מתוק וטוב לו

על-מנת להבין מדוע אנחנו כל-כך אוהבים מאכלים מתוקים ומדוע אנחנו לא מצליחים לסרב לקוביית השוקולד השנייה לאחר הראשונה, צריך להבין את עומקם של התהליכים אשר הופכים את הסוכר לממכר.

קשה להגדיר מהי התמכרות לסוכר. ניתן לומר בכלליות, כי התמכרות למזון היא מצב פיזי ונפשי שבו חשים תשוקה לאכילת מאכלים מסוימים אשר גורמים לנו הנאה ותחושת סיפוק רגעית ויש בה תלות פסיכולוגית. כיוון שהאכילה היא צורך בסיסי, חוקרים שונים מגדירים באופן שונה את התופעה.

יש המשווים את ההתמכרות לסוכר/למתוקים/לפחמימות (כלל המאכלים אשר מתפרקים בגוף לסוכר) לכל התמכרות אחרת כמו התמכרות לעישון, לשתיית אלכוהול וכדומה. ההבדל הוא, שבניגוד להתמכרויות האחרות מהן קל יותר להתנתק לחלוטין, האפשרות להתנתק או לסלק את כלל הפחמימות והמתוקים מתפריטנו כמעט ובלתי אפשרית.

הכל מתחיל אי-שם במוח במולקולות הקרויות מוליכים עצביים או נוירוטרנסמיטורים, להם שלל תפקידים, ובין היתר הם אלו המאותתים על רעב ושובע. אחד מהם הוא הדופמין. כשאנחנו אוכלים, קולטני הטעם המתוק המצויים בחלק הקדמי של הלשון מעבירים אותות בשרשרת של תהליכים ישירות למוח ובתגובה המוח משחרר את הדופמין.

לדופמין תפקיד חשוב במערכת התגמולים וההנאה הרגעית בגופינו, והוא אחראי, בין היתר, על תחושת ה"היי" הנעימה ובכך יוצר מצב הדומה מבחינות רבות להתמכרות. גם לאחר אכילת ארוחה מאוזנת (ולא רק לאחר אכילת מתוקים), רמות הדופמין עולות, אך אכילה קבועה של אוכל דומה, מורידה את רמות הדופמין, מה שגורם לנו שעמום ורצון לגוון את התזונה. עם זאת, שחרור יתר של דופמין והפעלתו, עשויים לגרום לחשקים מוגברים.

התמכרות האנשים לסוכר היא בשל צריכת יתר שלו. בכל פעם יש צורך לאכול יותר ויותר סוכר כדי לחוות ולשחזר את ההרגשה הטובה המתרחשת בעקבות אכילתו, אך בצריכת כמויות גדולות, סף הרגישות יורד, הצריכה עולה וכך הלאה.

מוליך עצבי נוסף המקושר לתשוקה לפחמימות ולסוכרים הוא הסרוטונין. אכילת פחמימות וסוכרים משפיעה באופן ישיר על הגברת וייצור הסרוטונין והוא בתגובה משרה תחושת שלווה פיזית ונינוחות. גם מסיבה זו, אנשים נוטים לאכול יותר מתוק במצבי לחץ וסטרס שונים ונהנים מהתחושה הטובה הנלוות לכך.

מטרת העל היא להפחית מכמות הסוכר המוסף בתזונה. המאמצים לצמצום הסוכר משתלמים בהחלט. בטווח הקצר, אנשים ירגישו שיפור ברמות האנרגיה וירידה ברמת העייפות ולאחר פרק זמן הם יחושו ירידה ניכרת בתאווה לסוכר. היתרונות לטווח הארוך מובהקים ומביאים לירידה בשיעור היארעות מחלות רבות ובשיעורי התמותה.

• חלק מהאנשים מרגישים שהפחתה הדרגתית בכמויות הסוכר לא "עובדת" והפתרון עבורם יהיה הפסקה טוטלית של כל הסוכר המוסף: הסוכר בשתייה החמה, מיצים, ממתקים כמו שוקולדים, מאפים, עוגות ועוגיות וכדומה;

• בדקו עם עצמכם מהן השעות הקשות שלכם - בהם הצורך שלכם במתוקים עולה (מסיבות פיזיולוגית כמו עייפות או מסיבות רגשיות). במידה ומדובר באכילת רגשית מסיבות שונות, צרו תוכנית גיבוי, חשבו מראש על פעולות נוספות שאינן אכילה, אשר גם הן ישרו עליכם את אותה תחושה נעימה ומספקת. למשל - צאו להליכה, הקשיבו למוזיקה שעושה לכם "טוב על הנשמה", הרימו טלפון לאדם קרוב, קראו ספר שמרתק אתכם וכדומה. התהליך הזה של קטיעת הרצף המוביל לאכילה רגשית דורש תרגול אך בהחלט ניתן להתמודד איתו;

• הפחיתו משמעותית צריכת ממתיקים מלאכותיים. כמות גדולה של ממתיק מלאכותי יכולה לגרום לרצון עז למזון מתוק;

• סייעו לעצמכם באמצעות ארגון מחדש של הסביבה הביתית. הקטינו את הפיתויים באמצעות קנייה מופחתת של מתוקים וסוגיהם;

• ודאו כי אתם ישנים מספיק שעות בלילה וברצף. ידוע כי העייפות במהלך היום גוררת בעקבותיה צורך באכילת מזונות "מעוררים" והמשיכה הטבעית של רוב האנשים היא לסוכר מתוך מחשבה מטעה שהוא מעורר;

• היות שהתמכרות למזון נובעת מן ההנאה שבאוכל, פנייה לדיאטנית אשר תסייע בהרכבת תוכנית תזונה מותאמת האישית, עם התייחסות לשעות הקריטיות של כל אחד ועם שילוב מזונות בריאים ומשביעים אשר ימנעו תחושת רעב לאורך היום יכולה לתרום בהחלט. במקביל, גם ליווי רגשי מתאים יכול לסייע;

• כיום, ישנו טיפול ברפואה סינית הכולל בתוכו דיקור סיני וצמחי מרפא אשר הוכחו מחקרית להורדת משקל והורדת החשק למתוקים ופחמימות. הטיפול מאזן את מערכת העיכול על-ידי שיפור הפלורה הטבעית של המעיים, שיפור המטבוליזם ושיפור תפקוד האיברים הקשורים לעיכול. בעזרת כל זה ניתן לראות ירידה בחשק למתוק ופחמימות, איזון הרגשת הרעב ותסמינים נוספים כגון שיפור בעייפות ולאות, כאבים אורתופדיים ועוד.