המחלוקת על נוהל הסדרי הטיעון מוכרת היטב, והשבועון אקונומיסט מצטרף לוויכוח – תוך שהוא מדגיש בעיקר את החששות מפני הודאות שווא.

המציאות בעשרות מדינות שונה בתכלית מזו שמוצגת באלפי דרמות משפטיות. שם רואים בלשים, מומחים פורנזיים, חקירות נגדיות דרמטיות. בפועל, חלק עצום מן המקרים נסגרים בהסדרים. ב-1990 היו הסדרי טיעון ב-19 מדינות; כיום יש ב-66. בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב, כמעט 100% מהתיקים מסתיימים בהסדרי טיעון.

"לעיתים התוצאה היא משהו שרק מזכיר את הצדק", טוען השבועון. תובעים עלולים להכביר באישומים, המסכנים את הנאשמים בעשרות שנות מאסר, רק כדי שלא תהיה להם ברירה אלא להודות במקצתם. עורך דין שמציע לעד מיליון דולר כדי שלא יעיד נגד לקוחו, מבצע עבירה של מתן שוחד. תובע שמאיים על אותו עד במאסר אם לא ימסור עדות מרשיעה, רק עושה את עבודתו. האם זה הוגן?

הבלוף מאחורי הסדרי טיעון הוא שאנשים חפים מפשע אינם מודים בעבירות שלא ביצעו. לא נכון, קובע אקונומיסט. חלק משמעותי מהאמריקנים שהורשעו ברצח או באונס ולאחר מכן זוכו, הודו באשמתם. מעצר לפני משפט מגביר את הסיכון להודאות שווא: אנשים עשויים לומר הכל כדי לצאת מהכלא. מחקרים בפסיכולוגיה הראו, כי סטודנטים יודו בעבירות אקדמיות שלא ביצעו רק כדי להימנע מעונשים קלים.

הסדרי טיעון מועילים מכדי שיוותרו עליהם, כותב אקונומיסט. בלא תמריץ להודות, גם עבריינים שנתפסו על חם ינהלו משפט בשל הסיכוי – קלוש ככל שיהיה – לקבל עונש קל יותר. עשיית הצדק תהיה איטית יותר ויקרה יותר. יותר עדים יאלצו לחיות מחדש את הטראומה על דוכן העדים. ההסדרים הם גם כלי חשוב במאבק נגד הפשע המאורגן, המאפשר להוציא בזול עבריינים זוטרים המפלילים את הבכירים.

ואולם, אם הסדרי הטיעון מיועדים לשרת את הצדק ולא לעוות אותו – הם חייבים להיות נתונים למגבלות, טוען השבועון. יש להציע רק תמריצים מתונים: די בהפחתה קלה בעונש כדי להביא את מי שבאמת אשם לוותר על ניהול המשפט. ככל שההנחות נעשות משמעותיות יותר, הודאות שווא נעשות נפוצות יותר. הפללה של אחרים צריכה להיעשות בתנאים קשוחים, כמו בברזיל שם יש צורך בהוכחות מסייעות והעסקה מבוטלת אם העד משקר.

מעל הכל, אסור לתת להסדרי הטיעון להשתלט על מערכת המשפט הפלילי. במדינות כמו ארה"ב, בהן יש לתובעים מרחב תמרון רב, פשעים מוגדרים לעיתים בצורה נמהרת והפסיקה היא חפוזה. וזה לא במקרה: אלו הם כלים המיועדים לדחוף את הנאשמים להסכים להסדרים. כאשר רק מעט תיקים מגיעים לבחינה משפטית, המשטרה עלולה להיות רשלנית, עורכי הדין עלולים להיות עצלנים והשופטים – הפכפכים. "כאשר אנשים חפים מפשע נדחפים בכוח לוותר על יומם בבית המשפט, הצדק של כולם נחלש", מסיים אקונומיסט.