
באותה הזדמנות גם הוגש "און דה האוס" לצלחת של שנינו נתח-כבד מענג, שהותיר אחריו רק טעם של עוד. בצידו של האוכל מצאנו קנקן, גדוש במי-סודה משיבת נפשות. אז למען השם מה עוד נבקש, ואין ואין עדיין?
החשבון הסתכם ב-266 שקל, והוספנו עליו בונוס של 84 שקל לשרות למופת ויוצא מהכלל. לא נותר לנו אלא לזכות את מסעדת "התרנגול הכחול" ב-9 מתוך 10 הנקודות של העולם הקולינרי שלנו, ויצאנו ממנה ממש מדושני-עונג.
הכוויה בנשמה נעלמת כשמתעוררת התשוקה לחיים 
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
