התקשורת האמריקנית יצרה דפוס פעולה של "רוסיהגייט": דוח רב-עוצמה להוכיח אחת ולתמיד שדונלד טראמפ חייב את נשיאותו לכסף רוסי מלוכלך, להתערבות פוליטית או לשניהם, לטרולים ולהאקרים. אבל עמוק בתוך הידיעה, מסתתרות עובדות המפחיתות מאוד את ערכה – כותב העיתונאי הרוסי אלכסיי קובלב במאמר בעיתון הבריטי גארדיאן.

קובלב מצטט את עמיתו אולג קאשין, שכתב לאחרונה שכל דיווח כזה פוגע באמינות התקשורת האמריקנית – לא רק בארה"ב אלא גם ברוסיה, שם נהוג לתת אמון רב ב-CNN. דיווח סנסציוני וחסר אחריות במערב רק נותן נשק לתעמולה הרוסית, המנצלת כל הזדמנות כדי להצניע את כשלונות הקרמלין מבית ומחוץ.

עד כה נשארה בריטניה מבודדת יחסית מההיסטריה האופפת את ארה"ב בחודשים האחרונים, מציין קובלב. היו אומנם קולות שתלו את הברקזיט בהשפעה רוסית, אבל מדובר – לטוב ולרע – במהלך תוצרת בריטניה. אלא שגם זה משתנה: פוליטיקאים ואמצעי תקשורת בריטיים מתחילים כעת לייחס את טראומת הברקזיט למי אם לא ולדימיר פוטין. הטיעון "הרוסים ניצחו בזה" הולך בעקבות דפוס פעולה מוכר של השמטות והגזמות, ואפשר לצפות לגל גובר והולך של טענות כאלו שיסתמכו על נתונים המנותחים כך שיתאמו להאשמת הרוחב נגד "הרוסים".

יהיו עוד כותרות, עוד דרישות לחקור את "ההתערבות הרוסית" בתקווה – חסרת יסוד – שניתן להפוך על פיו את הברקזיט. הטענה תהיה שרוסיה השפיעה (או לפחות ניסתה להשפיע) על משאל העם בשנה שעברה. מה בדיוק משמעות המילה "להשפיע"? – שואל קובלב. יש עובדות שאינן שנויות במחלוקת. כן, הייתה מתקפת סייבר (למעשה, לפחות שלוש) שבסיסן בסנט פטרסבורג, בהן עשרות עובדים במשרה מלאה העלו ברשתות החברתיות הודעות התומכות בצד מסוים בפוליטיקה הבריטית. כן, ברור שההודעות הללו נעשו בידי גוף המופעל וממומן בידי מישהו הנאמן בצורה יוצאת דופן לפוטין.

אבל עד כמה הפעולות הללו השפיעו? אין עדיין מחקר המוכיח ש"כך וכך אנשים הושפעו בהצלחה בידי הודעות ברשתות החברתיות", עד כדי כך שהם שינו ב-180 מעלות את דעותיהם והצביעו בעד מועמד או עמדה המתאימים לקרמלין. הרעיון שגורם זר יכול להשפיע על תוצאותיהן של בחירות מבוסס על ההנחה שכל כך הרבה אזרחים הם פתיים, עד שציוץ בטוויטר או פוסט בפייסבוק מספיק כדי לשנות הרגלים פוליטיים בני שנים – ולעיתים בני דורות – ולהביא אותם להצביע בעד הרפובליקנים או הלייבור; ושכולם נמצאים און ליין ומחוברים לרשתות החברתיות.

גם ההקשר חשוב, טוען קובלב. מה השפיע יותר – תגית #Brexit או כרזת תעמולה על אוטובוס? מה יותר מפלג – 100 טרולים רוסים או ידיעה בעמוד הראשון של דיילי מייל? מי מקבל יותר קרדיט – תוכנית טלוויזיה בה צופים 0.05% מהבריטים או השדר המוביל נייג'ל פאראג'? אם מביאים בחשבון את כל אלו, אזי המסקנה המתבקשת היא שהמבצעים הרוסיים הם פחות מאשר שפיכת שמן על המדורה ויותר כמו שפיכת דלי מים לאוקיינוס.

ברקזיט, טראמפ, עליית הימין הפופוליסטי והמחלוקות באירופה – לכל אלו יש שורשים היסטוריים עמוקים וכוחות מניעים עכשוויים – וההתערבות הרוסית היא רק אחת מהם ובשום אופן לא המכריעה שביניהם, טוען קובלב. אפילו אם פוטין תמך בברקזיט משום שהוא מחליש את אירופה – וספק אם כך המצב – הרי שהוא לא אסטרטג מוצלח במיוחד. פקידים רוסים מודים שלא היו להם תוכניות למקרה שבריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי, ושהם לא יודעים עם מי באירופה צריך לדבר היום.

לקובלב, המסקר את הקרמלין מזה 17 שנים, יש עצה לקוראיו הבריטים: אם אתם רוצים להתנגד בצורה יעילה להתערבות חיצונית בהליכים הדמוקרטיים שלכם, עליכם לדעת למי להתנגד. חזרה על הצהרות ריקות מתוכן והיסטריות מצידם של בעלי אינטרסים, אינה עוזרת. אין ספק שלרוסיה של פוטין יש יכולת מסוימת לבצע תעלולים, אבל היא לא רשע-על.