"רק רוצה לחדד לעצמי"

השופטת: מיה רויזמן-אלדור, בית משפט השלום בהרצליה

המועד: יום ראשון, 27.8.2017, שעה 08:30

הנושא: תביעות קטנות


מיה רויזמן-אלדור נכנסת לאולם בשעה 8:40, מזמינה את הצדדים ומוודאת שאיש מהם אינו עורך דין. "קראתי את החומר. אנחנו ננהל את הדיון בצורה כזו שאני אשאל שאלות את שני הצדדים. במידה ומישהו מכם ירצה לשאול את הצד השני שאלות, הוא יוכל לעשות את זה לאחר מכן".

התובע ביצע עבודות בדירתה של הנתבעת וטוען שלא קיבל את כל המגיע לו. רויזמן-אלדור מזהירה אותה ומוכיחה שאכן קראה את כל החומר והיא בקיאה בו. "מספר שאלות לי אליך. למעשה הצעת המחיר שאתה מצרף לכתב התביעה, זה היה הבסיס להתקשרות. אני מבינה שהיא ירדה ל-9,000-8,000 שקל לפי ההצעה שהיא נתנה לך ב-SMS. אני יודעת שהיית בביקור ב-8 במארס, קראתי את כל החומר. אני רק רוצה לחדד לעצמי כמה נקודות. לא ברור לי מה זה 9-8".

התובע מסביר, שאמר שיגבה לכל היותר 9,000 שקל. רויזמן-אלדור ממשיכה: "כלומר, לשיטתך זה 9,000 שקל. התשלומים שהיא שילמה לך נכון לרגע זה הם 2,400 שקל - אז זה בעצם 8,000 שקל, לא 9,000 כמו שאתה אומר". התובע מסביר, רויזמן-אלדור רושמת לעצמה ושואלת: "הקבלות והחשבוניות שאתה מצרף לגבי החומרים, את כולם התקנת בדירה?". היא בקיאה בצורה מרשימה בכל פרט ושואלת בצורה ממוקדת מאוד, רשמתי בנקודה זו.

"תכף אני אתן לך להשלים. אל תדאג, אתה לא תצא מכאן בלי לטעון את מה שאתה רוצה. זה רק דברים שאני רוצה לברר. מבחינת התקשורת בינך לבין הנתבעת - אני רואה פה תכתובות ווטסאפים שאתה מצרף". רויזמן-אלדור מאפשרת לתובע להסביר באריכות, מחדדת את הפרטים וממשיכה לרשום חלק מתשובותיו. כאשר התובע מציג תמונות, רויזמן-אלדור מקפידה כראוי שהוא יראה אותן לנתבעת ומוודאת מפיה שזוהי אכן דירתה.

"לא צריך לברר או להבהיר?"

כעת מגיע תורה של הנתבעת. באותה הקפדה נכונה, רויזמן-אלדור מוודאת שאין אף עד מטעמה הנוכח באולם. שאלותיה של רויזמן-אלדור מראות שוב את בקיאותה בפרטים ואת היצמדותה לנקודות המרכזיות: "מתי גילית שאין צורך בהארקה? איזה חשמלאי? מתי הזמנת אותו? מתי באפריל?

"את אומרת שלמעשה התובע התעכב בעבודות, הזמנת חשמלאי של חברת החשמל שאמר שאין צורך בהארקה, את יודעת שיש ביניכם חוזה ואת לא טורחת להתקשר אליו ולומר ש'היחסים בינינו הסתיימו'", מצביעה רויזמן-אלדור על לב העניין. "אני חייבת להבין. את מתקשרת בהסכם עם אדם שבא לבית שלך ועושה עבודות על-פי הצעה שאת הסכמת לה, ואת מזמינה אנשים אחרים תוך כדי ביצוע העבודות, ואת לא מתקשרת אליו?".

התובעת אומרת שהיא יכולה לתבוע, רויזמן-אלדור אומרת שהדרך כמובן פתוחה בפניה, וממשיכה לרדת לפרטים בסבלנות יתרה: "ידעת שהחשמלאי מגיע ב-24 באפריל ולא טרחת לענות לווטסאפ ב-21? את חושבת שיש אחריות בלהשאיר בן אדם בלי לשלם לו? לא צריך לברר או להבהיר את העניין?".

רויזמן-אלדור מגיעה לשורה התחתונה מבחינתה: "אני ברשותכם רוצה עכשיו לצאת מהפרוטוקול, אני אומרת לכם דברים לא פורמליים לפי מה ששמעתי. אתם יכולים לא להסכים; אי-הסכמה לא תיחשב לחובתו של אף אחד. היה הסכם ביניכם. קיבלת את הצעת המחיר שלו" - היא פונה לנתבעת - "יכולת לפנות לאחרים. על סמך זה הוא הגיע וביצע את העבודות. גם חוות הדעת שלכאורה יש לך, איננה על ביצוע העבודות אלא על התמחור. אין מחלוקת שהוא ביצע את רוב הצעת המחיר. זה הסכם שיש לו עיגון בכתב, ולפי החוק גם הסכם בעל-פה הוא הסכם"

קיבל יותר מההצעה שדחה

רויזמן-אלדור נכנסת לפרטים הכספיים, והודפת את טענתו של התובע לפיה הפסיד יותר מכפי שהיא אומרת: "אני הולכת לפי התמחור שאתה תמחרת כאן. זה 8,300 שקל, וזה 5,478 אחרי ההורדה [של מה שכבר שולם]. זה לא בדיוק, אבל על זה אין מחלוקת שזה מה בוצע. אני חושבת שבהתחשב בכך ששילמת 2,000 שקל על החשבון" - היא חוזרת לנתבעת - "את צריכה להוסיף משהו שיביא לידי ביטוי את העבודה. אני מקבלת את הטענה שזה [העבודה שבוצעה] לא מלוא התמחור, ולכן לדעתי 6,000 שקל זה סביר. יכול להיות שהיו [לנתבעת] הצעות אחרות, אבל זה מה שסיכמתם".

רויזמן-אלדור מסבירה לנתבעת כיצד עשתה את החישוב ושולפת את הנשק הסודי שלה: "אני מציעה לכם להגיע להסכמה הזאת. אם אין הסכמה, אני אתן פסק דין מנומק שיגיע לאותו סכום". הנתבעת מציעה 5,000 שקל ורויזמן-אלדור מגיבה: "מה שתסכימו ביניכם - זה הכי טוב. אין לנו את כל היום. אני צריכה לסיים את הדיון, כי יש עוד הרבה אנשים. אם אצטרך לתת פסק דין מנומק - יהיו גם הוצאות; זה לא עונש, אלא ככה מקובל".

הנתבעת מסכימה, התובע מהסס ורויזמן-אלדור חותכת: "אין הסכמה, אז אין הסכמה". התובע צועק משהו ורויזמן-אלדור ממהרת להגיב: "רבותי, הדיון לא מתנהל כך. אתה לא מסכים? אני אתן פסק דין". היא מתחילה להכתיב בצורה שאינה רהוטה, משתמשת ברשימות שכתבה במהלך הדיון ומהסה את הצדדים: "כשאני מכתיבה את פסק הדין, איש לא ידבר". התובע יקבל 6,000 שקל ועוד 600 שקל הוצאות - תוצאה פגומה, משום שהוא מקבל יותר מאשר בהצעה אותה דחה! ההכתבה נמשכה רבע שעה והביאה את הדיון להימשך 50 דקות - במקום מחצית השעה שהוקצבה לו.

"מה השווי של הדגים?"

התיק הבא עוסק בתביעת לקוחה לשעבר של חנות דגים, הטוענת שבעלי החנות השמיץ אותה בפייסבוק כאשר כתב שגנבה ממנו סחורה בשנת 2013. רויזמן-אלדור פותחת שוב בכך שהיא מוודאת שאיש מביניהם אינו עורך דין ("חובה עלינו לשאול בהליך של תביעה קטנה, כי הצדדים לא אמורים להיות מיוצגים על-ידי עורך דין") וגם מוציאה החוצה את העדים של שני הצדדים.

רויזמן-אלדור פותחת בפנייה לתובעת: "לפני השאלה לגבי מה קרה באירוע עצמו, מה היה הרקע לפרסום בפייסבוק? מה שהובא בתביעה זה רק מקטע. את הסיפור קראתי. מה שאני רוצה לדעת זה איך מאירוע של 2013, ב-2017 הוא החליט להעלות את הפוסט". התובעת מדברת באריכות ורויזמן-אלדור מנסה למקד אותה וגם להביא אותה לדבר לאט יותר לצורך הפרוטוקול. רויזמן-אלדור ממשיכה לרדת לפרטים: "מאז אותו אירוע שתכף נדבר עליו, היה איזה דין ודברים ביניכם? היו לך חובות? ואת כל החובות האלה סגרת? מה השווי של הדגים שעליהם מדובר באירוע של 2013? האם הנתבע הגיש נגדך תלונה במשטרה?".

רויזמן-אלדור מאפשרת לנתבעת פירוט נרחב, אם כי קצת קשה לצמצם בסיפור שכזה על האמוציות הנלוות אליו; התובעת מדברת בקצב של מכונת ירייה וקשה לדעת אם ניתן היה לעצור אותה. הבעיה היא, שרויזמן-אלדור בכלל לא מנסה וכבר אחרי עשר דקות ברור שהדיון יגלוש ממסגרת מחצית השעה שהוקצבה לו.

כאשר מגיע תורו של הנתבע, הוא לא עונה לשאלה פשוטה של רויזמן-אלדור: מדוע חיכית ארבע שנים? רויזמן-אלדור לא מעירה לו, ומצד שני - כדרכה מפגינה בקיאות בפרטים ("היא לא אמרה את זה ואתה לא היית שם", היא מגיבה על אחת מטענותיו). רויזמן-אלדור ממשיכה לחדד בשאלות נקודתיות: "היא עזרה לך? איפה היא הייתה? יכול להיות שהיא דיברה איתך וענית? האם זה נכון שלפני הגעת המשלוח ישבתם ביחד במשרד? האם קרה בעבר שהיא קיבלה צ'ופר?". רויזמן-אלדור גם שמה לב לסתירה בין עדותו של הנתבע לבין כתב ההגנה שלו.

"מה הייתה המטרה של הפרסום? רצית להתריע בפני בעלי חנויות אחרות מפני הסכנה? האם עלה על דעתך לעשות את זה באופן פרטי בפני הסוחרים, ולא בפייסבוק שהוא פומבי? חשבת על החלופה האחרת? דיווחת למשטרה ארבע שנים אחרי האירוע; זה היה לפני או אחרי הגשת התביעה? היא הזכירה את העסק שלך לפני שפרסמת? אז המניע שלך היה להחזיר לה ולהשחיר את שמה?".

"הרגשה זה לא מספיק"

רויזמן-אלדור מזמנת לעדות את אביה של התובעת, ובשלב זה כבר עברו 30 דקות - אך היא לא עושה רושם שזה משנה לה. רויזמן-אלדור גם אינה מתערבת כאשר התובעת עונה במקומו. לאחר מכן מעידה גיסתו של הנתבע העובדת בחנותו, ורויזמן-אלדור לא עושה לה חיים קלים: "כשהתובעת יצאה מהחנות, מה ראית? למה את חושבת שהוא [הדג] היה מוחבא? יש לך קבלה על הדג? הלכת אחריה לרכב - למה? למה הנחת שהיא גנבה? איך את יודעת שהיא עשתה את אותו מעשה שבוע לפני כן? לא קרה שהיא לקחה ציוד מהחנות בהקפה? מה אמרת לה בדיוק על הדג?".

עכשיו נזכרת רויזמן-אלדור לומר לתובעת ש"זמננו קצר" ואומרת לנתבע שהעד השני שלו אינו נחוץ. רויזמן-אלדור שוב יוצאת מהפרוטוקול: "יש כאן גרסה מול גרסה, יש כל מיני אי-התאמות וסתירות. אין לי סיבה לא להאמין למישהו מכם, אני לא חושבת שמישהו משקר. אין לי סיבה לא להאמין לתובעת, היא מאוד אמינה שכך היא רואה את הדברים. מכאן ועד לטעון שהיא גנבה ולפרסם בפייסבוק ולטעון 'אמת דיברתי', במיוחד כאשר מדובר באישום פלילי שההוכחה בו יותר גבוה מאשר באזרחי - המרחק גדול. אני לא חושבת שהוכחת שזה חוסה תחת ההגנה.

"הייתה כאן פגיעה והיא זכאית לפיצוי, לא בסכום שהיא מבקשת בהתחשב בגודל התביעה. הדבר הכי חשוב לאדם הוא השם הטוב שלו. אני אציע שתפרסם התנצלות ותשלם פיצוי של 5,000 שקל, שזה מה שנראה לי בנסיבות העניין". התובעת רוצה לשאול משהו את הנתבע, אבל רויזמן-אלדור מבהירה: "אנחנו כבר לא בשלב הזה. אתם רוצים לחזור לפרוטוקול? העמדה שלי לא תשתנה".

הנתבע אומר שהוא מוכן להתנצל ושהייתה לו הרגשה שהיא גנבה. רויזמן-אלדור משיבה: "הרגשה זה לא מספיק. היום היד מאוד קלה על ההדק, בתי המשפט מאוד מחמירים בזה. בנסיבות העניין זה סכום מאוד מקל. בפסק דין מנומק לא אתן פחות". בהעדר הסכמה, רויזמן-אלדור מכתיבה פסק דין. תוך כדי כך מבקש הנתבע להראות שגם התובעת השמיצה אותו, אך רויזמן-אלדור מסרבת: "אתה רוצה - תגיש תביעה; זה לא קשור". רויזמן-אלדור מדברת בפסק הדין על חשיבות השם הטוב ועידן הפייסבוק, ופוסקת פיצוי של 8,000 שקל, הוצאות של 500 שקל וחובת התנצלות (אגב: הניסוח לא טוב - רויזמן-אלדור מחייבת את הנתבע להתנצל, לא לחזור בו). ההכתבה שוב נמשכה רבע שעה, והדיון כולו - 50 דקות.

השורה התחתונה: מתן פסק דין בו במקום טוב לצדדים בתיק הספציפי - אבל פוגע בכל מי שממתין לתורו וזמנו מתבזבז. אין הבדל מבחינת הזמן השיפוטי, אך יש פגיעה בתדמיתו של בית המשפט בעיני האדם מן הרחוב. זו הבעיה העיקרית של רויזמן-אלדור: היא אינה יעילה. את התיקים היא מכירה היטב, יש לה סבלנות רבה כנדרש בתביעות קטנות והבנתה מהירה וחדה.

יעילות: 6

מזג שיפוטי: 9