פרסום מסמכי פרדייז בשבוע שעבר שב והפנה את תשומת הלב לשימוש שעושים אישים בכירים וחברות בינלאומיות במקלטי מס כדי להפחית בצורה ניכרת את חיובי המס שלהם בארצותיהם. זהו סיבוב שני של מסמכים שחשף אותו גוף – הקונסורציום הבינלאומי של עיתונאים חוקרים – לאחר מסמכי פנמה של השנה שעברה.

הפרסומים הללו מציבים שוב ושוב את אותן שאלות בפני הפוליטיקאים: כיצד ניתן להמשיך ולסבול מצב בו קיימות פרצות שלא נסתמו, ואשר משרתות את העשירים בלבד? לדעת דר-שפיגל באירופה יש שאלת משנה חשובה לא פחות: כיצד מתאפשר לחלק מחברות האיחוד האירופי – ובראשן הולנד ואירלנד – לשמש כמקלטי מס הפוגעים ביתר מדינות האיחוד?

הכעס מובן, אך במידה רבה אינו מעודכן – כותב כריסטיאן ריירמן. רבות מטכניקות ההתחמקות ממס לא יעבדו כיום, משום שמדינות רבות משתפות פעולה כדי לסתום את הפרצות. קריאת מסמכי פרדייז ומסמכי פנמה משולה להתבוננות במראה האחורית, משום שהם משקפים במידה רבה אירועים שהתרחשו לפני שנים. עם זאת, סגירת כל הפרצות היא תהליך פוליטי ארוך ולעיתים מתסכל; האינטרסים של המדינות שונים ומקשים להגיע להבנות כוללות.

חילופי מידע אוטומטיים

יש כמה התפתחויות חיוביות, מדגיש השבועון הגרמני. שיתופי הפעולה בין הרשויות הפיסקליות של עשרות מדינות, ובראשן המדינות העשירות, מבוצעים כעת בצורה שוטפת. מדינות אלו אינן יכולות להמתין עד שיתבקשו לספק מידע, אלא מחויבות להעבירו בצורה אוטומטית זו לזו. 50 מדינות כבר הצטרפו למסגרת פעולה זו ועוד 50 נמצאות בדרך. גם הסכמים בינלאומיים יקשו על חברות להסיט רווחים ממדינה למדינה כדי לשלם את המיסים הנמוכים ביותר.

הועלתה הצעה להקים מרשם בינלאומי פומבי של הבעלויות בחברות, כך שהכל יידעו מי רשומה במקלטי מס, אבל בריטניה והולנד מתנגדות – והאיחוד האירופי חייב להסכים על כך פה אחד. הצורך בהסכמתן של כל מדינות האיחוד גם מסביר מדוע אין בו מס חברות מינימלי אחיד, וזאת בניגוד למע"מ ולבלו על טבק. מדינות כמו מלטה מונעות מס חברות מינימלי, כדי להמשיך ולמשוך אליהן חברות בזכות שיעורי המס הנמוכים שלהן. במלטה 5 מיליוני האירו הראשונים בשנה חייבים במס של 15%, ומעל סכום זה – אין כלל מס.

צעד נוסף שנועד להגדיל את השקיפות נחסם בידי ארה"ב ויפן. הצעד מתמקד במס שמשלמות חברות בינלאומיות במדינות האם שלהן. כיום יכולות רק רשויות המיסים במדינות הנוגעות בדבר לדעת מהו אותו שיעור. וושינגטון וטוקיו מתנגדות להצעה לפרסם מידע זה. גם אם כל יתר המדינות העשירות יסכימו לצעד זה, ארה"ב ויפן יכולות לטרפד בעטיו את כל שיתוף הפעולה – ולכן המחיר שלו גבוה מדי.

דרך אחרת לחתור תחת מקלטי המס היא להתחרות בהם, מציע ריירמן. אולם אפשרות זו אינה מציאותית לכלכלות הגדולות. למדינות בעלות תעשיה מועטה מאוד, כמו קפריסין ומלטה, כדאי למשוך השקעות זרות באמצעות שיעורי מס נמוכים. אבל מדינות בעלות בסיס תעשייתי וכלכלי נרחב, יכולות גם להפסיד כסף בתחרות כזו. הן יצטרכו להציע את שיעורי המס הנמוכים ביותר לחברות זרות ולכן גם לחברות מקומיות – מה שיוביל לכך שיפסידו יותר ממה שירוויחו.

ארה"ב פועלת בלב ולב

המאבק נגד מקלטי המס קשה עוד יותר משום שארה"ב – הכלכלה הגדולה ביותר בעולם – מנהלת מאבק זה בלב ולב. מדינת דלאוור מהווה בית למאות חברות קש אנונימיות. הממשל הפדרלי – רפובליקני ודמוקרטי כאחד – היה במשך שנים ותרני כאשר מדובר בחברות רב-לאומיות המתחמקות ממיסים, וזאת למרות שארה"ב עצמה היא הנפגעת מתעלולי מס של חברות מקומיות כמו גוגל, אפל ואמזון.

המיסים של חברות אמריקניות אמורים להגיע לארה"ב, בהתאם לעיקרון השולט במערכות המס כמעט בכל העולם: אזרח או תאגיד אמור לשלם מס במדינה בה הוא פועל. אולם במשך עשרות שנים כללו חוקי המס האמריקניים פרצות עבור חברות מקומיות. הן רשאיות "להחנות" את הקניין הרוחני שלהן בחברות-בנות בחו"ל וכך הן יכולות לשלם את רוב המיסים באותן מדינות. כך הצליחה אפל להפחית את חבות המס שלה במיליארדי דולרים באמצעות חברות-הבנות שלה באירלנד.

ריירמן מסביר, שבמקור נועדה תקנה זו למנוע מרשות המיסים האמריקנית להפסיד כסף, כי אם חברות אינן משלמות מס בארה"ב – הן גם לא יכולות לקזז שם את הפסדיהן. זה היה רלוונטי בשנים הראשונות לפעילותן של חברות ההיי-טק, אך הנימוק הזה איבד את משמעותו כאשר התחילו להרוויח – ובענק. אבל הפרצה לא נסגרה, כי ממשלת ארה"ב תמיד נראתה כזרוע מייצאת של החברות המקומיות. בעיניה, ההשפעה של החברות האמריקניות בחו"ל חשובה יותר מאשר הפסד של מיליארדי דולרים בהכנסות ממיסים.

אז האם המאבק נגד מקלטי מס אבוד? לא בהכרח, טוען ריירמן, אך אין לצפות שהתוצאות יהיו מיידיות. כאשר תקים אנגלה מרקל את ממשלתה החדשה, היא תהיה חייבת להמשיך ולפעול לסתימת הפרצות סביב העולם. כמה מן המעורבות בשיחות הקואליציוניות מאמינות, שלגרמניה יש כמה וכמה כלים שיאפשרו לה להפעיל לחץ על מקלטי המס. הצעד המרכזי שצריך לעשות שר האוצר הבא הוא לנסות לשכנע את חברות האיחוד האירופי להפסיק להציע הטבות מס בלתי ראויות – וגם את ארה"ב, כי בלעדיה רק מעט יכול לקרות.