בתחילת החודש הודיע הנשיא דונלד טראמפ על מינויו של ג'רום פאואל ליו"ר הפדרל ריזרב – דהיינו לנגיד הבנק המרכזי של ארה"ב. מאז, סורקים רבים בקפידה את קורות חייו במטרה לנסות ולשער איזה יו"ר הוא יהיה. הוא אינו כלכלן אלא בנקאי, והיה מעורב בשווקים הפיננסיים גם כמשקיע וכקובע מדיניות. אומרים שהוא שואף ליצור קונצנזוס ומכנים אותו "מר רגיל". והוא עשיר, עשיר מאוד – ועל נקודה זו עומד סטיבן גנדל בביזנסוויק.

לאישיותו של יו"ר הפד יש חשיבות, אומר לורנס בל מאוניברסיטת ג'ון הופקינס שחקר את הנושא. למשל: אישיותו של בן ברננקי מנעה ממנו לראות את המשבר הפיננסי של 2008 כשהוא הולך ומתקרב ולפעול מהר יותר כאשר התרחש. הנטייה של פאואל לקונצנזוס מדאיגה גם היא, משום שהפדרל ריזרב מטבעו מושך אנשים לכיוון המרכז ולכן רצוי שיהיה בו מי שיאתגר את החשיבה המקובלת.

פאואל גם לא עשוי להיות "יונה" בנוגע לשערי הריבית כפי שחושבים טראמפ ואחרים. בחודש יוני הוא דיבר על הצורך להעלות אותם. מבחינה היסטורית, ראשי הפד שהגיעו מהמגזר הבנקאי נטו לריבית גבוהה יותר מאשר עמיתיהם שהיו כלכלנים. ויליאם מרטין, שהיה יו"ר הפד בשנים 1970-1951 ונחשב לאחד הטובים שבהם בעידן המודרני, היה ניצי במיוחד בתחום הריבית. הוא נהג להמשיל את הבנק המרכזי למארח שלוקח את קערת הפונץ' כאשר המסיבה מתחילה.

יש הסבורים שהעדר הניסיון של פאואל ככלכלן הוא דבר טוב, משום שזה אומר שהוא יתקשר בשפה פשוטה. לאורך שני העשורים האחרונים, הודעות הפד נעשו ארוכות יותר ומסובכות יותר. בשנת 2014 נמצא, כי הודעות קודמות הצריכו יכולת קריאה של תלמיד בכיתה ט', וכעת צריך תואר שני כדי להבין אותן. לא-כלכלן שיוכל להסביר את המדיניות לוושינגטון ולשאר העולם יהיה שינוי מרענן, אומר וינסנט ריינהרט, שהיה כלכלן בכיר בפד.

עם זאת, אומר ריינהרט, כנראה יש סיבה לכך שכל ראשי הפד האחרונים היו כלכלנים. התפקיד העיקרי כיום הוא לאותת על הכיוון העתידי של מדיניות הריבית – תפקיד שהיו"ר היוצאת, ג'נט ילן, מילאה היטב. קשה לחזות את שערי הריבית, והמודלים בהם נעשה שימוש נעשים יותר ויותר טכניים. "הסכנה שהיא שלא-כלכלן רק ישתמש בהמלצות של כלכלני הפד. [אלן] גרינספן, ברננקי וילן יכלו להתווכח", הוא מסביר.

כאמור, גנדל מתמקד בעושרו של פאואל, שהיה בנקאי בכיר בוול סטריט ותופר עסקות בקרן ההשקעות קרלייל גרופ. רוב הדיווחים אומדים את הונו ב-55 מיליון דולר, אך ניתוחו של גנדל מוביל למסקנה שהשקעה מרכזית אחת שלו שווה לבדה 58.5 מיליון דולר. לכן, נראה שהונו מסתכם ב-112 מיליון דולר; פאואל סירב להגיב על הדברים.

מכל מקום, ברור שבראש הבנק המרכזי יעמוד כעת אדם הנמנה עם האלפיון העליון של האמריקנים, מי שהונו גדול פי 800 מזה של יו"ר הפד האגדי פול וולקר. כל תזוזה בריבית תשפיע במישרין ובצורה משמעותית על הונו של פאואל, ואם היא תישאר אפס או קרוב לאפס – הפגיעה בו תהיה מיידית וניכרת לעין. ברננקי הוריד את הריבית לכמעט אפס בזמן המשבר; האם נגיד העשיר פי 40 ממנו יעשה את אותו הדבר בשעת הצורך?

פער ההכנסות בין האמריקנים הוא אחד הנושאים המרכזיים הניצבים בפני ארה"ב, טוען גנדל. הפד יכול למלא תפקיד בניסיון לצמצם את הפער, או לכל הפחות להאט את הגידול בו. דרך אפשרית אחת היא להגביל את המשכורות המשולמות לבכירי המגזר הפיננסי, אבל פאואל צפוי להקל ברגולציה על וול סטריט – כפי שרוצה הנשיא שמינה אותו לתפקיד. מסכם דין בייקר, מנהל מכון מחקר ליברלי לכלכלה: "כאשר מנהיגות הפד אינה יודעת מה פירוש לאבד את עבודתך ולא להיות מסוגל לשלם שכר דירה – זו בעיה".