ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו הוא אדם של מילים. הרבה מילים. מילים כתובות, מלים מדוברות, מילים המופרחות לאוויר העולם בכישרון רטורי לא מבוטל. אבל כל מי שקורא בעיון את המלים הנובעות מבית היוצר התעשייתי של נתניהו, צפוי להפתעה רבה. מתוך ניתוח יסודי של ים המלים עולה בבירור, כי למרות ההצהרות על הרצון העז ב"שלום" כוונת נתניהו האמתית איננה להגיע להסדר של קבע עם נציגי הרשות הפלשתינית, אלא רק "לבדוק" אם ניתן להגיע להסכם.
ואלה המלים המכובסות שכתב ראש הממשלה באיגרת לציבור הישראלי שפורסמה לא מכבר באתר ראש הממשלה המדווח בנאמנות על כל מלה היוצאת מפיו, אם בישיבות ממשלה אם בכל מקום אחר. לפעמים זה בגלל מנהרות החמאס מרצועת עזה, לעתים בטענה שבעקבות הכאילו-השלמה בין הפתח לחמאס ברור שאי-אפשר לנהל מו"מ עם ארגון טרור. תירוצים לא חסרים.
וכה כתב אשף המלים נתניהו: "אני מאמין שחשוב שמדינת ישראל תיכנס לתהליך מדיני שיימשך לפחות תשעה חודשים במטרה לבדוק האם ניתן להגיע בזמן זה להסכם עם הפלשתינים. בתשעת החודשים הקרובים נבחן אם יש מולנו גורם פלשתיני הרוצה כמונו בסיום אמתי של הסכסוך". תשעה חודשים חלפו ואינם, אך תמיד נמצאה תואנה כלשהי שלא לקפוץ למים של חידוש המו"מ.
נתניהו אדם רציני ועקבי והוא מאמין במלים שלו. זו האמת וכך הוא פירט אותה בהודעה הרשמית מטעמו. "לבדוק", "לבחון". אלה המלים הפורמליות. אך מבין השיטין של המלים האלה צצה עובדה מביכה משהו. נתניהו מבטיח בכתובים כי "אם נצליח להשיג הסדר שלום כזה אביא אותו למשאל עם".
"הסדר שלום כזה?" - על איזה "כזה" הוא מדבר?. מנין צץ פתאום ה"שלום" הזה שקשה מאוד להאמין שניתן להגיע אליו במסגרת הזמן המוגבלת שהציב לו ראש הממשלה. לנתניהו פתרונים.
במשאל עם, אם אכן יתקיים על-פי חוק יסוד חדש שיחוקק בכנסת, לא תוצג שאלה על "הסכם שלום", מדוע לא? כיוון שסוגיית הליבה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני - התביעה הפלשתינית למימוש "זכות השיבה" - לעולם לא תוכל להיות מקובלת על ישראל. שהרי אין מחלוקת על כך שאם יחזרו לתחומי הקו הירוק כל הפליטים שנעקרו מבתיהם ב-1948 ועודם חיים כיום, כולל יורשיהם, צאצאיהם ובני צאצאיהם - מדינת ישראל תחדל להתקיים.
מה אם כך הסיבה שנתניהו מדבר מעת לעת על מהלך של חידוש המו"מ? כיוון שראש הממשלה הוא אדם רציונאלי ופוליטיקאי מנוסה, יש כנראה סיבה אחרת לדיבורים על תחיית המתים התקשורתית של המו"מ. מה בדיוק הסיבה הנסתרת הזו - את זאת אולי נלמד לדעת בעתיד. כרגע אפשר רק להעריך במידה רבה של סבירות, כי במקרה הנדון אין אנו עוסקים בחידוש המו"מ אלא במשחק פוקר פלשתיני-ישראלי מול יריב רב עוצמה - ארה"ב. וההימור במשחק הזה פשוט. בסופו של מסע "בדיקה" ואחרי שהנשיא טראמפ ילמד את רזי הרזים של הסכסוך, מי יהיה זה שעליו תטיל ארה"ב את אשמת הכישלון, עלינו או עליהם. מסיבה זו קל מאוד יהיה להגיע אל המסקנה הסופית: לא יתקיים כל מו"מ תכליתי, לא ייחתם הסכם שלום, ירושלים לא תחולק, התנחלויות לא יפונו, וכמובן לא תמומש כל תביעה ל"זכות שיבה".
בקיצור ולעניין אפשר לומר: על-פי תפיסת עולמו של נתניהו חובתנו היחידה היא להמשיך ולדבר, עוד ועוד. מוכרחים להמשיך לדבר על הרצון בחידוש המו"מ ועל כך שאסור להפסיק לנגן את נעימת השלום. ועד אז? או שהפריץ ימות או שהשור ימות, ובינתיים אנו מרוויחים זמן ואפשר להמשיך ולטייל במרחבי הגלובוס ולדבר על השלום שכולנו שואפים להשיגו בכל מאודנו.
