יוסף שפירא צודק. גם בהתנגדותו להצעת החוק של בצלאל סמוטריץ' וגם בפעילותו בניסיון לסכל אותה. אם תתקבל ההצעה, היא תסרס את ביקורת המדינה - וזהו מסוג הדברים שצריך "להרוג" אותם כשהם קטנים.

בהצעה של סמוטריץ' יש שני עיקרים. האחד: המבקר לא יוכל לערוך מעקבים אחרי יישום המלצותיו. השני: המבקר לא יוכל לערוך ביקורות בזמן אמת. הראשון מבטיח שמפיו של המבקר תיעקר אחת משלוש השיניים היחידות שיש לו. השנייה מבטיחה שהדוחות שלו יהיו מוצגים ארכיאולוגיים. שתיהן ביחד יביאו לכך שהביקורת תהיה חסרת כל ערך.

למבקר המדינה הישראלי אין סמכות לשלול תקציבים, אין לו סמכות להדיח, אין לו סמכות להעמיד לדין משמעתי. הוא יכול להעביר ממצאים פליליים ליועץ המשפטי לממשלה, הוא יכול לבדוק האם הליקויים תוקנו והוא יכול לעשות רעש תקשורתי. וזה באמת לא הרבה. עובדה: הממצאים רק הולכים ומחמירים, והצפצוף על הביקורת רק הולך ומתגבר. למעט איים מבודדים של נכונות לתקן ולהשתפר, תגובת המבוקרים נעה בין הכחשה גורפת לבין התעלמות מוחלטת.

עכשיו מציע סמוטריץ, שהמבקר לא יוכל לחזור ולראות מה נעשה בממצאי משרדו (ואגב: לעיתים קרובות זה אפילו לא אותו מבקר, כך שאין בו עניין אישי). כלומר: המבוקרים יוכלו להמשיך בשלהם, כאשר מי שיבדוק אותם - או ליתר דיוק "יבדוק" אותם - יהיו הממונים עליהם. זה אפילו לא מצחיק. ראיתם 'בוס' שיהיה מוכן לומר בפרהסיה שעובדיו מפשלים ושהם שמים פס על הביקורת? הרי ברור שזה לא יקרה. מבחינה זו, ההצעה של סמוטריץ' מזכירה את החוק הצרפתי, שמטרתו האמיתית היא לא לדחות חקירות של ראש ממשלה אלא למנוע אותן. כאן המטרה איננה להחליש את המבקר אלא למנוע מעקב ויישום של ממצאיו.

לכאורה, קצת יותר קשה לצאת נגד ההצעה לפיה המבקר לא יעסוק בביקורת בזמן אמת. הטענה היא, שביקורות כאלו גורמות לשיתוק ולכך שהדרג הממשלתי נאלץ לדווח לא רק לממונים עליו אלא גם למבקר - שיכול לעצור כל פעולה בנימוק שהוא בודק אותה. אלא שמחשבה מעמיקה יותר מעלה, כי זה עדיף על פני מצב בו פעולות בלתי תקינות יימשכו וייחשפו רק בדיעבד. במשפט פשוט: רופא עדיף על פתולוג. אנחנו רוצים ריפוי בזמן אמת, לא ניתוח תיאורטי שלאחר מעשה.

עוד ניתן לטעון, כי שפירא רשאי ואף חייב להביע את דעתו על ההצעה - אבל בעת הדיון בה בוועדה המתאימה בכנסת, ולא מול חברי כנסת עוד לפני שבכלל עלתה להצבעה. יש ממש בטענה הזאת, אם כי בסופו של דבר היא טכנית. ממה נפשך: אם ההצעה תתקדם - מה זה משנה אם שפירא מדבר קודם או אחר כך? ואם פניותיו יפילו אותה - הרי שהוא חסך לכולם זמן ומשאבים. האיזון הנכון היה צריך להיות בכך ששפירא יחשוף בזמן אמת ומיוזמתו את מפגשיו בנושא זה, ולא ימתין עד לפניית התנועה למשילות ולדמוקרטיה. אבל, כאמור, זה עניין טכני ולא מהותי. העיקר הוא, שאת הצעת החוק הזאת צריך לקבור - ומהר.