"תעשו הכי הרבה רעש שאפשר", דרש מנהיג השמאל הקיצוני הצרפתי, ז'אן-לוק מלנשון, מהקהל שבפניו הופיע לאחרונה. והוא התכוון לרעש של ממש, בנגינת סקסופונים לפי המסורת הצרפתית. המטרה: להעביר לנשיא עמנואל מקרון מסר לפיו הרפורמות הכלכליות שלו "הורסות את החיים שלנו ומונעות מאיתנו לחלום, ולכן נמנע ממך לישון".

מלנשון לא השיג את מבוקשו, מדווח אקונומיסט. בשעה היעודה הגיעו לשתי נקודות בפריז רק קומץ של תומכיו. צעדות אחרות נגד הרפורמות מרחיקות הלכת של מקרון בשוק העבודה היו גדולות יותר, אבל השיגו מעט מאוד. במשך החודשים האחרונים היה מלנשון, למרות שסיעתו מונה 17 חברים בלבד, המנהיג בפועל של האופוזיציה באסיפה הלאומית, תוך שהוא מנסה להיכנס לחלל שהותירו מפלגות גדולות וממסדיות יותר.

הפופולריות של הנשיא אומנם נמצאת בצניחה, אבל זו של מלנשון לא עולה. להפך: הוא ירד ב-19.6% בבחירות בחודש יוני ל-18% כעת. הוא מצליח להלהיב תומכים צעירים במונולוג השבועי בן מחצית השעה שהוא מעלה ליוטיוב. הצעירים אוהבים את סגנונו הישיר, בדיוק כמו שמקביליהם הבריטים נוהים אחרי ג'רמי קורבין. הם גם אוהבים את קשריו עם תנועות פופוליסטיות כמו פודמוס הספרדית ועם הוגו שאבס מוונצואלה.

ואולם, מלנשון לא מצליח להרחיב את בסיס התמיכה בו, למרות שהוא מציג את עצמו כפטריוט; תומכיו שרים את המרסלייז ומניפים את הטריקולור במקום לשיר את האינטרנציונל ולהניף דגלים אדומים. מלנשון דרש להסיר את דגל האיחוד האירופי מבניין האסיפה הלאומית וזכה בחשיפה תקשורתית – אך לא יותר מכך. פיליפ מארלייה מיוניברסיטי קולג' בלונדון אמר לשבועון, כי סירובו של מלנשון לכרות בריתות עומד בעוכריו.

מצבו של הימין הקיצוני בצרפת נראה עגום עוד יותר. לורן בווה מאוניברסיטת ורסאי נחרץ: "אני חושב שהסיפור של מארין לה-פן נגמר". מנהיגת החזית הלאומית אינה מראה סימנים של התאוששות מתבוסתה בבחירות לנשיאות, בה גבר עליה מקרון ברוב של 66% לעומת 34%. היא נכשלה בקמפיין שלה לפרישה מגוש האירו ובנסיונה לעורר התלהבות תחת הססמה "הגירה או זהות".

מצבה של לה-פן רק הורע מאז הבחירות. באסיפה הלאומית יש למפלגתה רק שמונה מושבים, ולה-פן הטירונית אינה מותירה כל רושם. בחודש ספטמבר התפטר סגנה, פלוריאן פיליפו, שביקש לפנות למעמד הפועלים, והקים מפלגה משלו. השבוע היא ביקשה לשמוע מחברי מפלגתה איזו מדיניות עליה להותיר ואילו היא צריכה להשליך. לה-פן אפילו שוקלת לשנות את שמה בן ה-45 של המפלגה. יש לה גם צרות אישיות: האסיפה הלאומית הסירה החודש את חסינותה, כך שתעמוד בפני חקירה פלילית לאחר שצייצה את תמונת גופתו של העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי שנרצח בידי דאעש; פרסום שכזה אסור בצרפת.

אחייניתה בת ה-27 של מארין, מריון מרשל לה-פן, עשויה לתפוס את מקומה של דודתה – צופה בווה. החזית הלאומית תצטרך להגיב איכשהו להתפתחויות: בחודש הבא תבחר מפלגת הימין-מרכז הרפובליקנים את המנהיג שלה, וקרוב לוודאי שיהיה זה לורן ואקיז – שמדיניותו בנושאים כמו ההגירה יכולה להחזיר אליו מי שבבחירות האחרונות הצביעו בעד החזית הלאומית. השורה התחתונה: נכון לעכשיו, הפופוליזם בצרפת – הן מימין והן משמאל – נמצא בנסיגה ומצבם של מקרון ושל הימין-מרכז נראה טוב יותר.