ב-29 לאוקטובר 2017, בראיון "ברדיו דרום", אמרה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון פרופ' רבקה כרמי כי החל מהשנה, יונהג מסלול לימודי חדש בו יוכלו סטודנטים ערבים (בדואים) להתקבל לאוניברסיטה ללא מבחן פסיכומטרי. לדברי הנשיאה כבר קיימים מסלולי לימוד רבים באב"ג, שאינם דורשים ציון פסיכומטרי כתנאי לקבלה אלא הקבלה נעשית רק על סמך ממוצע ציוני הבגרות.

הנשיאה ביססה את הצעתה על שלושה טיעונים: 1. יש עדיין פער עצום בין התשתיות החינוכיות, בעיקר עד התיכון, בין אלה העומדות לרשוו של הילד היהודי לעומת המחסור בהן עבור הילד הבדואי ופער זה בא לידי ביטוי במבחן הפסיכומטרי. 2. עדיף לקבלם (את המועמדים הבדואים) באוניברסיטת בן-גוריון ובמדינת ישראל מאשר שהבדואים ילמדו בחברון, דהריה או ירדן ויספגו שם אידאולוגיות אנטי ישראליות קיצוניות. 3. הסטודנטים שילמדו במסלול זה לא יתקבלו "אוטומטית" לאוניברסיטה. יהי עליהם (וכך כבר מקובל בחלק מהמחלקות) להתחלק לרמות שונות, לעבור מכינות ותגבור בתוכניות נוספות כולל בחינות גמר.

מיד לאחר נאומה של הנשיאה החלו להופיע ברשתות החברתיות מחאות בוטות. מרביתם הדגישו את חוסר השוויון העלול להיווצר בין יהודים החייבים לשרת 3 שנים וחייבים בבחינה הקשה לבין הבדואים שאינם משרתים ויתחילו את לימודיהם מוקדם בלא הבחינה. אחרים שאלו היכן תרומת הבדואים למדינה (מלבד מיעוט קטן בצבא) שמצדיקה את מתן "הסוכריה" הזו. ח"כ עודד פורר ("ישראל ביתנו") טען שבחברה הישראלית יש עוד קבוצות/מגזרים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית כמו האתיופים, עולים חדשים, וכמובן החיילים שבעייתם היא אורך השירות ולאו-דווקא המצב הכלכלי.

הח"כ לא שלל את ההטבה למגזר הבדואי אך ביקש שהטבה זו תינתן גם למגזרים האחרים. לדבריו: "עצם העלאת הרעיון מעלה ריח חריף של חוסר שוויון ואפליה בתנאי הקבלה למוסד לימודים להשכלה גבוהה". ב-2.11 התקיימה הפגנה בשער הראשי של האוניברסיטה כנגד רעיון פתיחת מסלול ללא פסיכומטרי עבור הבדואים. השלטים שנשאו היו: "הגברת כרמי, עניי עירך קודמים"; "שכחתם את החיילים" וכן "העדפה מתקנת כן, אפליה- לא".

המשך ההתנגדות לרעיון פתיחת המסלול המדובר נשמע "ברדיו דרום" בעימות סוער שנערך בין יו"ר צעירי הליכוד בבאר-שבע יוסי ג'יבלי לבין מחמוד אל-עמור, מנכ"ל החברה הכלכלית ברהט.

מבחן הכניסה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות (מכפ"ל) בישראל הונהג בשנת 1981. מהותה - בחינת מיון לכניסה לאוניברסיטה או למכללה. את הבחינות עורך "המרכז הארצי לבחינות והערכה" מייסודן של האוניברסיטאות בישראל. ההנחה הייתה ש"ציון משוקלל" המשלב את ציון בחינת הבגרות של המועמד ובתוספת ציוני הבחינה הפסיכומטרית הוא המנבא הטוב ביותר שנמצא עד כה להצלחת המועמד בשנת הלימוד הבאה באקדמיה. כלומר בממוצע, ככל שציוני הפסיכומטרי + ציוני הבגרות גבוהים יותר כך המועמד ייטה לקבל ציונים גבוהים יותר בלימודיו באוניברסיטה.

הבחינה מתקיימת בחמש שפות כולל כמובן בערבית והיא נערכת בכמה מועדים בשנה. נדרשת מהמועמד "תקופת צינון" כלומר, אין אפשרות לגשת פעמיים ברציפות. מכאן שהציון המשוקלל מאפשר גם קביעת "רף תחתון" בהנחה שמועמד שלא יגיע לציון זה יתקשה לסיים את לימודיו. ראוי להדגיש כי "האוניברסיטה הפתוחה" ומספר מכללות ומוסדות אקדמאיים אינם דורשים בחינה פסיכומטרית בתנאי הכניסה ומוסדות אחרים מסתפקים בציונים הולמים מתעודת הבגרות.

קשיי נגישותן של קבוצות מיעוט להשכלה גבוהה מושפעים במידה רבה לא רק ממדיניות הקבלה לאוניברסיטאות אלא גם ממדיניות הסיוע הכלכלי לסטודנטים שנועדה לסייע לסטודנטים להשלים את לימודיהם לקבלת תואר ראשון. סטודנטים ערבים בישראל מתמודדים עם אפליה אתנית מתמשכת בהקצאת חדרים במעונות הסטודנטים וגם נתקלים בקשיים בשכירת דירות בערים יהודיות. בנוסף הם חווים קושי עצום למצוא עבודה, שניתן לשלבה עם הלימודים.

סטודנטים בדואים בנגב צריכים להתמודד עם העובדה, שביישובים שלהם אין שירותי תחבורה ציבורית המאפשרים הגעה יום-יומית למרכז האוניברסיטאי. מצב זה טומן בחובו סכנה הן לקהילה הבדואית הן למארג העדין והשברירי של החברה הישראלית בכללותה.

האוכלוסייה הערבית בישראל, והבדואים בתוכה, עוברת תהליך של פרגמנטציה ההולכת וגוברת. התהליך הוא בכיוון של משבר, יותר מאשר התפתחות נורמטיבית. ההסבר לכך טמון במדיניות נוקשה שמפעילה מדינת ישראל כלפי המיעוט הערבי. הערבים נתקלים בישראל כבעלת צביון יהודי, לא רק ברמה הסמלית, אלא גם כבעלת מדיניות של אפליה מסוימת בתחומים שונים ובכל הרמות.

האוכלוסייה הבדואית בנגב חשה שאין מוכנות מצד המדינה לבוא לקראתה, ודבר זה יוצר תחושת תסכול ומצוקה ההולכת וגוברת. משקפות רגשות עזים של ניכור ושל עוינות כלפי מדינת ישראל. ההוכחה להזנחה בתחום זה (חינוך, לימוד) מודגמת בטבלה הבאה (שנערכה לפני 8 שנים) והמראה את אחוזם הנמוך של הבדואים בקרב המוסדות האקדמאיים:

אחוז הסטודנטים הבדואים הלומדים לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות בשנת הלימודים 2009-2008 לפי יישוב:

כסיפה: לתואר ראשון - 3%, באוניברסיטאות - 2.3%, במכללות - 0.7%

תל שבע: לתואר ראשון - 2.9%, באוניברסיטאות - 1.2%, במכללות - 1.6%

לקיה: לתואר ראשון - 2.7%, באוניברסיטאות - 1.6%, במכללות - 1.1%

רהט: לתואר ראשון - 2.7%, באוניברסיטאות - 1.3%, במכללות - 1.4%

חורה: לתואר ראשון - 2.5%, באוניברסיטאות - 1.5%, במכללות - 1.1%

שגב שלום: לתואר ראשון - 2.3%, באוניברסיטאות - 0.6%, במכללות - 1.6%

ערערה: לתואר ראשון - 1.3%, באוניברסיטאות - 0.7%, במכללות - 0.6%

ממוצע ארצי: לתואר ראשון - 13.6%, באוניברסיטאות - 6.7%, במכללות - 6.9%

מקור לטבלה: סבירסקי ש' ואחרים, תמונת מצב חברתית, תל אביב 2010.

• נתוני 2016 - 2017 הראו על עלייה מסוימת באחוז הסטודנטים הבדואים אך המספרים עדיין נמוכים למדי.

אוניברסיטת בן-גוריון ביקשה לקדם את ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הבדואית החל משנות השבעים המוקדמות. אולם, עד שנת 1999 רק 146 בוגרים בדואים סיימו את לימודיהם באוניברסיטת בן-גוריון, מתוכם רק 18 בנות (מתבסס על ספר הנתונים הסטטיסטיים על הבדואים בנגב, 2010, עמ' 167) כמות זו זעומה ואינה עונה על צורכי החברה הבדואית, הזקוקה להרבה יותר אקדמאים כדי לשרוד בתנאים ובמציאות החדשה שנכפו עליה.

למען מטרה זו התגייסה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והקימה בשנת 1997 את המרכז לחקר החברה הבדואית והתפתחותה מטרתו של המרכז היא קידום מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב על-ידי צמצום פערים השכלתיים ופיתוחן של תוכניות ייחודיות לשיפור החינוך בבתי הספר הבדואים. המרכז הפעיל כמה תוכניות ייחודיות באוניברסיטה: "פרחי מדע" ו"ניצני רפואה", ששמו דגש על הכנת תלמידים בדואים להשתלבות באקדמיה.

תוכניות אלה אכן הביאו לעלייה בכמות הסטודנטים, אך זו עדיין אינה משמעותית בהתחשב באחוזם של הבדואים באוכלוסייה). פרויקט נוסף קידם את כניסתן של נשים לאקדמיה על-ידי מתן מלגות מלאות ותמיכה אקדמית ברמה אישית. פרויקט זה אכן תרם לעליית כמות הנשים ואף הפך את התמונה, כך שכמות הנשים עלתה על זו של הגברים. בשנת הלימודים 2010-2011 למדו 291 סטודנטים בדואים לתואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מתוכם 215 בנות. בנוסף, למדו באותה שנת לימודים 79 סטודנטים ללימודי התואר השני, מתוכם היו 32 בנות.

עם הפעלת הפרויקטים והתוכניות הייחודיות על-ידי המרכז הבדואי חלה עלייה יחסית בכמות הבוגרים הבדואים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. 441 בוגרים בדואים בין השנים 2000 - 2009 שסיימו את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מתוכם היו 197 בנות. לעומת זאת, היו 184 בוגרים שסיימו את לימודי התואר השני, מתוכם היו 43 בנות המספרים אומנם גדלו אך ביחס לצרכים של החברה הבדואית המטרה הייתה רחוקה מהשגה.

היקלטותם של הבדואים בחברה הישראלית היא שולית. הפער החינוכי, אשר תחילתו בבית הספר היסודי, מגיע לשיאו ברמת האוניברסיטה. הגורמים העיקריים המעכבים את התפתחותה של ההשכלה הגבוהה בקרב הבדואים הם: א) רמה נמוכה של שירותי החינוך הממלכתי; ב) מצבה הכלכלי הירוד של הקהילה; ג) כדאיות ההשקעה בהשכלה גבוהה; ו-ד) תנאי קבלה למוסדות להשכלה גבוהה.

אחד הגורמים המביא לשיעור נמוך של השכלה גבוהה בקרב הבדואים בנגב הוא נגישות הקהילה למוסדות ההשכלה הגבוהה. במרבית המוסדות להשכלה גבוהה בישראל המועמדים נדרשים לעמוד בשני תנאים: תעודת בגרות ברמה מסוימת וציון פסיכומטרי.

בשני מדדים אלו ניתן לראות פערים בין קהילות שונות בישראל ובכללן קושי משמעותי לקהילה הבדואית. מערכת החינוך התיכונית מתאפיינת במידה גדולה של אי-שוויון בין בתי ספר שונים, ובין בתי ספר יהודיים ובתי ספר בדואיים בפרט. אי-שוויון זה מפחית את סיכוייו של התלמיד הבדואי להיות זכאי לתעודת בגרות שתעמוד בתנאי הסף של המוסדות להשכלה גבוהה.

בנוסף לתעודת הבגרות וטיבה, גם המבחן הפסיכומטרי מהווה מכשול למיעוט הערבי להשכלה גבוהה. מסתבר שהפער בין ממוצע הציונים בבחינה הפסיכומטרית בקרב נבחנים בעברית ובערבית בארבע השנים האחרונות עומד על 123-126 נקודות (לטובת הראשונים). כך שבשנת 2000 ממוצע הציונים בקרב הנבחנים בערבית עמד על 434 בהשוואה ל-560 בקרב הנבחנים בעברית.

משמעות נתונים אלה היא עדיפות של הסטודנטים היהודים על פני עמיתיהם הערביים בקבלה למוסדות להשכלה הגבוהה, ובמיוחד למקצועות היוקרתיים הדורשים סף קבלה גבוה. תוכנו של המבחן הפסיכומטרי מוטה גם הוא לכיוון התרבות המערבית. כלומר, מדובר בכלי מיון המפלה שלא לצורך בין מועמדים מרקע חברתי ותרבותי שונה.

דוח ועדת המשנה של ות"ת לקידום ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית המליץ, כי מן הראוי לשנות את תוכני המבחן הפסיכומטרי תוך התאמתם לתרבות הערבית. המלצה זו לא אומצה עד היום על-ידי המרכז הארצי לבחינות ולהערכה.

באותה נקודת מפגש ראשונה בחינוך הישראלי, שבה מתמזגות שתי מערכות החינוך, הערבית והיהודית, מהווה המבחן הפסיכומטרי מחסום המונע מתלמידים ערבים להתקבל לאוניברסיטה או למקצוע שבו בחרו, מפני שהם "אינם טובים מספיק" או "אינם טובים כמו" עמיתיהם היהודיים. ההשלכות של עובדה זו אינן אקדמיות בלבד, אלא נוגעות להתפתחות זהותם של הסטודנטים הערבים לעומת עמיתיהם היהודים.

בשנת 2003 - 2004 הסכימו משרד החינוך, הכנסת, ועדת החינוך וראשי האוניברסיטאות לבטל את דרישות המבחן הפסיכומטרי. החלטה זו הדירה את הבדואים מיכולת הכניסה לאוניברסיטאות. זאת ועוד, תוך ניסיון להפוך את המוסדות האקדמיים לנגישים הוחלט להתבסס על ציוני הבגרות בלבד. אך מהר מאוד התברר למנהיגים שמי שנהנה מהחלטה זו היו בעיקר הערבים ולא אוכלוסיות השוליים היהודיות.

לאחר שהוברר כי אחוז המתקבלים הערבים במחלקות הסיעוד, החינוך ורפואת השיניים הכפילו עצמם, מיהרו קברניטי ההשכלה הגבוהה והחזירו את המבחן הפסיכומטרי כתנאי קבלה הכרחי. צעד זה גרם לכך שגם באוניברסיטת בן-גוריון כיום, אחוז הסטודנטים הבדואים הוא נמוך למדי, גם במקצועות של הוראה, חינוך, סעד ועוד - אשר מקובל על כולם כי הם נועדו להכשיר את הצעיר הבדואי לעבוד אחר כך בקרב קהילתו בבתי הספר, משרדי-הרווחה ובמרפאות.

לאחרונה, אף החלו מספר אוניברסיטאות להעלות את גיל הנרשמים וזאת לכאורה במגמה "להשוות" בין הערבי שאינו חייב בשירות בצה"ל ויכול כבר בגיל 18 להירשם לעומת הצעיר היהודי החייב לשרת 3 שנים ורק אז להירשם. ערבים ובדואים נאלצים להמתין איפה כמה שנים עד לרישום ורבים מהם מוותרים בסופו של דבר על מסלול הלימודים האקדמי. ראוי להזכיר שהגבלה זו אינה קיימת לגבי יהודים הדוחים שירות צבאי או הסדרים אחרים ואזי הם רשאים ללמוד ללא מגבלת גיל.

באחד המחקרים כתב פרופ' איסמעיל אבו-סעד: "כי הפערים החינוכיים, אשר מתחילים בחינוך היסודי ומגיעים לשיא ברמת האוניברסיטה, וכן מעמדה השולי של הקהילה הבדואית בנגב, מעמדה הכלכלי הנמוך והעדר כל עידוד מצד השלטונות, תורמים רבות להנצחת המצב בו לחלק מבניה ולבנותיה ההישגים הלימודיים הנמוכים ביותר בארץ".

הרוחות בהקשר למחלוקת זו לא תרגענה. הנשיאה קרוב לוודאי תיפגש עם ראשי אגודת הסטודנטים וכן מסגרות אחרות, חוץ אוניברסיטאיות. ברור הוא שאחריות הממשלה משרד החינוך והאוניברסיטאות על רמת הלימוד וההשכלה בעיירות הבדואים היא כוללת כלומר, מאמץ בכל כיוון להעלות את הרמה ולהשתדל ולהשוותה עם התלמידים והסטודנטים היהודיים גם במחיר פתיחת תוכניות אחרות, מקלות, מותאמות שעשויות ליצור בקרב הציבור היהודי תחושת "העדפה".

תוכניות אלו נועדו לתקן עוול שנמשך שנים רבות. בה בעת על הממשלה והות"ת ומשרד החינוך לפתוח מסלולים אקדמאיים המתחשבים במועמד ובמעמדו ותפקידם להקל על מועמדים הבאים ממגזרים שונים כמו חיילים, משרתי שירות לאומי, אתיופים, ומועמדים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.